בני גרשון סג

וכתבתי זאת לפי שראיתי בהכותב ובע"א, שהקשו מרש"י דהכא ע"מ שכתב רש"י לקמן ע"ב ד"ה דהוו ליה בנים ומתו, הוו להו יסורין של אהבה שהאבלות מכפרת על עונותיו, ולק"מ דהכא פי' רש"י אליבא דרבא, והתם קאי בהדיא אליבא דר' יוחנן. ולא אבין נמי מה שפי' מהרש"א שם בח"א, מזבח כפרה הוו, היינו דאין הקרבן מכפר רק על השוגג, יסורין של אהבה שמייסרו הקב"ה בעוה"ז בלי שום עון להרבות וכו' כפי' רש"י לעיל לא הוו עכ"ד. דהא התם קאי הגמרא לר"י, דס"ל דאפילו יש בו עון נמי הוו יסורין של אהבה, משום שממרקין כל עונותיו, אלא הכי פי' מזבח כפרה הוו דמכפר רק על השוגג כמו קרבן וכמו שפי' מהרש"א גופי', יסורין של אהבה היינו שיכפר על כל עבירות אפילו על המזיד כדאמר ר"י גופא שממרקין כל עונותיו לא הוו. עוד נראה לומר דזה הפלוגתא תלוי, לרבא דס"ל דלפעמים הקב"ה מייסרו בלי שום עון כדי להרבות שכרו בעוה"ב, ס"ל כדמסקינן בשבת דנ"ה דיש יסורין בלי עון, ואידך ס"ל כדעת ר"א שם דאין יסורין בלא עון

ע"ב רבי יוחנן חלש עאל לגביה ר"ח א"ל חביבין עליך יסורין וכו' פי' דאפילו לשיטתך דאמרת דכל יסורין הוו יסורין של אהבה משום דממרק, מ"מ בעינן שיהא מקבלן באהבה, כדיליף ר"ה לעי' מאם תשים אשם נפשו, מה אשם לדעת אף יסורין לדעת, א"ל לא הן ולא שכרן, פי' דמאן דעסיק בתורה גם היא מכפרת על העון, כמו יסורין דממרק, וכדאמר ר"י גופא לעיל בסמוך מפסוק בחסד ואמת יכופר עון, א"כ טוב יותר להאדם להיות ברי אולם ולעסוק בתורה, א"ל ליה הב לי ידך יהיב לי' ידיה ואוקמיה ואעתיק מ"ש בספר לשמוע בלימודים וז"ל יד הוא מן י"ד פרקים כמ"ש הזוהר הקדוש ולכן הוא נקרא יד ושני ידים עולים כ"ח וזהו יהיב ליה ידיה, ונתתברו אז שני ידים שיש בהם תכונת כ"ח, ולכן אוקמיה הכח מחולשתיה עכ"ד ומזה הטעם נ"ל ג"כ מה שנהגו העולם דאם בא אדם מן הדרך כשלא ראהו אותו איזה ימים, שואלים בשלומו אם עומד על שלמותו, ונותנים לו היד, משום שנתחברו אז ג"כ שני הידים שיש בהם תכונת כח

רב הונא תקיפו ליה ארבע מאה דני דחמרא עאל לגביה וכו', הנראה לבאר הויכוח שבין ר"ה לרבנן, ר"ה לשי' דאמר לעיל [בעין יעקב אי' הגי' לעיל אמר רבא אמר רב הונא] דפעמים מביא הקב"ה יסורין על האדם אף בלי שום עון רק כדי להרבות שכרו, ולכן קאמר לרבנן ומי חשידנא בעינייכו פי' הא אסור לאדם לחשוד לחבירו, והגם שאני בעצמי איני מחזיק אותי כצדיק, מ"מ אתם אינן רשאין לחשדיני, כיון דלפעמים מביא הקב"ה יסורין אף בלי שום עון, א"כ דלמא הוא נמי מיסורין של אהבה, ויסולק בזה קושית המפרשים מהא דאין צדיק בארץ וגו', אבל רבנן ס"ל כאידך דאין יסורין בלי עון, ולכן קאמרי ליה שפיר מי חשיד קודשא בריך הוא ומתורץ ג"כ בזה מה שהקשו דמאי קאמרי רבנן לר"ה דלמא הוו יסורין של אהבה, אבל ל אחא דרבנן סברי דאין יסורין בלי עון ואפ"ל י"ל דהוו יסורין של אהבה במה דממרק עונותיו בר יוחנן איכא דאמרי הדר חלא והוה וא"ד אייקר חלא ואיזדבן בדמי דחמרא הביאור לדעתי דמאן דאמר הדר חלא והוה חמרא, ס"ל כרב יוסף בשבת דף נ"ג דאמר בא וראה כמה גדול אדם זה שנעשה לו נס כזה, ומ"ד אייקר חלא ס"ל כאביי שם דאמר אדרבה כמה גרוע אדם זה שנשתנו עליו סדרי בראשית

תניא אבא בנימין אומר על שני דברים הייתי מצטער כל ימי, על תפילתי שתהא לפני מטתי וכו', אלא אימא סמוך למטתי, עי' רש"י ותו' שפי' לענין תפילת שחרית שתיכף בקומו קרא ק"ש והתפלל, ומהרש"א ז"ל נתקשה בזה, למה תלה הדבר בסמוך למטתו דהא אם השכים לעמוד קודם