בני גרשון נז

רבי ומורי. אלא מה שלא הקדים לו שלום משום דבירושלים הוו נהגי דלא שייל זעירא בשלמא דרבה כמו דאי' בהרא"ש לקמן פרק תפילת השחר ס"ה, והכא נמי הוה מעשה באחת מחורבות ירושלים ונהג רבי יוסי כמנהג המדינה, וכן י"ל גבי ר"א בר"ש מה שלא החזיר לו שלום, משום דאין הדרך לשייל זעירא בשלמא דרבה והאדם העיז נגדו ושייל ליה בשלמא ור"א בר"ש היתה דעתו גסה עליו מפני שלמד תורה הרבה וכמבואר שם מש"ה לא החזיר לו שלום. אמר לי בני מפני מה נכנסת לחורבה זו וכו' פי' מפני מה נכנסת ולא חששת לסכנה, אי משום מפולת או משום מזיקין, שמא אין עושין לך נס וכו' והשיב ליה להתפלל ע"ש הכתוב שומר מצוה לא ידע דבר רע, וגם אין זה בגדר נס לנכות מזכיות, ואמר ליה היה לך להתפלל בדרך. וכיון דאין אתה מוכרח היה, להתפלל דוקא בחורבה זו, א"כ הוא בכלל דאל יעמוד אדם, וכו' והשיב ליה מתיירא הייתי וכו' א"כ הייתי מוכרח לילך דוקא בחורבה זו להתפלל ואין מנכין לי, ועי' ברי"ף, ומשום חשד לא היה כאן חשש דהמעשה היה בדברא ואשה בדברא לא שכיחא, וכזה יש לפרש נמי בקדושין סוף פ"ק גבי רבי חנינא בר פפי תבעתיה ההיא מטרניתא אמר מלתא וכו'. ולכאורה יש לדקדק אם היה ליה מתחילה מקום לברוח אמאי לא ערק תיכף לבי בני קודם שהיה מלי נפשיה וכו' ומכבר אמרתי ע"ד דאי' בע"ז די"ז רבי חנינא ור' יוחנן וכו' א"ל אידך ניזול אפיתחא דבי זונות כי היכא דנקבל אגרא, ועכשיו חשבתי דעוד נוכל לתרץ דלכתחילה אסור לסמוך על הנס, ואח"כ שלא היה ליה ברירה אחרת היה מוכרח לערוק בבי בני אף שהיה מקום סכנה. והיכא דמוכרח ובפרט כדי לפרוש מדבר עבירה בודאי בזה אין מנכין לו מזכיותיו וכנ"ל, ובענין זה אמרתי לפרש מה דאי' שם בקדושין דף כ"ט גבי רב אחא בר יעקב דכי שמע אביי דקא הוה אתי, אמר לא ליתיב ליה אינש אושפיזא אפשר דמתרחש ניסא, והעיר שם המהרש"א האיך דחה אביי אותו למקום סכנה על הספק שמא יתרחש ניסא, וגם אם יתרחש ניסא יהיה מנכין לו מזכיותיו. ונראה לן דע"ז שרב אחא בר יעקב גופא לא יהא ניזוק ודאי סמך אביי על חסידותו ותורתו שיהא אגונא מגני ומצלי ואין זה בגדר נס, ובשגם שהוא מוכרח ללון שם כיון דלא יהבי ליה שום אינש אושפיזא, אלא שאמר אפשר דמתרחיש ניסא גם לדידן ויהרוג הוא עוד את המזיק, וגם ע"ז הנס ג"כ אין מנכין לו מזכיותיו משום דזה הנס לא היה צריך בשביל עצמו אלא בשביל רבנן דלא הוה להו מקום דוכתא ללמוד, ומשום ענותנותו אמר להוי למחר אי לא איתרחיש ניסא סכינתין. פי' שגם אני בעצמי ניצלתי בגדר ניסא, וכן מדוקדק שם לשון רש"י ז"ל. עוד אמרתי מענין לענין ע"מ שראיתי בריש ספר יוסף באור על שה"ש בשם בכור שור שהקשה האיך פסק הרמ"א בסי' קפ"ז שאם שכח על הנסים בברכות המזון בחנוכה ופורים שיאמר אחר בהמ"ז הרחמן הוא יעשה לנו נסים וכו' הא אין רשאי לבקש על הנס שמא אין עושין לו נס וכו'. ותירץ היוסף באור דלמי שעובד ד' שלא על מנת לקבל פרס ואינו חושש על נכוי זכיותיו, לאדם כזה טוב לבקש על נס, יען שע"י זה יתפרסם יכולת השי"ת, ורק לאדם שחס על איבוד שכרו ימנע נפשו מנס כדי שלא ינוכה משכרו, ותמהני עליו וכי כל אלה שהיו מרחיקים א"ע מנסים היו ח"ו עובדי ד' על מנת לקבל פרס. גם ביו"ד סי' קט"ז ס"ה כתב רמ"א בלשון ואסור לסמוך אנס, ונראה לן לומר כן דלא אסרו חז"ל אלא להכניס א"ע בסכנה ולסמוך אח"כ על הנס וכן משמע הלשון חז"ל. לעולם אל יעמוד אדם וכו' אבל אם כבר הוא במקום סכנה בודאי מותר להתפלל להש"י להצילו מהסכנה.