בני גרשון מד

נתבטל. אין חוזר וניעור. אלא ש"מ מהא דס"ל להמחבר דאף בחתיכה חיה שייך למימר ראויה להתכבד

ט"ז ס"ק ל"ה וגדולה מזו היה להש"ע לכתוב אפילו תוך ג' ימים בחתיכה שלא נמלחה שנתערבה עם שתי חתיכות שנמלחו מותרים וא"צ למלוח את כולם מספק וכו'. והחכמת אדם כלל ל"ב ד"ז כתב ע"ז וז"ל, ונ"ל כיון דמצוה להסיר האיסור כמ"ש רמ"א סי' צ"ח ס"ד ולכן ה"נ אם הם רק איזו חתיכה שאינו הפסד כ"כ בהוצאות המלח ימלח כל חתיכה לבד וכו'. ולדעתי אין ללמוד מהתם דלכאורה דברי רמ"א סתרי אהדדי דבסי' צ"ח גבי נותן מים צוננים כתב רמ"א דמאחר דאפשר להסירו הוי כאלו מכירו וצריך להסירו משם, ובסי' ק"ב גבי מ"ש המחבר והוא מרשב"א ז"ל, כלי שנאסר בבליעת איסור שנתערב באחרים ואינו ניכר בטל ברוב, הסכים הרמ"א להמחבר דאין צריך להגעילם את כולם מספק, ונהי דלא מקרי זה דבר שיש לו מתירין לפי שצריך להוציא עליו הוצאות להגעילו אף דהפסד מועט הוא, מ"מ יש לאסור כאן דאפשר להוציא האיסור מתוכו ע"י הגעלה הוי כניכר האיסור, וכמו שהביא הש"ך שם קושית הרא"ה על הרשב"א, דהכא אין לו ביטול לבד מטעמא דשיל"מ, דכל היכא דניכר האיסור אין לו ביטול, וכיון דאפשר להוציא האיסור מתוכו ע"י הגעלה הוי כניכר האיסור. אלא ע"כ דדעת רמ"א לחלק. דלא אמרו מצוה להסיר האיסור, ואי לאו מקרי הוכר האיסור, אלא היכא דיש תקנה להסיר האיסור בלבד, וכההיא דנותן מים צוננים וטבע החלב להציף למעלה, בזה מקרי שפיר ניכר האיסור, דלאחר התקנה שעשה הסיר משם האיסור ממש. אבל היכא דאפילו לאחר שיעשה הכשר לא יסור משם האיסור לבד, בזה לא מקרי הוכר האיסור, ולעשות הכשר מספק לכל התערובות כמו גבי כלי וגבי חתיכות דהכא שנתערבו לזה לא חששו כיון שכבר נתבטל. ובמשמרת הבית בית רביעי שער רביעי השיג על הרא"ה במה שאמר דרך כלל דכל איסור ניכר אין לו היתר ואין לו ביטול, מהא דקיי"ל דעצים שנשרו מן הדקל ביו"ט לתוך התנור והם ניכרין אפילו הכי מרבה עליהם עצים מוכנים ומבטלין אותן ברוב ומסיקן, ולדעתי נראה דאי הוי אמרינן דאפילו אם היו ניכרים העצי איסור לאחר שנתערבו נמי בטל ברוב ומסיקן, שפיר הוה מצינן למידק מינה אף שהאיסור ניכר יש לו היתר ויש לו ביטול, אבל הרשב"א גופיה כתב בחדושיו ריש ביצה וז"ל ומסתברא היא דדוקא בשאינו מכיר עצי האיסור לאחר שנתערב, הא מכירן אין ביטול מועיל להם שאין ביטול בדבר הניכר לעין עכ"ד, וא"כ י"ל דלא אמר הרא"ה אלא היכא דלאחר שנתערבו עדיין ניכר האיסור, אבל הכא מה בכך שניכרין העצי איסור קודם שנתערבו הא סוף סוף לאחר שנתערבו אינן ניכרין מש"ה מבטלין

ובאמת נראה דאף המשמרת הבית לא פריך על הרא"ה אלא לפ"מ שפי' במשמרת הבית סוף שער שלישי דההיא דקא משני התם בגמרא הכא מקלי קלי איסוריה, לא קאי אלא על מה דפריך התם, ולרב אשי דאמר וכו' אבל לא על מאי דמשני התם, אבל בדרבנן מבטלין, ולפ"ז בכל איסור דרבנן שאין לו עיקר מה"ת שנפל לתוך היתר ואין בהיתר כדי לבטלו מרבה עליו ומבטלו, אבל הרא"ה שם בבדק הבית פי' דמאי דמשני התם ה"מ בדאורייתא אבל בדרבנן מבטלין, אמסקנא סמך ודוקא במקלי קלי מבטלין בדרבנן אבל בשארי איסורים אפילו דרבנן שאין להם עיקר בשל תורה נמי אין מבטלין. ולפ"ז לק"מ על הרא"ה די"ל דשאני גבי עצים דמש"ה מבטלן אפי' הם ניכרים משום דמקלי קלי איסוריה, וכשנהנה ממנו אז האיסור אינו בעין, וגדולה מזו כתב הב"ח בטור א"ח סי' תק"ז דלפי הטעם דמקלי קלי, אפילו ניכר לאחר