בני גרשון מא

ובהל' כ"ה כתב וכן אם פשע ולא בדק הסכין או שאבדה הסכין עד שלא יבדוק, שחיטתו כשרה, ומה שהביא הי"א ראי' ממ"ש הב"י א"ח סי' רי"ט אינו ראי' דהב"י לא כתב כן שם אלא על לשון צריך הנזכר בגמרא, ולשון גמרא לחוד, ולשון פוסקים לחוד, דלשון גמ' הוא לעיכובא ובדיעבד, וכמ"ש ג"כ בזה בכ"מ שם לתרץ מה שהשיג הראב"ד, הא לא אמרו בגמרא צריך לבדוק אלא השוחט ונמצאת פגומה, ואילו היה צריך היו אומרים כן כמו שאמרו השוחט צריך שיבדוק בסימנים אחר ששחט, ותי' דלא דמי אהדדי דאילו סימנין כי לא בדק להו הוי נבילה או טריפה ולכך שייך לומר צריך דמשמע ואם לא בדק פסולה, וזהו ששאל לא בדק מאי כלומר נבילה הוי אי טריפה הוי וכו', הרי שלשון צריך משמע שאם לא בדק אסורה, ולהכי לא שייך למיתני גבי סכין צריך שיבדוק דמשמע ואם לא בדק אסורה, וליתא דלא מיתסרא אלא היכא דנמצאת פגומה, אבל היכא דלא נמצאת כגון שפשע או שכח ולא בדק ואבדה כשרה ע"כ, ולשון פוסקים הוא רק מדינא צריך לכתחילה, ומ"ש הרמב"ם וצריך פירושו ג"כ דלכתחילה צריך לבדוק הסכין מדינא, וכמו שביאר שם ה"ה דכל עוד דאמרינן טעמא דרב הונא משום דבהמה בחייה בחזקת איסור עומדת, ופסק תלמודא כוותיה בשלא שיבר בה עצם דכל דאיתיליד ריעותא בסכין כמאן דאתיליד ריעותא בבהמה דמי, עדיין היא אסורה כ"ז שהסכין לפנינו עד שיודע לנו במה נשחטה, וכן כתב בשם הרשב"א אע"פ שהסכין בחזקתה עד שיודע בודאי שנפגמה, אין סומכין על חזקה זו כל שהוא לפנינו, פעמים שהוא נפגם בעור והוא לא ידע ע"כ וזהו נמי מה שמסיק שם הרמב"ם שאם מצא בה פגם וכו', וכן הב"ח כאן מחלק בין הפו' שכתבו בלשון ומדיחו ב' פעמים ולא כתבו בלשון צריך, לומר דרק למצוה מן המובחר ידיחנו שני פעמים אבל מדינא א"צ ב"פ אלא שידיחנו יפה יפה בפעם אחת עד שיצאו המים זכים וכמ"ש הרמב"ם ע"כ

ובזה עוד י"ל על קושית הט"ז וש"ך דהמחבר דכתבו ידיחנו פעמים לא קאמר אלא למצוה מן המובחר ידיחנו ב"פ אחר הניפוץ או השטיפה, אבל מדינא סגי אפילו לכתחילה בפעם אחת עד שיצאו המים זכים, וכן אם לא ניפץ ולא שטפו דכתב המחבר דאין לאסור כי המים שבכלי מבטלין כח המלח, התם נמי די מדינא שידיחנו יפה יפה בפ"א, והניפוץ והשטיפה אינו ענין להדחה וכנ"ל, וע"ז כתב רמ"א ודייק וגמיר וי"א שצריכין וכו' להורות שמדינא צריך ג' הדחות, והניפוץ או השטיפה נחשב נמי להדחה והוי כהדחה ג' פעמים, או ידיחנו ג"פ לבד בלא ניפוץ או שטיפה

ש"ך ס"ק ל"ד דליכא למימר מטעם דהמלח נעשה נבילה וכמ"ש הגה"מ בשם סמ"ק, דהא ס"ל להטור לקמן סי' צ"ב דלא אמרינן חתיכה נעשה נבילה אלא בבשר בחלב, ובזה יש ליישב דמש"ה לא כתב הטור על דין זה כתב הסמ"ק וכמו שהביא ג"כ בדין שאח"ז בשם סמ"ק וכדרכו בקודש, משום דלית ליה להטור הטעם דכתב הסמ"ק מש"ה לא הביאו משמו

ש"ך ס"ק מ"ב נ"ל דלכך לא הביאו המחבר דין דמסל"ת וכו' עי' בשפתי דעת ס"ק נ"ז וז"ל והן אמת לא ידענא מה שנתלבט הש"ך באות מ"ב במה שהשמיט המחבר מסל"ת דאזיל לשי' לקמן סי' פ"ז שהעתיק לשון הרמב"ם וסובר דם שבשלו ד"ת ע"כ, וגם אני העלוב באמת לא ידענא דברי הש"ד דאפילו אם נאמר דהמחבר ס"ל דם שבשלו ד"ת, אכתי תקשה אמאי השמיט כאן דין מסל"ת ולקמן ריש סי' צ"ח גבי איסור שנתערב בהיתר מין בשאינו מינו דהוא נמי אסור מדאורייתא עד ס' להמחבר כמבואר שם סעי' ב', ואפ"ה פסק דסמכינן על עכו"ם מסל"ת, ובזה לא הבנתי ג"כ דברי הש"ך כאן בתי' הא' דהמחבר פסק כרבים כסמ"ג