בני גרשון מח

בה"ג פליג וס"ל שם בדין י"ג כדעת התוספות דלצלי לא בעי קריעה כלל] ואי לא קרע מתחילה קורעו לאחר בישולו ויצא דם הכנוס בסימפון, והוכיח שם דבישולו דנקט ר"ל דוקא צלייתו והיינו כמ"ש רמ"א כאן. ומ"ש נוטל הסמפונות לאו דוקא אלא כוונתו דצריך לקורעו כדי שיוצא דם הכנוס בסמפונות

ש"ך סק"ה הטעם מפני המלח הנדבק בו, ויש ג"כ למיחש משום מראית העין שיתאדם הבשר, ונ"מ לב' הטעמים דלהטעם מפני המלח אפילו אם רוצה לאכלה כך צלויה נמי צריך הדחה, ולטעם הב' דוקא אם רוצה לבשלה אחר צלייה צריך הדחה, ורמ"א ס"ל כשני הטעמים דכאן דאיירי בבישול כתב דידיחנה, וכן לקמן בסעי' ה' כתב ג"כ נהגו להדיח כל כבד אחר צלייתה משום דם הדבוק בה וכמ"ש הש"ך שם אפי' רוצה לאכלה כך צלויה, וכתבתי זאת לפי שהחוות דעת רצה לומר בתחילה דרמ"א לא ס"ל רק טעם הב', ואח"כ פשיט ליה רק מהא דכתב רמ"א בסי' ע"ו דכל צלי צריך הדחה ובודאי ה"ה לכבד, ונעלם מכבודו הרמה בהאי שעתא דרמ"א כתב כן בהדיא בס"ה גם גבי כבד

ט"ז סק"ה וכן נוהגין וכו', כל דבריו אינם מובנים, מה שהקשה הא לעי' ס"א כתב המחבר וצולהו וע"ז כתב רמ"א דיני נקיבת הכבד וחתוכה, משמע דגם בצלי, צריך חיתוך, תמיהני הא המחבר מיירי בהדיא ברוצה לבשלו אח"כ דכתב אין לו תקנה לבשלו ע"י מליחה אלא וכו' וצולהו ואח"כ יכול לבשלו וע"ז קאי רמ"א, וכתב דיני נקיבת הכבד ומש"ה ס"ל לרמ"א דצריך חיתוך אבל לצלי לבד א"צ חיתוך, גם דברי רמ"א לעיל לקוחים הם מאו"ה, ואו"ה מיירי בהדיא בצולה ורוצה לבשלו אח"כ, גם מה שהוכיח מדכתב רמ"א אח"כ וכשבא לבשלה וכו' משמע דקודם לזה לא איירי מבישול אחר צלייה, לא השגיח בהאי שעתא דרמ"א כתב גם מקודם זה בסמוך ומ"מ אם לא עשה כן נוטל הסמפונות לאחר צלייה ומבשלה הרי לן בהדיא דכל דיני נקיבת הכבד מיירי דוקא כשרוצה לבשלה אחר צלייה. גם מ"ש ותו דא"כ היה ליה לרמ"א לכתוב כאן הכי נוהגין לכתחילה אם אינו רוצה לבשלה אח"כ ולא לכתוב סתם, זאת אינו דיוק כלל הא רמ"א קאי על המחבר דאיירי בצלי לבד דזהו שי' בה"ג דגם לצלי לבד צריך חתיכה והביא ע"ז דעת ר"י בתו' וסייעתו, ומי לא ידע דדעתם דדוקא לצלי לבד אין צריך חתיכה, משום דמה שפולט שריק ונופל, ומה שלא נפלט הוי דם האברים שלא פירש, אבל כשצלאו ע"מ לבשלו צריך קריעת ש"ו וחתוכא לתחת כמבואר כל זה בתו' חולין דף קי"א ד"ה וחתוכיה וכו'. והטעם כתב הב"י דחיישינן שמא לא יפלוט ממנו כל דמו בצלייה, וכשיבשל אותו יפלטנו, ולכך צריך לקורעו תחילה כדי שיפלוט ממנו כל דמו בצלייה. סימן עו

ש"ך סק"ה משא"כ לדידן דנהגינן לאסור אפילו במליחה בדם בס' כמו שנתבאר בדוכתי טובי כ"ש בצלייה, לכאורה לפ"ד הש"ך עצמו בסי' ק"ה דבאיסור דרבנן שאינו שייך בו שמנונית גם להרב אינו איסר רק כדי נטילה בצלי, והוא גופי' כתב שם בס"ק ט"ז דדם לא שייך בו שמנונית, א"כ האיך כתב הכא להרב אוסר בדם בצלייה עד ס', ואף להרב פ"מ שם שהעיר ג"כ דלפ"ז דדם אין שייך בו שמנונית אמאי מחמירין במליחה בס' הא דם שמלחו דרבנן, וכתב אולי כוונתו דם בעין כמו דם הקזה, משא"כ ציר ע"י מליחה חשיב הוא כדבר שיש בו סרך שמנונית, מ"מ הא הכא נמי בדם אחר בעין נטף על הצלי מיירי, ואפ"ה כתב דאוסר עד ס', וי"ל דמיירי דהצלי היה בשר שמן, וההיתר מפטם לאיסור, בצלי,