בני גרשון נב

עליה משום נבילה. ולדעתי דדבריו לא הועיל אלא למימר דאסור מדאורייתא, ודלא כמהרו"ך שם דחלב מתה דמי לגמרי כמו ביצת נבילה דאינו אסור רק מדרבנן, אבל מלקות ודאי ליכא ומטעם דגם על חלב טרפה וטמאה נמי פסק הרמב"ם דאין לוקין עליהן, שוב ראיתי שגם הלחם משנה שם בפ"ט ה"ו תמה על הב"י במ"ש דחלב מתה לקי עליה משום נבילה ג"כ מהא דפסק הרמב"ם דעל חלב הטמאין אינו לוקה עליהן, אלא מה שרצה שם לחלק אח"כ בין חלב הטמאין לחלב הנבילה, דחלב נבילה לקי עלה משום נבלה אבל בחלב הטמאין לא, דכתיב מבשרם לא תאכלו כדכתב רבינו שם דמשמע הבשר דוקא עכ"ד. יש להשיב ע"ז ג"כ מהא דחלב טרפה משמע נמי מהרמב"ם דדמי לחלב בהמה טמאה ואינו לוקה עליהן ה"נ בחלב נבילה כן. ולפ"ז נראה בישוב סדר הטור כהדרישה כדי שלא תטעה בביאור דברי הרמב"ם לומר שמה שכתב ואינו לוקה על אכילתו משום בשר בחלב דדייקינן מינה הא משום איסור אחר שבו לוקין, קאי אדם ואחלב מתה, להכי מחלק להו הטור לבאר דדוקא בבשל דם בחלב יש לאו אחר על אכילתו ולקי עלה משום דם, אבל בבשל בשר וחלב מתה אין שם לאו אחר

ועל עיקר הדיוק שדקדקו מדברי הרמב"ם הא משום דם לוקין וס"ל להר"מ דם שבשלו דאורייתא נתקשה בזה היד אברהם די"ל דהרמב"ם איירי שלא נתבשל כמאכל בן דרוסאי דמשום בב"ח הוי בשול שהרי השמיט הא דתניא בפרק כ"ה באיזו בשול אמרו בבישול שאחרים אוכלין אותו, אבל משום דם שבשלו ס"ל דלא מפטר אלא בבישול שהוא כמאכל בן דרוסאי, אבל לעולם ס"ל להרמב"ם נמי דדם שבישלו פטור עכ"ד. וכן הפלתי בריש סי' צ"ב כתב לכך השמיט הרמב"ם הך תוספתא דחולין פכ"ה כמה יאכל ויהא חייב כדי שיהא נאכל משום בישול, דס"ל להך תנא, דאיסור אכילת בב"ח נפקא לן מן לא תאכלנה נא וגו' או לא תאכלנה גבי פסולי מוקדשין כדעת רבי בחולין קט"ו, וכיון דנפק מן לאו דאכילה אינו חייב אלא דרך הנאתן והיכא דאכלו טרם שנתבשל כמאכל ב"ד ואכלו חי הרי הוא שלא כדרך הנאתן ופטור, אבל לפ"מ דקיי"ל דאיסור אכילת בב"ח נפקא לן מן לא תבשל הואיל ואפקא בלשון בישול חייב אפילו שלא כדרך הנאתן, א"כ אפילו אם אכלו טרם שנתבשל כמאכל ב"ד נמי חייב והניח בצ"ע, ולדעתי דא"כ כשכתב הרמב"ם בפ' י"ד מהל' מ"א, ובספרו מנין המצות מצוה קפ"ז גבי בשר בחלב איזהו דברים שמקרי שלא כדרך הנאתן, כתב ואם עירב דבר מר בתוך קדרה של בשר בחלב ואכלו חייב, ה"ל למיחשב נמי הך אם אכלו חי קודם שנתבשל כמאכל בן דרוסאי דחייב' אלא ש"מ דאין תלוי זה בזה דאפילו למאי דקיי"ל בב"ח דחייב אפילו שלא כדרך הנאתן מ"מ קודם שנתבשל כמאכל ב"ד לא אסרה התורה התערובות ועדיין לא נעשה איסור בשר בחלב וכדתניא בתוספתא דחולין פ"ח כמה יאכל וכו' וכן גבי בישול תניא באיזו בישול אמרו וכו' ובודאי לא פליג הרמב"ם על הנך שני התוספתות ומה שהשמיטם אפשר משום פשיטותא דהכתוב אמר לא תבשל לבישול ולאכילה כוונת הכתוב שהוא כדרך האנשים לבשל ולאכול, שהוא כמב"ד, ופחות מזה אינו דרך בישול, וכמו שפסק ג"כ בפ"ט מהל' שבת, דכל שהוא פחות ממב"ד אינו מקרי בישול וכעת ראיתי בספר פר"ח בריש סי' זה שכתב ג"כ והביאו החוות דעת בביאורים סי' צ"א דאם בישל בשר בחלב. אלא שלא נתבשל כמאכל ב"ד לא אסיר מה"ת, דכל שלא הגיע למאכל ב"ד לאו דרך בישול הוא

ש"ך ס"ק ל"ב והב"ח בסי' פ"א פסק וכו', ותימא דמאי איסורא דאורייתא איכא הכא הא מן התורה אינו אסור אלא דרך