בני גרשון מג

אני דלק"מ כיון דהאידנא ליכא מלקות לא חשו לדקדק בזה ע"כ לא נהירא דהא כתב הש"ך לעיל סי' ט"ז סוף ס"ק י"ז וז"ל ודע דנ"מ אפילו לדידן במה שלוקין. דאז הוי פסול לעדות מה"ת כדקיי"ל בח"מ סי' ל"ד, וכן לענין קדושי אשה בא"ע ס"ס מ"ב עכ"ד. [ואגב אמרתי ע"מ שכתב הט"ז א"ח סי' תמ"ב ס"ק ה' ע"כ דכל הנהו חיובים אינם אלא למלקות וא"כ ל"ל לטור וש"ע להביא דינים אלו דאין לנו נ"מ מזה, והרב פ"מ הניח בצ"ע מ"ש לענין מלקות דלאו שאין בו מעשה הוא, ואין לוקין כמבואר בר"מ ריש פ"א, גם עטרת זקנים העיר דיש נ"מ גם בזמן הזה לענין קדושי אשה דאם אסור מן התורה וחייב מלקות עליהם אינה מקודשת ועוד שארי חילוקים ע"כ, ונ"ל דודאי לא נעלם מכבוד הט"ז דאין לוקין על לאו שאין בו מעשה, אלא לענין מכת מרדות קאמר, וכמבואר ברמב"ם שם באותה הלכה ומכין אותו מכת מרדות, ולישנא דהט"ז גופא מסייע לן מדמסיק ואין הכי נמי דפטור ממלקות בפחות מכזית, דלכאורה מיותר הוא דפשיטא דמלקות ליכא בפחות מכזית. אלא ע"כ על מכת מרדות קאמר ור"ל דהגם לענין אכילה קיי"ל דאפילו על פחות מכזית מכין אותו מכת מרדות כמבואר שם ברמב"ם הל' ז', י"ל משום דבאכילה אית ביה בח"ש איסור מה"ת, מש"ה מכין אותו מכת מרדות, אבל לענין בל יראה הא ס"ל להט"ז כאן דזה אינו אלא בכזית. וביה לא אמרינן ח"ש אסור מה"ת. מש"ה לית ביה נמי בח"ש מכת מרדות, ובזה יסולק נמי קושית העטרת זקנים, וס"ל להט"ז כהפו' המובא בפ"ת ח"מ סי' ל"ד סק"ה דבלאו שאין בו מעשה לא מפסל לעדות מה"ת, ומש"ה שפיר הקשה דאין לנו נ"מ מזה סוף סוף בין על כזית בין על פחות מכזית לא מיפסל אלא מדרבנן]

סעיף י"ד ואפילו היתה ראויה להתכבד, עי' מ"ש בחדושי רע"ק יש לעי' הא המחבר פסק בלא"ה בסי' ק"א דחתיכה חיה לא מקרי ראוי להתכבד. וכן העיר בסי' ק"י ס"ה והביא ג"כ בשם הרב פ"מ, ולדעתי נראה דהא בסי' ק"א הביא המחבר נמי דעת החולקת בזה, שכ' שם ויש חולקין בכ"ז, והן אמת דכ"מ שהמחבר הביא דעה א' בסתם ודעה ב' בשם י"א, דעתו לפסוק כדעה א' והי"א לא הביא רק לחלוק כבוד לבעלה, שגם הם גדולים ורבים, ובהרבה מקומות פשט המנהג כוותייהו וכמו שמבואר כל זה בחלקת מחוקק בסי' א' ס"ק י"א בשם תשו' מ"ע. אמנם הא הפ"מ גופי' בכללים הוראות או"ה אות א' הביא ג"כ זה הכלל בשם ש"ך. וכתב דזהו דוקא היכא שאין הוכחה. אבל כשיש הוכחה שבמקום אחר סתם כדעה ב' ולא הביא כלל כדעה א' הלכה כן, וה"נ כיון דכאן ובסי' ק"י סותם המחבר כדעת היש חולקין דאפילו בחתיכה חיה מקרי ראוי להתכבד משמע דכן דעתו להלכה

עוד יש להעיר ממ"ש המחבר בריש סי' ק"ט חתיכה שאינה ראויה להתכבד שנתערבה באחרות וכו' וע"כ מיירי בחתיכה חיה. דהא הטעם הוא דבמינו א"א לבוא לידי טעם אם יבשלם אח"כ. ובשלא במינו יתן טעם אם יבשלם אח"כ, ואי אמרת דס"ל להמחבר דכל חתיכה חיה חשיבה אינה ראויה להתכבד ל"ל להאריך ולשנות שאינה ראויה להתכבד ה"ל לשנות בדרך קצרה. חתיכה חיה שנתערבה וכו' וממילא ידענא דהיא אינה ראויה להתכבד כיון דהיא חיה, ואין לומר דמשום הכי כתב שאינה ראויה להתכבד דאל"כ יהיה לאחר הבישול ראויה להתכבד. לזה אין לחוש. דהא בסי' ק"א כתב תרנגולת בנוצתה שנתערבה באחרות בטלה שהרי אינה ראויה להתכבד לפני האורחים כמות שהיא ואע"פ שאחר שנתערבה הסירו הנוצה. וכמ"ש שם הש"ך כיון דבתחילת התערובות