בני גרשון נה

חכמים. ואם עבר ואיחר וקרא עד שלא עלה עמוד השחר יצא ידי חובתו דהלכה כר"ג שסובר כך שלא אמרו חכמים עד חצות אלא לכתחילה כדי להרחיק אדם מן העבירה עכ"ל, ופירושו דהלכה כר"ג שסובר כך בדברי חכמים, שלא אמרו עד חצות אלא לכתחילה, אבל בדיעבד נמי מודו שיכול לקרות עד שיעלה ע"ה והיינו כמ"ש בס"ד. והנה הב"ח שם פי' כולהו דברי הרמב"ם והסמ"ג אליבא דר"ג דפסקו בגמרא כוותיה, ולדידהו חכמים ור"ג לא פליגי בלכתחילה. דתרווייהו ס"ל שאין רשאי להמתין לכתחילה אלא עד חצות, ולא פליגי אלא בעבר ולא קרא קודם חצות, דלחכמים כיון דעבדו סייג עד חצות ועבר שוב אינו קורא, ואפילו קרא אחר חצות לא יצא י"ח וכפי' הר"י אליבא דחכמים, אבל לר"ג אע"ג דעבר על הסייג קורא עד עמוד השחר ויצא ידי חובתו בדיעבד וכו', ולדעתי דלפ"ז הרישא מצי אתיא אף לר"ג דמודה נמי בה דלכתחילה אינו קורא אותה אלא עד חצות וכיון דפסק כר"ג א"כ מה לו להסמ"ג להזכיר כלל ברישא תיבת כדברי חכמים. גם מפשטא דלישנא מסיפא דברי הרמב"ם והסמ"ג משמע נמי דאזלי אליבא דחכמים ומודו בה דבדיעבד מצותה עד שיעלה עמוד השחר וכמו שמשמע בהדיא בגמרא שם, הכי קאמר להו ר"ג לבניו אפילו לרבנן דקאמרי עד חצות מצותה עד שיעלה ע"ה, אלמא בהא אף רבנן מודו בה, עוד מדפריך בגמרא שם ור"ג מי קאמר עד חצות, משמע דלית ליה לר"ג שום זמן עד חצות אפילו בלכתחילה, גם מה שמיישב הב"ח שם הסוגיא לפירושו וז"ל א"ד רבנן כוותך ס"ל דמה"ת זמנה עד עמוד השחר דבשכבך משמע כל זמן שכיבה והאי דקאמרי עד חצות ואח"כ אינו קורא כלל כדי להרחיק וכו', וכיון דמסתבר טעמיך עבדינן כוותך והכא ודאי מסתבר טעמיה דר"ג דאע"ג דעבדו סייג מ"מ אם עבר קורא עד עמוד השחר ויצא ידי חובתו מה"ת דלא מצו חכמים לפטרו ממנו לאחר חצות והשיב להם ר"ג רבנן כוותי ס"ל עכ"ד. יש להשיב ע"ז דאפילו אם נאמר דגם לרבנן מה"ת זמנה כל הלילה, עדיין לא ידענו במאי מסתבר טפי טעמיה דר"ג ולמימר להו חייבין אתם, מטעם דלא מצו חכמים לפטרו לאחר חצות משום סייג, דהא קמה וגם נצבה ראי' הרב רבינו יונה אליבא דחכמים מלולב וסדין בציצית שפטרו חכמים ממצות עשה בשב ואל תעשה משום גזירה, ה"נ ל"ש אע"פ שמצות ק"ש כל הלילה מן התורה, אפ"ה יכולין אנו לפטרו משום סייג, ולדעתי נראה דדברי רבינו יונה דלרבנן דוקא עד חצות, אינו אלא עפ"י שי' הירושלמי דפריך התם ורבן גמליאל פליג על רבנן ועבד עובדא כוותיה וכו', וכיון דבזה שאמר לבניו אם לא עלה עמוד השחר חייבין אתם לקרות, עבד עובדא כוותיה, א"כ לרבנן דוקא עד חצות, ומשום הכי איפסיקא גם כן תמן, בתלמודא דהלכה כחכמים דיחיד ורבים הלכה כרבים

דף ג' והא קמ"ל דאיכא משמרות ברקיע ואיכא משמרות בארעא עי' רש"י, והמהרש"א נתקשה בזה, דאיכא משמרות בארעא לא אצטריך לאשמעינן דכמה קראי כתיבי, קדמו עיני אשמורות וגו', לראש אשמורות התיכונה וגו', ויותר נכון גי' הרא"ש קמ"ל דאיכא משמרות ברקיע כי היכי דאיכא משמרות בארעא, וקמ"ל דיש לאפושי ברחמי כמ"ש הרא"ש, ולא הבנתי קושיתו דמנ"ל לומר דהפסוקים קאי דוקא על משמרות דארעא, שהקשה דלא אצטריך לאשמעינן דאיכא משמרות בארעא, דהא הפלוגתא דלקמן ע"ב אי ד' משמרות אי ג' משמרות הוי הלילה פירש"י כאן לענין עבודת המלאכים, וכל חד וחד אומר טעמו מהפסוקים הנ"ל. וא"כ אדרבה יש להקשות אמאי אצטריך לאשמעינן דאיכא משמרות ברקיע, ועוד דאין דבר המסתבר דר"א יתלה זמן ק"ש במשמרות דרקיע. אלא