בני גרשון מז

מ"ש רבינו לעי' בסי' ס"ז בשם הגאונים דבכל מקום שצריך לחתוך צריך שיניח מקום החתך למטה הוי נמי דין טלפים שיהא גם חתוכן למטה, ודברי הגאונים הללו ג"כ הוי ממ"ש הרשב"א בת"ה בשמם עכ"ד, ולענ"ד אינו נראה לומר כן, דא"כ אמאי לא סמך ג"כ הרשב"א על דברי הגאונים הללו, ולמה חזר וכתבו הכא גבי טלפים ג"כ דצריך להניח מקום החתך למטה, אלא נראה לן לומר דהטור ס"ל דהכא גבי טלפים אין צריך. להניח חתוכן למטה, וכן נראה ממה שמסיק והדם יוצא דרך החתך, דלכאורה מיותר הוא, אלא קמ"ל בהא, דאפילו הן מונחים על צידן נמי יוצא דרך החתך, ונראה דטעמו הוא דהנה זה לשון הראב"ד הביאו הרשב"א בת"ה בבית שלישי שער שלישי, באותן חתיכות שיש בהן חוטי דם לאחר שיחתכם צריך שיניח מקום חתך למטה בשעת מליחה, דכל היכא דבעי' חתיכה בעי' חתוכה לתתא כי היכי דלידוב דמא בין לצלי בין כבדא בין לקדרה בחוטי יד ובדלועא עכ"ד ומשמע דלא בעי חתוכה לתתא אלא בחוטי הדם דדמי לכבד, ובכבד אמרינן בפרק כ"ה דף קי"א קרעו שתי וערב וחיתוכא לתחת וה"מ כבדא, ופי' הרשב"א שם ה"מ דבעינן קריעת ש"ו וחיתוכא לתחת בכבדא דאיכא דמים יתרים וכמו שפי' רש"י ג"כ, מפני שדם כנוס לתוכו, ומזה למד הראב"ד דה"ה בחוטי הדם דאי' בגמרא בהדיא דבעינן בהו חתיכה, כדאמרינן בפרק ג"ה דצ"ג, חתכיה ומלחיה אפילו לקדרה נמי שפיר דמי, והם ג"כ מלאים דם הרבה והוא ככנוס ועומד בכלי, מש"ה בעינן ג"כ בהו חתוכן לתחת וכמו בכבד, ויש ללמוד מכאן גם לנצרר הדם דגם בהו בעינן חתיכה מדינא דגמרא וכדאמרינן שם אומצא דאסמיק חתכה ומלחה וכו' וגם בהם יש דם קרוש הרבה וככנוס ועומד בכלי, מש"ה בעינן נמי חתוכן לתחת, ואפשר שזהו דעת הטור דלא הביא דברי הגאונים אלא בסי' ס"ז דאיירי שם בחוטי הדם ובנצרר הדם, אבל גבי טלפים היכן הוזכר בגמרא דצריך שיחתוך אותן קודם המליחה דבעינן בהו חתוכן לתחת, אלא הרשב"א בת"ה החמיר וכתב והטלפים גם כן חותכין מהן מעט ומולחין אותה יפה וחתוכא לתחת, והפרישה בשם ש"ד כתב מה שחותכין הטלפים הוא חומרא בעלמא ולא מדינא, וטעם שמחמירין טפי מבשאר עצמות משום דלפעמים מולחים הרגלים והן עומדין על טלפיהן והוי ככלי שאינו מנוקב שמתכנס שם שפע דם מכל הרגלים ואין לו מקום לזוב בשפע לכך החמירו בו לחותכן אפילו כשמולחין אותן והן מונחין על צדיהן עכ"ד, ולפ"ז אם חתך אותן מעט למטה ודאי א"צ להניח חתוכן למטה אפילו לכתחילה, ומש"ה השמיט הטור האי וחתוכה לתחת דכתב הרשב"א וס"ל דאין צריך בזה להניח חתוכה לתחת, וכל זה כתבתי לתרץ מ"ש הב"י על הטור לא ידעתי למה השמיטו, אבל גם אני לא ידעתי דעת הב"י למה השמיט הוא בשולחנו הטהור גבי חוטי הדם וגבי נצרר הדם דבעינן בהו חתוכא לתחת, דבהו לית מאן דפליג על דברי הגאונים, ואפשר לומר דסמך על מה שכתב כאן גבי טלפים ויניח מקום החתך למטה וכ"ש כל הנך דלעיל דאית בהו בהדיא בגמרא דצריך חתיכה. סימן עג

סעיף א' רמ"א ומ"מ אם לא עשה כן נוטל הסמפונות לאחר צלייה ומבשלה (ארוך) עי' בהגהות אמרי ברוך שכ' דליתא כן באו"ה גם בשם מנ"י כתב שהעיר ע"ז ולדעתי מפורש כן באו"ה שער ט"ז ד"י שכתב והצולה כבד שלם ורוצה לבשלו אחר הצלייה צריך לקורעו ש"ו וכו' והיינו משום שיש בו דם ואזיל דמא שפירש משאר הכבד ונכנס בסימפון, וע"ז הביא שם סוף דברי בה"ג [משום דעל תחילת דברי