בני גרשון סב

רשב"ל תיכף עצה זו, משום דרצה ליתן עצה תחילה בתורה או בק"ש דהוא ג"כ מצוה, עוד י"ל דאפשר כי יחשוב האדם כי אין דעת וחשבון בשאול אשר אני הולך שמה, כי אחריתי עפר ואפר, ואין דעת וחשבון לעפר ולאבן דומם, ע"כ יעצו היטב בתחילה דיעסוק בתורה או בק"ש, ואז יראה ויאמין דיש בעולם שכר ועונש

באופן אחר נראה לן לפרש כוונת רשב"ל לעולם ירגיז אדם וכו', כלומר דלכתחילה יראה האדם שלא יצודנו היצה"ר בערמה ברשתו וכנ"ל. ואם נפל ברשתו, בא להורות לנו ג' תקנות אלו בדרכי התשובה, ע"ד שכתב העיקרים מאמר ד' פרק כ"ו, דהדברים המונעים והמעכבים את התשובה הם ג', שהם העלמת החטא, וההתנצלות, ואהבת הממון והכבוד, וכל אחד מאלו מעכבין את התשובה, שמי שלא יכיר או ידע שחטא, לעולם לא יתחרט ולא ישוב בתשובה, וכן אם יחשוב החוטא שיועיל ההתנצלות במה שחטא, לעולם לא יתחרט ולא יתודה עליו, ולפי שאדה"ר התנצל על חטאו ואמר האשה אשר נתתה עמדי, לא הועיל לו ההתנצלות כלל, ונאמר לו כי שמעת לקול אשתך. תוך. וכן אם התשובה היא בסבת תועלת ממון או בעבור הכבוד אינה תשובה, וצריך שיהיה לאהבת השי"ת בלבד עכ"ד, נגד העלמת החטא אמר יעסוק בתורה, ויכיר וידע אם חטא היא אם לאו, ונגד ההתנצלות אמר יקרא ק"ש לידע דיש עליו עול מלכות שמים, ולא יאמר פלוני גרם לי לחטא, דדברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין, ונגד אהבת הממון או הכבוד אמר יזכיר לו יום המיתה, ואז יבטל ממנו כל תאוותו, וישיב לאהבת השי"ת בלבד. ובזה יש לבאר נמי כוונת הכתוב, שובה ישראל עד ד' אלהיך, כי כשלת בעונך, נגד ההתנצלות אמר שובה ישראל בסתם ואל תאמר פלוני גרים לי לחטא כי אין זו טענה, ונגד אהבת הממון או הכבוד, אמר עד ד' אלהיך פי' רק לאהבת השי"ת בלבד, ונגד העלמת החטא, אמר כי כשלת בעונך פי' צריך אתה לידע כי נכשלת בעונך

ואמר רבי יצחק כל הקורא ק"ש על מטתו מזיקין בדילין הימנו, שנאמר ובני רשף יגביהו עוף, ואין עוף אלא תורה ולכאורה מאי מוסיף אמימריה קמא דבסמוך דאמר כל הקורא ק"ש על מטתו כאלו אוחז חרב של שתי פיות בידו, ופי' רש"י ג"כ להרוג את המזיקין. וראיתי בהגהות בן ארי' וז"ל בבה"ג וברי"ף איתא ר' אלעזר, וכוונתי להערה זו, גם בהרא"ש גרי' לעיל אמר ר' אלעזר, ולענ"ד נראה דהכא הוסיף טובא, וה"ק מזיקין בדילין הימנו, פי' אפילו מלהזיקו ביום בעידנא דלא עסיק בה, וכן מוכח ממאי דאמר רשב"ל בסמוך בזה הלשון כל העוסק בתורה יסורין בדילין הימנו ובתורה אי' בסוטה דכ"א דאפילו בעידנא דלא עסיק בה אגונא מגנא. וראיתי שהעירו כיון שאין עוף אלא תורה א"כ מנ"ל ק"ש. אבל לפ"מ שכתבנו בסמוך דאפילו בק"ש שעל מטתו עדיף מתורה, א"כ כ"ש ק"ש, וכ"ת ה"ל לר' יצחק למימר כל הקורא בתורה, די"ל דאתי למימר תקנה אף לאנשים שאינן בני תורה, אפילו הכי בק"ש שעל מטתם מזיקין בדילין הימנו, שנאמר ובני רשף יגביהו עוף ואין עוף אלא תורה. א"כ כ"ש ק"ש דעדיף מתורה

אמר רבא ואיתימא רב חסדא אם רואה אדם וכו'. ונראה דשלש מחלוקת בדבר זה, דרבא ואיתמא ר"ח ס"ל, דאינו נקרא יסורין של אהבה, אלא במי שאין בו שים עון, והקב"ה מייסרו כדי להרבות שכרו בעוה"ב כפי' רש"י, ורב אחא בר חנינא ורבי יעקב בר אידי, לחד כל שאין בו ביטול תורה, ולאידך כל שאין בו ביטול תפילה הוו יסורין של אהבה, ורבי יוחנן סבר דאפילו יש בו ביטול תורה ותפילה, אפ"ה הוו יסורין של אהבה, משום שממרקין כל עונותיו,