בני גרשון סד

עמוד השחר לא היה מתפלל וקרא ק"ש סמוך למטתו, וע"ק דמימרא זו לא שייכא הכא בפרק זה, דע"כ לא איירי אלא בתפילת ק"ש של ערבית, גם אינו דומה שהגי' דבריו שלא אמר כלל לפני מטתי עכ"ד, עוד יש להקשות לפירושם אמאי לא קאמר א"ב שתהא ק"ש סמוך למטתי, דהא בשחרית כ"ע מודו דק"ש ואח"כ תפילה, וא"כ הוה ק"ש סמוך למטתו יותר מתפילתו, עוד יש להבין כיון דא"ב היה נזהר וקיים דבר זה, האיך שייך ע"ז למימר הייתי מצטער, ע"כ נ"ל דא"ב קאי על התפילה, שאנו מתפללין בלילה קודם השכיבה על המזיקין, דבלילה שכיחא מזיקין פי, וכן נראה מסדר רב אלפס ז"ל, דמקודם העתיק דיני ק"ש שעל מטתו, והך דרבי יהושע בן לוי מסדר להו להני קראי וגאני, ואח"כ הך דא"ב משמעתין, ש"מ דמיירי מפסוקי דרחמי שאנו מתפללין קודם השכיבה, ומש"ה העתיק נמי אח"כ הך דא"ב, שנים שנכנסו לבית הכנסת להתפלל וקדם אחד מהן והתפלל וכו', דמיירי נמי מתפילת ערבית, וכדמסיק הא פירשוהו רבנן ואוקמוה בתפילת ערבית, שאם הניחו יא ויצא, חוששין שמא יבא לידי סכנה, אבל הך דא"ב אין תפילתו של אן אלא בבית הכנסת, דמיירי בכל ת, לא העתיק גבי הנך תרתי, אלא להלן גבי מעלות בהכ"נ, ולשון מצטער הכי פי' הגם שא"ב בודאי למד בלילה עד שחטפתו השינה ואיכא אונס שינה, מ"מ היה מצטער כל ימיו, להקיץ את עצמו ולהתפלל גם על המזיקין לפני מטתו, היינו סמוך לשכיבה, ועי' לקמן דף י"ג ע"ב דאמר ר"נ לדרו עבדיה בפסוקא קמא צערן טפי לא תצערן ופי' רש"י אם ראתני מנמנם צערני עד שאנער יפה, ולפ"ז ממה שאמר א"ב שתהא תפילתי סמוך למטתי, ולא קאמר שתהא ק"ש סמוך למטתי, יש להביא ראיה מזה כהטור וש"ע א"ח סי' רל"ט דפסוקי דרחמי יאמר אחר פרשה שמע, וכן פסק שם המ"א דהלכה כריב"ל דאמר מזמורים אח"כ, וכן משמע מרב אלפס מדהביא הך דריב"ל ש"מ דס"ל כן, וע"ז הביא ג"כ תיכף הך דא"ב לאורויי סייעתא לריב"ל דא"ב נהג ג"כ כך. דף ו' מהו דתימא דינא שלמא בעלמא הוא ולא אתיא שכינה, קמ"ל דדינא נמי היינו תורה, והעיר הגאון מהר"ץ חיות זצ"ל משבת דף י' ובתוס' שם דמשמע דדינא עדיף מתורה, ויש לחלק דהנה לקמן בדף ס"ג אמרינן באתר דלית גבר, תמן הוי גבר, ובאתר דאית גבר, תמן לא תהוי גבר, ומוקמינן בשוין, וכן כתב המחבר בח"מ סי' ח', דרך חכמים הראשונים בורחים מלהתמנות וכו', עד שידוע שאין שם ראוי כמותו, ושאם ימנעו עצמם מהדין תתקלקל השורה, א"כ י"ל דהתם בשבת גבי רב אמי ורב אסי דהוו גדולי העיר, ולכן היו מחויבים מן הדין להשגיח ולדון בדיני העיר, ובכה"ג ודאי עדיף מתורה, אבל הכא מיירי בשלשה שיושבין בדין ואינם גדולי העיר דיש אנשים אחרים גדולים כמותם, הגם דהם ג"כ מותרים לדון ולהורות וכמ"ש התו' בסוטה דכ"ב בשם ר"י מ"מ בכה"ג לא לא עדיף מתורה, וזהו דקאמר הגמרא מ"ד דשלמא בעלמא הוא, פי' כיון דיש אנשים אחרים ג"כ גדולים כמותם לדון, קמ"ל דזהו נמי תורה, ועפ"ז יבואר נמי מה דדרשינן במדרש, על הפסוק ואיש תרומות יהרסנה, זה חכם שהוא יודע הלכות מדרשות ואגדות, ויתום ואלמנה הולכין אצלו שיעשה דין ביניהן, והוא אומר להן עסוק אני במשנתי, ולכאורה הא באבות פ"ד אי' ר' ישמעאל בנו אומר החושך עצמו מן הדין פורק ממנו וכו' ולפי הנ"ל אתי שפיר, והיכא דאיכא בעיר אנשים אחרים גדולים מהם לדון, מבואר בביצה דל"ו דאפילו מצוה ליכא, רק רשות מקרי, דאי' התם במשנה ואלו הן משום רשות לא דנין ופריך הגמרא והא מצוה קעביד, ומשני לא צריכא דאיכא דעדיף מיניה

וכי מאחר דאפילו תלתא עשרה מבעיא, הקשו המפרשים הא בג' מיירי בדינא דהיינו נמי תורה, ובעשרה מיירי בתפילה,