בני גרשון נא

שנתנבלה בשחיטתה או שמתה מעצמה ואח"כ מצא בתרנגולת הביצה, ומש"ה לא הזכירו שם אפרוח מביצת נבילה, דביצה במעי אמן אינה מגדלת אפרוחים, אבל הטור והמחבר שהעתיקו גם אפרוח מביצת נבילה בודאי מיירי בחדא גוונא, וכמו בביצת טרפה מיירי שנטרפה מחיים ואח"כ ילדה הביצה וכדמוכח מסוגיא דהתם, כמו כן בביצת נבילה מיירי שנתנבלה מחיים ואח"כ ילדה הביצה ובכה"ג ודאי מגדלת אפרוחים כמו ביצת טריפה, ועי' לעיל בסי' ל"ג ס"ג אימתי הוה נבילה מחיים, ובע"ה כעת ראיתי בנחלת שבעה שאלה א' שפי' ג"כ דברי הטור והמחבר אלו כמ"ש. סימן פז

סעיף י' המעושן והמבושל וכו', המחבר נקט סדר הרמב"ם לפי שבב"י הקשה על סדר הטור ע"ש. והנה הב"ח מיישב סדר הטור וז"ל דאפשר לומר דבכוונה שינה, לאורויי דס"ל להרמב"ם דדם שבשלו בחלב אע"פ שאין לוקין על אכילתו משום בשר וחלב מ"מ לוקין עליו משום דם, ולפי דבדברי הרמב"ם אפשר לפרש דלא קאמר אין לוקין על אכילתו. אבל לוקין עליו משום דבר אחר, אלא במבשל בשר בחלב מתה, אבל בשל דם בחלב אינו לוקה אף משום דם, מדאמר בהקומץ רבה דם שבשלו אינו עובר עליו, וכך מוכח קצת לשון הרמב"ם דכתב לשון יחיד ואינו לוקה על אכילתו משום בשר בחלב, דמשמע דלא קאי אלא אחלוקה אחת מן החלוקות, ומסתמא דלא קאי אלא בבשל בשר בחלב מתה מטעם דאמרן, לכך העתיק רבינו דם שבשלו בחלב מחלוקה שכתבה הרמב"ם וקבעה בחלוקה הראשונה לאורויי דאף בדם שבשל בחלב לוקה עליו משום דם. ואצ"ל במבשל בשר בחלב מתה ולכך כתב רבינו אח"כ בסתם או בחלב מתה פטור ולא הוצרך לפרש דאין לוקין על אכילתו משום בשר בחלב אבל לוקה עליו משום נבילה, משום דנלמדנו במכ"ש ממבשל דם שכתב תחילה עכ"ד, ולא אבין דבריו כיון דמלשון הרמב"ם דכתב לשון יחיד משמע דלא קאי אלא על אחת מן החלוקות ומסתמא לא קאי אלא על בשל בשר בחלב מתה, ולא על בשל דם בחלב מטעם דאמרינן בהקומץ דם שבשלו אינו עובר עליו, א"כ מנ"ל באמת להטור לשנות הסדר ולפרש אפכא דהרמב"ם ס"ל כנגד הגמרא דהקומץ, ובשגם שגם הטור ס"ל דדם שבשלו אין לוקין עליו וכמו שכתב הט"ז לעיל סוף סי' ע"ב

גם מה שפשיטא ליה להב"ח דהרמב"ם ס"ל דחלב מתה לקי עליה משום נבילה וכן כתב כאן הב"י, לא אבין דבריו אלו, הא הרמב"ם פ"ג מהל' מ"א ה"י פסק בהמה טהורה שנטרפה חלבה אסור כחלב בהמה טמאה וכן ביצת עוף טהור שנטרף כביצת עוף טמא ואסור, ובהלכה ו' פסק אף על פי שחלב בהמה טמאה וביצי עוף טמא אסורין מן התורה אין לוקין עליהן שנאמר מבשרם לא תאכלו, על הבשר הוא לוקה ואינו לוקה על הביצה ועל החלב ובודאי לא חמיר חלב טריפה מחלב טמאה, דהא בהלכה י' לא כתב רק דאסור כחלב טמאה, ואי הוה ס"ל להרמב"ם דעל חלב טרפה לוקין, ה"ל לאשמעינן רבותא טפי ולמימר, בהמה טהורה שנטרפה חלבה אסור כבשרה וכן ביצת וכו'. ומדתלי בחלב טמאה ש"מ דחלב טריפה נמי אין לוקין עליהן, וחלב נבילה לא עדיף מחלב טריפה, ואדרבה לענין ביצה קיי"ל לעיל סי' פ"ו דביצת טרפה דאורייתא וביצת נבילה דרבנן. ומה שהחזיק הב"ח דבריו בק"א וכתב דחלב נבילה לא דמי לביצת נבילה שנגמרה ומונח בנבילה כמונח בכד, אבל החלב שנבלע בגומות דינו כנבילה עצמה כאבר מאיבריה ולוקה