בני גרשון לח

קרא אותו הרמב"ם דברי סופרים כלומר דבר שאילו לא קבלו סופרים פירושו, לא היינו מבינים אותו כך, וה"נ יש לומר כיון דח"ש אינו מפורש בתורה אלא דחז"ל דרשינן מכל לרבות ח"ש, מש"ה קרא אותו דברי סופרים הגם שהוא דאורייתא

סימן סד

סעיף י"ד רמ"א וי"א שמדינא אסור ולכן אין להקל בו, ולכאורה הא להמחבר שאינו אסור אלא ממנהג שנהגו, ג"כ אין להקל בו דהא מנהג ישראל תורה היא וא"כ לאיזה דבר מסיק רמ"א דאין להקל בו, אי לענין דאינו סותם הנקב של קיבה, הא הרמ"א נמי מודה דסותם, מדלא הגיה כלום על המחבר במ"ש לעי' ריש סי' מ"ח ואם החלב שעל היתר סותם הנקב כשרה, ועוד היכא כתב דמדינא אסור הא אפילו לבני בבל לא אסרי ליה מדינא, וכמ"ש הרא"ש בשמעתין בסי' ל' דנהי דמדאורייתא שרי דקיי"ל הלכה כרבי עקיבא מחבירו מ"מ בני בבל החמירו לנהוג בו איסור, וכן כתב הר"ן והב"י, וה"ה בפ"ז ממ"א דמגמרא מוכח דבני בבל לאו מדינא אסרי ליה אלא ממנהגא, וכמו שהוכיח הל"מ שם דאמרינן בגמרא אינהו מיכל אכלי, לדידן מסתם נמי לא סתם, ואם היה מן הדין, הא ודאי חלב טמא הוא ואינו סותם וכן כתב הפ"ח בה"ל יו"ט במנהגי איסור אות כ"ד ע"כ נ"ל לומר לפי שכתב המחבר ושעל היתר אסור ממנהג שנהגו בו איסור, והיינו לבני בבל, ובכל דוכתא דנהגו כבני בבל, אבל בדוכתא דלא נהגו כבני בבל שרי, וכמ"ש הר"ן לשי' רב אלפס ורמב"ם ז"ל דס"ל דאייתרא שרי, משום כיון דמדינא שרי אע"ג דבני בבל נהגו בו איסור ל"ח למנהגא דידהו, ובכל דוכתא דלא נהגו ביה איסורא שרי, וכן ה"ה שם לשי' הרמב"ם שאין אנו נגררין אחרי בני בבל במנהגות שלהם שלא מן הדין, וע"ז כתב רמ"א דעת רש"י ז"ל וסייעתו דבני גולה אנן ואפילו במנהגם בתר בני בבל גררינן, וזהו מ"ש וי"א שמדינא אסור, פי' דמן הדין צריכין אנו לנהוג כבני בבל, וכדאמר להו רבי יוחנך לבני ביישן בפסחים ד"נ כבר קבלו אבותיכם עליהם, וכן בחולין דצ"ג הני ביעי חשלתא. שריין ואת לא תיכול משום אל תטוש תורת אמך, ומ"מ אין אומרים בחלב שעל היתר חנ"נ להצריך ששים נגד כל החתיכה שזה החלב דבוק בו, אם אין בו עצמו ששים, וכמ"ש הט"ז לעי' בס"ק ח' בשם רש"ל כיון דחנ"נ בשארי איסורים דרבנן ומאחר שאחרים אוכלים זה החלב לא גזרו בזה לומר חנ"נ, ומה התם דלרבינו אפרים חלב מן התורה הוא וענוש כרת אפילו הכי כיון דאחרים אוכלים זה החלב ל"א ביה חנ"נ, הכא דבמערבא אוכלים זה החלב ובני בבל גופא לא אם ריליה מדינא אלא מצד חומרא וסייג, לכ"ש דלא אמרינן בזה חנ"נ. סימן סה

ט"ז סק"ב העתקתי דבריו ללמוד מהם דין אחר דהיינו שמותר לצלות כבד כשהיא מוכרכת בנייר על האש, ולא אמרינן דהנייר מפסיק בין הכבד ובין האש והוי כבישול, מדשרי כאן בצולה המוח בקרומו על האש, והבינת אדם שער או"ה סי' כ"ו שכתב דלא כט"ז שהתיר, משום דאידמי ליה דבב"י כתוב אם מלח המוח בקרומו ומזה למד הט"ז לענין צלייה, ולכן השיג הא במליחה כ"ז שהוא מחובר מועיל, אבל. לאחר שהסירו אם מלח בתוכו אסור, אבל באמת הא הב"י מיירי בצולה המוח בקרומו דהמוח מותר, דאין הקרום שהוא דק הפסק בין המוח והאש, דנורא מישב שייב, ונראה דאפילו אם הוציא המוח מהקרום וחזר והניחו בתוכו וצלאו נמי נורא מישב שייב,