בני גרשון לט

דדוקא היכא שהראש שלם ולא הניחו על בית השחיטה שהדם נתקבץ בעצם קדרות המוח שם כתב הב"י לדעת הטור דאין כח באש להוציא הדם מהמוח דרך עצם הגולגולת והמוח אסור, משא"כ הכא י"ל דנורא משאב שאיב דרך הקרום, והגם דלענין מליחה אינו כן, מ"מ בצלייה נורא משאב שאיב יותר ממליחה, ולפ"ז שפיר למד הט"ז לענין כבד שהיא מוכרכת בנייר על האש דג"כ אין הנייר מפסיק בין הכבד ובין האש, עוד נראה לי לומר דאפילו לדעת מהרי"ן חביב הובא בב"י דאפילו בצולה המוח בקרומו המוח אסור מטעם דהמוח כולו מקובץ תוך קרומו ונתבשל בדמו ולא אמרינן נורא מידב דייב מ"מ בכבד מוכרכת בנייר עדיפא טפי כיון דאין הנייר אדוק היטב כ"כ בכבד כמו המוח בקרום. א"כ הטבע דהאש שולט תחילה בנייר קודם ששולט להפליט הדם שבכבד, ובעת שהתחיל האש להפליט הדם שבכבד כבר הנייר נשרף בכמה מקומות ויש מקום להפליט הדם לחוץ, ודומה למה דקיי"ל אותביה אבית השחיטה או דץ ביה מידי שרי, ובזה יש להשיב נמי על דברי הגאון אבן העוזר שאוסר ג"כ בזה לפ"מ דקיי"ל לקמן דאין אנו בקיאין בטפילת שום בצק ואסרינן הכל, ולדעתי בנייר עדיף טפי, גם בטפילת בצק דסמידא בין אסמיק שריא מדינא משום דמפריד, אלא אסרינן משום דאין אנו בקיאין, אבל הכא חזינן בחוש דמפריד הנייר בכמה מקומות כשנותן באש, גם מה שהביא ראי' מאו"ה שכתב דאם משחו תרנגולת בשמן או בציר מותר בדיעבד, הרי דסד"א אפילו בשמן וציר אסור בדיעבד ואיך מתיר הט"ז לכתחילה בנייר ע"כ, אומר אני הן אמת באו"ה שער ט' ד"ב איתא דמותר בדיעבד וכן העתיקו הד"מ לקמן סי' ע"ח אבל מהגהות ש"ע שם משמע בהדיא דס"ל דמותר אף לכתחילה, ואפשר לומר דמה שכתב האו"ה בזה מותר בדיעבד משום דבדין הקודם כתב שם גבי שלא לטוח בבצק שום בשר לצלי שלא נמלח שאסור אף בדיעבד. מש"ה כתב ה"נ מותר בדיעבד אבל אה"נ דבשמן וציר מותר אף לכתחילה וה"נ בכבד בנייר דומה לשמן וציר דאינו מעכב הפליטה. סימן סז

סעיף ד' רמ"א ויש אומרים דמשום זה יש להחמיר לקלוף בית השחיטה או לחתוך באותו בשר קודם מליחה הואיל ונצרר שם הדם בשעת שחיטה, (ארוך כלל א' וכלבו). הרואה באו"ה שם סוף ד"ב מדמה לגמרי בית השחיטה לאומצא דאסמיק דאסור לכתחילה לקדירה אפילו חתכיה ומלחיה, ודוקא לצלי מותר לכתחילה אחר חתיכה, אבל רמ"א לא בא לחדש כאן מאו"ה אלא דמקום בית השחיטה דומה לנצרר הדם, אבל בנצרר הדם גופא מודה לדעת המחבר, וכמשמעות הגמרא חולין דצ"ג אומצא דאסמיק חתכה ומלחה אפילו לקדרה נמי שפיר דמי, תליה נמי בשפודא דאיב דמא, אגומרא וכו', וכמ"ש הש"ך אלבשלו קאי, דאל"כ אלא דס"ל כאו"ה וקאי אצלי ה"ל לפרושי בהדיא, כמ"ש בס"ג גבי שובר מפרקתה. אלא דשם חמיר טפי ובלע הדם טפי בחתיכה. ומה שכתב בלשון וי"א לא בא לחלוק על המחבר אלא דדרכו של רמ"א כשלא מצא הדבר אלא בפוסק א' או ב' כתב בלשון זה, וכתבתי זאת לפי שהזר זהב שעל או"ה שם העיר מדוע העתיק הרמ"א בשם או"ה דצריך חתיכה ומליחה את ביה"ש, דזה אינו מבואר רק מכללא נשמע, ממה שדימה ביה"ש לאומצא דאסמיק, ואמאי לא הביא דבריו שבכאן דלכתחילה אסרינן לקדרה, ולפי מה שבארנו דרמ"א מודה להמחבר אין מקום לדבריו. סימן סט ש"ך סק"ב דאינו נקרא הדיחו הטבח אלא כששרה אותו קצת כדרך בשר שמדיחים כשרוצה למלחו, צ"ל לבשלו וכן