בני גרשון נו

מחוורתא כפי' רש"י דר"א קמ"ל דאיכא נמי משמרות בארעא ויש היכר לכל אדם לזמן ק"ש, והמעדני יו"ט הגיה בהרא"ש ג"כ כגי' רש"י ז"ל, ולפי' רש"י ג"כ נ"מ לענין לאפושי ברחמי, דהא בשביל ק"ש פריך הגמרא דלא ה"ל לר"א לתלות בזמן המשמרות אלא בשעות, ומשני דקמ"ל דאיכא משמרות וכו' משמע מזה דנ"מ גם לענין אחר ומוכח מש"ס דבשעות אלו צריך לאפושי ברחמי, כי פריך הגמרא אי תחילת משמרות קא חשיב תחילת משמרה ראשונה סימנא למה לי אורתא הוא, ה"ה דהוה מצי למיפרך הא ר"א תלי זמן ק"ש בסוף האשמורה, ואי תחילת משמרות קא חשיב אכתי לא ידעינן היכר זמן ק"ש, אלא פריך הא, משום דבהא קושיא, הקשה ג"כ אח"כ אי סוף משמרות קא חשיב סוף משמרה אחרונה למה לי סימנא יממא הוא, והאי לאפושי ברחמי מבואר בטור א"ח סי' א' וז"ל וטוב למי שמקדים שיכוין לשעות שמשתנות המשמרות שהן בשליש הלילה ולסוף ב' שלישי הלילה ולסוף הלילה שבאלו הזמנים הקב"ה נזכר לחורבן הבית ופיזור ישראל בין העמים, והתפילה שיתפלל אדם באותה שעה על החורבן והפיזור רצוייה וקרובה להתקבל ע"כ, וכן כתוב בחדושי הרשב"א בשם רבינו האי גאון ז"ל, על הא דאמרינן אלא חשיב סוף משמרה ראשונה ונפקא מינה שיש על ישראל במשמרות הלילה להפיל רנה ותחנונים על חורבן הבית ע"כ. ובזה יש לפרש מאמר חז"ל כל בית שאין ד"ת נשמעת בו בלילה נשרף, משום דהוא מכ"מ כיון דיושב בטל ולא בכה על שריפת בית המקדש, והגם שאפילו אם עסק בתורה הא סוף לא התפלל על חורבן ופיזור ישראל. מ"מ גם בזכות לימוד התורה תבא הגאולה ויבנה המקדש. וכמו שאמרו אין הגליות מתכנסות אלא בזכות המשנה שנאמר גם יתנו בגוים עתה אקבצם. אבל כל העוסק בתורה בלילה אמרו חז"ל שכינה כנגדו פי' משום דגם הקב"ה שאג ישאג על נוהו במשמרות הלילה וזהו כנגדו. שם החרבתי את ביתי ושרפתי את היכלי, נראה דשם בית הונח רק על הד' כתלים לבד, ושם חרב משמע אפילו שנשתייר עדיין במקצת, רק חרב מכמות שהיה בתחילה, ושם היכל הונח מה שמצייר הבית בציורים יפים ויש בה כלים יפים, ושם שריפה הונח על שנשרף לגמרי, ולא היה בעולם היכל יפה כבית המקדש שלנו כשהיה על מכונו. וזהו דקאמר שהחרבתי את ביתי משום שנשתייר קצת מכותל מערבי, ושרפתי את היכלי דשם היכל נשרף לגמרי, יהי רצון שיבנה ב"ב

אמר לי שלום עליך רבי. ראיתי בעיון יעקב שתירץ ע"מ שלא הקדים לו ר"י שלום משום דאמרו חז"ל אסור לאדם שיתן שלום לחבירו בלילה חיישינן שמא שד הוא, וה"ה היכא דשכיחא מזיקין כמו בחורבה, לכן המתין עד שהקדים לו שלום שהוא שמו של הקב"ה, וגמירי דלא מפקי ש"ש לבטלה, ואח"כ השיב לו שלום עכ"ד. והפתח עינים כתב ע"ז דאינו מחוור. דהתם שאמר לו שר צבא ד' עתה באתי, לא אפשר דמשקר, ומפיק ש"ש לבטלה אבל הכא כי קאמר נמי שלום עליך רבי אין ראי'. דאינו ש"ש לבטלה ע"כ, וכן כתב הגאון ר' יעקב עמדין זצ"ל בתענית ד"כ דמש"ה לא החזיר לו ר"א בר"ש שלום לאדם שהיה מכוער ביותר דחשש שמא שד הוא. ומה שנתן לו שלום. לא שייך למה דגמירי דלא מפקי ש"ש לבטלה. ולדעתי אי משום הא לא קשיא על העיון יעקב דטעמו כיון דאין החיוב על השד ליתן שלום לאדם הוה השם שלום לבטלה, כמו ברכה שאינה צריכה דמקרי נמי ברכה לבטלה, אבל האמת יורה דרכו דודאי היה מכיר ר"י שהוא אליהו כדאי' בשלהי סנהדרין דאליהו הוה רגיל למיתי גביה וכמו שאמר הוא גופי' כאן ובא אליהו זכור לטוב, וכן ממה שהשיב לו שלום עליך