בני גרשון מה

שנתערבו, כיון דלבסוף לא יהא ניכר דמקלי קלי מועיל להם ביטול, ואין ראי' משאר איסורין שנשארין בעין ע"כ, אכן בזה לא משמע כן, מרמ"א דלקמן סי' צ"ט ס"ו פסק כהרא"ה, דאין לבטל איסור דרבנן, להוסיף עליו, ובא"ח שם גבי עצים שנשרו מן הדקל. פסק דדוקא כשאין עצי האיסור ניכרים לאחר שנתערבו

וביותר תמיהני על החכמת אדם, דהא איהו גופיה כתב בכלל נ"א דין ב' גם על הדין דנותן מים צוננים, דאם המאכל מתקלקל ע"י המים יש להקל כיון דכבר נתבטל, א"כ ה"נ הא נפגם הבשר כשימלחנו שני פעמים, וכמ"ש הרב פ"מ בשם מהרש"ל, ולפ"ז גם למהרי"ל הובא בש"ך שם דחולק ג"כ אהרשב"א, גבי כלים שנתערבו ואוסר מטעם דבר שיש לו מתירין משום דההוצאה להגעילו הפסד מועט הוא, מ"מ מודה הכא אף שאינו הפסד כ"כ בהוצאות המלח, כיון דנפגם הבשר כשימלחנו עוד הפעם אין דנין אותו כדבר שיש לו מתירין. עוד מ"ש שם הח"א אבל אם הרבה בשר וצריך הוצאות מרובה על המלח אז מותר לבשל יחד בלא מליחה, כתבתי שם בגליון והוא דאיכא ס', גם מותר להרבות עד ס' כמבואר הכל בסי' ק"ט סעיף ב', גם מה שמסיק שם ואם הוא שומן חתיכות קטנות במקום שאין הפסד בהוצאות המלח אך מחמת קטנותן א"א למלוח כל חתיכה בפ"ע נראה לי דמוטב למלוח כולם ביחד מלבשל בלא מליחה, דכשיבשל בלא מליחה ודאי בלעי אבל כשימלח וכו', אין מקום לדבריו לפ"מ דקיי"ל כל מליחה בס' ובפרט בשומן, ואי ליכא ס' הכל אסור, הרי בכל החתיכות יש מטעם החתי' זו שלא נמלחה וה"ל כנתבשלו יחד ואסור, ולדעתי אם יבא שאלה כזה לפנינו יש להורות להסיר רק חתיכה אחת מהם ולמולחה בפ"ע. וכמו שנהג מהר"מ גבי חתיכות איסור, ותלינן דהחתיכה שלא נמלחה הוסר מהם ואח"כ יהיה מותר לבשלו אפילו ביחד *). ש"ך ס"ק נ"ה, בלא מליחה. שני תיבות, אלו אינם מובנים לי, דהא מיירי שכבר נמלחו כולן. ואפשר דצ"ל בלא צלייה ופי' דאין צריך לצלות את כולם מספק קודם הבישול

ש"ד ס"ק ס"ח דלעולם אין כח מלח והציר מפליט כלי, ובדג"מ כתב ע"ז ובמג"א סי' תמ"ז ס"ק ט"ז פסק כהדרישה וכו' והמ"א פסק כן שם בסוף ס"ק במ"ש ובמליחה יש להחמיר שאם שהה כדי שירתיח בציר מפליט מן הכלי דלא כש"ך. אבל מה שמסיק הדג"מ כיון שאין המלח מפליט כל מה שבלוע בכלי וכו'. הוא ט"ס דאין זה טעם לדברי הדרישה, כי אדרבה הוא מדברי הבאר שבע שהובא שם במג"א דס"ל דאין כבוש מועיל להפליט מכלי, ועי' ביד אפרים שם, והנה הב"ח בק"א כתב על הדרישה ולא ידעתי אנה מצא מי שמתיר דבר זה לכתחילה למלוח בשר בכלי איסור שאינו מנוקב וכו' ותמהני הא הדרישה הביא מהב"י והוא מ"ש הב"י שם בסמוך מקודם זה בשם הגש"ד על הכלי שנאסר כבר מחמת דם כיון דאין מליחה לכלים מותר למלוח בו בשר ששהה כשיעור מליחה והודח במים כהלכתה, או לנקב הכלי ולמלוח בו לכתחילה נמי שרי, וע"ז כיון הדרישה והקשה למה לא יהא נאסר מחמת כבוש. והוא נמי מה שהעתיק כאן רמ"א בשם ב"י מהגהות ש"ד וכתב ע"ז. הש"ך הקשה בדרישה, ומה שהביא הב"ח ראי' מריש סי' ק"ה דאסור אפילו בדיעבד מטעם כבוש כמבושל, אינו ראי' דהתם מיירי בהיתר שנשרה עם איסור ביחד כמבואר

שם, מש"ה אם הוא דבר חריף שיעורו כדי **(ואגב אכתוב פה מ"ש על הגליון ח"א כלל ס"ד ד"ו מ"ש שם בהג"ה ולדעת הש"ך וכו'. אין זה מקומו ויש להעמיד הגה' זו לעי' אחר ד"ד שם דאיירי בקדרה אחת, דהא כאן דאיירי בב' קדירות, גם הש"ך מודה דאפילו נתערבו החתיכות ג"כ אמרינן ספק דרבנן לקולא, כמבואר זה בהדיא בש"ך סק"ד, ורב אחד מפורסם זצ"ל לא הודה בזה אבל. האמת יורה דרכו.)**