בני גרשון נח

ואין לנו סכנה גדולה יותר משאנו שרוין בגלותנו בין העמים הקדמונים הן לגוף והן לנפש מש"ה אדרבה מצוה רבה הוא לפדות שבוים ולהתפלל על הגאולה. ובזה ניחא נמי מה דאי' בתענית דכ"א גבי נחום איש גם זו שאמר פנו את הכלים ואח"כ פנו את מטתי שמובטח לכם כל זמן שאני בבית אין הבית נופל, ולכאורה הא אל יעמוד אדם במקום סכנה וכו' אבל לדברינו ניחא שפיר כיון דכבר היה במקום סכנה שאני. בשעה שישראל נכנסין לבתי כנסיות ולבתי מדרשות ועונין יהא שמיה וכו' הקשה העין אליהו למה דוקא בשעה ישראל עונין יהא שמיה וכו' הקב"ה מנענע ראשו ואומר אשרי המלך וכו', ולפ"מ שפי' המחזור ויטרי הובא בתוס' דיהא שמיה וכו' הוא תפילה שחנו מתפללין שימלא שמו שאין השם שלם וכסאו שלם עד שימחה זרעו של עמלק יש לתרץ משום דבזמן המקדש שהיו עונים בסוף כל ברכה וברכה בש"כ מל"ו והוי ג"כ כעין תפילת יהא שמיה, אלא בזמן המקדש היינו מתפללין ששמו כ"מ יהיה ל"ו ובזמן הזה מתפללין שימלא שמו, וע"ז ההבדל כביכול בצער ואומר אשרי המלך וכו', וכמו שפי' רש"י אשרי כל זמן שהיה קילוס זה בתוך בית המקדש, ובזה יתורץ נמי מה שהקשה עוד שם הע"א מדוע בזה כפל הלשון ומסיק ואמר ומה לו לאב וכו' ולעי' גבי תפילה לא מנהם הקב"ה אלא על ב"י, משום דביהא שמיה וכו' אנו מזכירין דאין השם שלם וכסאו שלם, ומתפללין שימלא שמו ב"ב

דף ד' ר' זירא אמר וכו' כנור למה ליה לאתעורי משנתיה, וקאמר נמי ר"ז לעיל דעד חצות לילה היה מתנמנם כסוס. ויש להעיר לרב אשי דאמר לעיל דדוד היה ניעור כל הלילה, ומשמע מכאן דאוקים בפלגי אורתא דתליסר נגהי ארבסר הוה קאי, דמשה הוה ידע. וכיון דמשה הוה ידע, י"ל דדוד נמי הוה ידע, דהא עיקר הוכחה בגמרא דדוד לא הוה ידע, מדמשה לא הוה ידע, אבל אי משה הוה ידע, דוד נמי הוה ידע, א"כ לדעתו כנור למה ליה. וי"ל דהמפרשים הביאו בשם מדרש שוח"ט כשהכנור היה מנגן היו חכמי ישראל שומעין קולו ואומרים מה דוד מלך ישראל הוא עוסק בשירות ותשבחות אנו על אחת כמה וכמה נמצא כל ישראל עוסקים בתורה ע"כ א"כ לרב אשי הכנור היה לאתעוריה כל ישראל משנתם לעסוק בתורה

ולא עוד אלא כל מה שאני עושה אני נמלך במפיבושת רבי ואומר לו מפיבושת רבי וכו' יש לדקדק מה שבח הוא זה שהתפאר כי חסיד אני, הא מן הדין אסור להורות בפני רבו ואפילו נטילת רשות לא מהני לשי' התו' בכתובות ד"ס ע"ב ובפרט לפ"מ דאסיק שמפיבושת היה מביישו בהלכה ופי' רש"י שפעמים היה טועה ואומר לו טעית, עוד מאי קאמר בסמוך לפיכך וכו' ופי' רש"י בשביל שהיה דוד מקטין עצמו, אם באמת שהיה דוד טועה בהלכה א"כ במה הקטין עצמו. עוד העירו מעירובין דס"ג שלא היה דוד מורה הלכה כלל בפני רבו עירא היאירי, ועוד הא אמרינן בסנהדרין דצ"ג גבי וד' עמו שהלכה כמותו בכל מקום והיכא אמרינן הכא שהיה טועה בהלכה, ועוד הקשה הפרשת דרכים היכא קראו דוד בשמו הא מן הדין אסור לקראו לרבו בשמו, ל"מ לשי' הש"ך בי"ד סי' רמ"ב דבפניו אין להזכיר שמו כלל, בודאי קשה לן, אלא אפילו לשי' הכ"מ מהת"ת פ"ה דאפילו בפניו מותר להזכיר שם העצם לאחר שם התואר נמי קשה לן, דהכא קראו לו שם העצם קודם שם התואר, ונראה לתרץ הכל בסגנון אחד דמפיבושת לא היה רבו מובהק, ואפשר שלא שמע ממנו אלא דבר אחד, ואפילו הכי קראו רבו כדאי' באבות גבי אחיתופל, ומבואר בש"ע שם דאם לא למד ממנו רוב חכמתו אינו חייב לכבדו בכל אלו הדברים,