בני גרשון מו

שיתנו על האור ויתחיל להרתיח, אבל להפליט מכלי של איסור כיון דאין מליחה לכלים שאני, ומש"ה כתב הב"י בשם הגש"ד דמותר אפילו לכתחילה למלוח בו בשר בכלי שנאסר כבר מחמת דם, וב"ה מצאתי ג"כ בהגהת הגאון ר' ברוך פריינקעל זצ"ל שהשיג על המ"א שם ס"ק כ"ח במ"ש דאם עמד החומץ בכלי חמץ אפילו אינו ב"י ישהה בתוכה כדי שיתנו על האור וירתיח אסור מדינא כמ"ש בי"ד סי' ק"ה ע"כ, וחילק ג"כ דשם מיירי בהיתר ששרה בתוך מאכל איסור, גם הדג"מ שם כתב דבחנם החמיר המ"א דלענין להפליט מבליע בכלי שאני, ומה שמסיק הדרישה כאן בשלהי ודוחק לומר דמיירי בכלי מנוקב וכו' אינו מהמובן דהא הב"י בשם הגש"ד מיירי בהדיא דהכלי אינו מנוקב

סעיף כ' ולפי דבריו אע"פ ששהה הבשר במלח כשיעור אסור לאכול ממנו עד שידיחנו יפה יפה, עי' בט"ז וש"ך שהקשו הא גם לרש"י צריך הדחה וכדאי' בש"ס להדיא, ואפשר כוונת המחבר דלרש"י היכא שנתנהו הבשר אחר שיעור מליחה בכלי ונתמלא הכלי מציר. י"ל דמה שנשרה הבשר במי הציר זהו גופא נחשב כהדחה אחת, ודי אם ידיח רק עוד פעם אחת, דמה לי מים ומה לי ציר, הואיל לדידיה המוהל היוצא מן הבשר לאחר שיעור מליחה היתר גמור הוא, ומה שאמר שמואל מדיחה יפה יפה, היינו היכא דלא הניחו בכלי, או הניחו בכלי ולא נתמלא הכלי מציר, אבל להפוסקים שחולקין על רש"י, לעולם צריך להדיח הבשר יפה יפה במים דוקא, ולעולם לא מיחשב לדידהו הציר להדחה, ואדרבה אם הניחו בכלי שאינו מנוקב ונתמלא הכלי מציר אסור הבשר

סימן ע

ש"ך סק"ד גם מ"ש דנקטינן להחמיר באיסורא דאורייתא ליתא, דהא קיי"ל דם שמלחו אינו אלא מדרבנן, וי"ל דהב"ח לשי' דכתב לעיל בסי' ס"ט גבי מסל"ת וז"ל ואפילו למהרא"י בת"ה דסומכין במילי דרבנן אמל"ת, מ"מ הכא באיסור דם דאיסור דאורייתא אע"פ דדם שבישלו דרבנן, שפיר הו"ל איסור דאורייתא, דדוקא ביצה שנולדה ביו"ט דעלמא, דלית ביה ליתא דאורייתא אלא משום גזירה דפירות הנושרין א"נ משקין שזבו קאמר מהרי"א דשרי במל"ת אבל לא באיסור דם עכ"ד, וכן מה שהקשה הש"ך לקמן סי' ע"ו ס"ק כ"ד ע"מ שהחמיר מהרש"ל אם המוהל עב כיון דספק דאורייתא הוא וכתב ע"ז דליתא דהא קי"ל דם שבשלו אינו אלא מדרבנן, יש לישב נמי דאיסור דם שאני, וכמ"ש ג"כ המשמרת הבית בית שלישי שער שלישי, וז"ל ואי נמי תמצא לומר דכל שבשלו מותר לגמרי דאורייתא, כיון דעיקר דם דאורייתא החמירו בי כדאורייתא ואפילו בספקותא ודחישי' גבי בי דוגי דאמרינן ודילמא עלאה מטא תתאה לא מטא, ולא אמרינן כיון דבשלו הוה ליה דרבנן וספקו להקל עכ"ד, ובסמוך להלן שם ביאר זה עוד ביותר וז"ל דחוששין אפילו בספקותא כשל תורה לפי שהוא קרוב לאיסור של תורה אם אחד מתיר ומיקל בזה יבא לידי דם שלא נתבשל, וכל שהוא קרוב כ"כ בשל תורה הולכים בו להחמיר כשל תורה ע"כ. ומצינו פלוגתא כעין זה בין ר"י ובין ר"י בסוכה דט"ז גבי מחיצה תלויה, דרבי יהודה סבר כיון דערובי חצרות דרבנן מתרת, ורבי יוסי סבר כיון דשבת איסור סקילה הוא במלאכת דאורייתא, מחמירין אפילו במידי דרבנן דאית בה, וכפי' רש"י שם. סימן ע"א

סעיף ב' ויניח מקום החתך למטה, ובב"י כתב ע"ז לא ידעתי למה השמיטו הטור. והב"ח תירץ ע"ז וז"ל דבכלל