בני גרשון מט

ועי' שם בש"ך ס"ק כ"ח בשם מהרש"ל שלא השיג רק במליחה דלא אמרינן היתר מפטם לאיסור אבל בצלי מודה, עוד אפשר לומר דהכא מתחלה כשנתחמם הדם אפילו קודם שנתבשל נפלט ונבלע בחתיכה ואז הוי איסור דאורייתא ואוסר עד ס' אפילו אינו שייך בו שמנונית. וא"כ האיך תחזיר להכשירה אח"כ כשנתבשל הדם להקל ולומר דאינו אוסר אלא כדי נטילה, וכמ"ש התו' חולין דקי"א ד"ה דם דאורייתא אע"ג דאמר בהקומץ רבה דם שבשלו אינו עובר עליו מ"מ תחלה כשנפלט עד שלא נתבשל היה דאורייתא

ובזה אמרתי ליישב נמי מה שתמה הט"ז לקמן סי' צ' סק"ב על דברי הת"ח לפי סברתו שהקילו גבי כחל מן המנין משום דכחל דרבנן הוא, מ"ש מדם שבחתיכה שגם הוא מדרבנן אחר שנתבשל או נמלח, די"ל דה"ק הת"ח דמתחלה כשנפלט היה דאורייתא משא"כ כחל גם תחלתו דרבנן, אח"כ ראיתי שגם הנה"כ שם תי' כן אולם מה שמשנה שם מלשון התו' וכתב וז"ל דה"ק דדם הוא כשנפרש קודם הבישול אסור מדאורייתא וכו' משום דהפ"מ בפתיחה להל' מליחה בד"ה וראיתי וכו' כתב מד"מ וש"ך דס"ל דכל פליטה ע"י כ"ר או ע"י מליחה מיד הוה דרבנן, ומתו' אין ראי' דה"ק תחלה כשנפלט ר"ל אם היה נפלט תחילה ע"י סחיטה קודם הבישול הוה דאורייתא הא ע"י בישול או מליחה בכל ענין הוה דרבנן ע"כ. סימן פ

סעיף ו' כלאים הבא מבהמה טהורה עם חיה טהורה הוא הנקרא כוי, מעולם לא הבנתי הא לעיל סי' כ"ח ס"ג גבי כ"ה וכן בסי' ס"א סעי' י"ז גבי מתנות ס"ל להמחבר דהעיקר כוי הוא בריה בפ"ע, וכן יש להקשות דברי הרמב"ם אהדדי, דהמחבר העתיק הנך כולהו מלשון הרמב"ם. ובע"ה מצאתי את שאהבה נפשי לעיל בסי' ס"א בב"י, ובכ"מ בפ"ט מהלז' בכורים וז"ל ואל יקשה ע"מ שכתבתי שהרמב"ם סובר דכוי בריה בפ"ע היא, ממ"ש בפ"א מהל' מאכלות אסורות, כלאים הבא מבהמה טהורה עם חיה טהורה הוא הנקרא כוי וחלבו אסור, שזו נוסחא משובשת, ובנוסחא האמיתית אין כתוב בבבא זו הוא הנקרא כוי, אלא בבבא שלמעלה ממנה כתוב וכל שיסתפק לך אם הוא מין חיה או מין בהמה והוא הנקרא כוי חלבו אסור עכ"ל, אלא שאכתי לא אדע למה לא תיקן כאן בש"ע שחברו אחר ספרו ב"י וכ"מ וה"ל להעתיק נוסחא האמיתית ולכתוב תיבת הוא הנקרא כוי מקודם בסעיף ה'. סימן פא

סעיף ח' דבש דבורים מותר, המחבר השמיט מה שמסיק הטור ע"ז ואין בו משום אבר מן החי, ואמרתי לחדודי דהנה הדרישה הקשה פשיטא שאין בו משום אמ"ה דהא כתב הטור לעיל בסי' ס"ב דאין איסור אמ"ה נוהג אלא בטהורה ולא בטמאה, ויש ליישב דהרמב"ם בהל' מלכים פ"ט פסק שב"נ חייב משום אמ"ה ומשום בשר מן החי על הטמאה כטהורה. וזהו קמ"ל הטור שדבש דבורים אין בו משום אמ"ה אף לבן נח ומותר לישראל להושיטו ואין בו משום לפני עור, והמחבר שהשמיטו אזיל לשי' שהניח שם בכ"מ הל' י"א דין דבשר הפורש לב"נ בצ"ע, משום דקיי"ל כר"י דאזהרת בשר מן החי הוא מקרא מלא דובשר בשדה טריפה ובני נח לא נצטוו על הטריפה, ואפילו אם נאמר דיש מציאות לאסור את הדבש דבורים משום שבא מן החי אינו אלא משום בשר מן החי אבל לא משום אמ"ה כיון שאינו אבר, וכדכתב מהרי"ט אלגזי בריש בכורות גבי חלב וז"ל ואם יש מציאות לאסור את החלב