בני גרשון לה

תיפשוט דהדר ביה רב, דלאו אורח ארעא למישרי באתריה מילתא דאיהו אסר, והכי אמרינן בעירובין וכו', וגם אני העלוב הבאתי ראי' מלהלן דנ"ז מהא דאמר ליה רב הונא לבריה נהרא נהרא ופשטיה ופי' רש"י דרב כשרה ס"ל וראה בני פומבדיתא שנהגו בו איסור לא התירו בפניהם, וכן מפסחים ד"ל דלא דרש שמואל כר"ש דמותרות הקדרות הישנות לאחר הפסח משום אתריה דרב הוה, אלא מש"ה פסקינן כשמואל אע"ג דקיי"ל כרב באיסורא, משום דאמימר פסק כשמואל וכן כתבו הפוסקים. סימן נח

סעיף א' רמ"א ואין חילוק בזה בין בהמה לעוף דבעוף נמי דינא הכי. (טור ובית יוסף וכן משמעות הפוסקים) עיין בהגהות למטה יהונתן מאת כבוד אלוף נעורי הרב הגאון ה"ג המפורסם רש"ך זצ"ל מווילנא שתמה דבטור וב"י ליכא מזה רמז רמיזא דעוף שוה לבהמה אף לענין שיעור, ואמנם מצד הסברא נראה דאין חילוק וכו' ומיהו עדיין ה"ל להפו' לבאר גבי עוף אם נפלה כשהיה עומדת כמה הוי שיעורא, דגבי בהמה בו' טפחים הוי שיעור ריסוק אברים וכו', ולדעתי נראה דודאי הרמ"א קאי על כל הדינים שכ' המחבר בהסעיף וע"ז כתב ואין חילוק וכו', ומשמע ליה להרמ"א מדכתב הטור דיני נפולה בין בבהמה ובין בעוף ולא חילק לענין שיעור ש"מ דס"ל דבכולהו שוין הן, וכן הוא משמעות הפו' דלא חילקו, וכן הוכיח המרש"ל בפא"ט בשלהי סי' צ"ה והב"י כאן בדעת הטור, מדלא חילק בנפילה כלל בין עוף לבהמה גבי ריאה, ש"מ דס"ל דצריך בדיקה בעוף שנפלה אף בריאה כמו בבהמה, ואף דהתם ילפינן לחומרא והכא לקולא דאף בעוף בעינן י' טפחים, מ"מ באמת מנ"ל להחמיר ולהוסיף בטריפות ולמימר דיתר עליהן עוף, דאף בפחות מי' חוששין לריסוק אברים, וזהו מה שנרשם כאן טור וב"י וכן משמעות הפוסקים. עוד נסתפק מורי זצ"ל שם לענין חיוב תשלומין דבור דקיי"ל דבור שחייבה עליו תורה להבלו וכ"ש לחבטו והתורה העידה על הבור ואפילו מלא ספוגין של צמר, בזה יש למיבעי אי גם בעוף בעינן הבלא של י' או אפשר כיון דחיותו מועט גם בפחות מי' איכא שיעור הבלא לעוף ותמה על הפו' שלא בארו זה ע"כ. ובמחילת כתר"ה נעלם ממעלתו בהאי שעתא מה דמבואר ברמב"ם בהל' נזקי ממון פי"ב ה"י וכמה כדי להמית עומק עשרה טפחים אבל אם היה פחות מעשרה ונפל לתוכו שור או שאר בהמה וחיה ועוף ומת פטור. וכן כתב המחבר בח"מ סי' ת"י וטעמם י"ל בפשוט מדתנן סוף פ' הפרה אחד שור ואחד כל בהמה לנפילת הבור וכן חיה ועוף כיוצא בהן, ומדסתם תנא דמתני' איכא למילף דעוף שוה לנפילת הבור לשור לכל דיניו אף לענין שיעור, דהוה קולא לנתבע, דאל"כ ה"ל לפלוגי בהכי, ומכאן יש תשובה גם למ"ש הדרישה ונראה דלא נאסרה עוף בשום נפילה אפילו בנפלה מהגג בלא ידיעתה דדרכה דעוף אינה ניזקת בחבטא דקרקע אם לא שנקטה אדם בידו וחבטה בכח ע"ג קרקע ואז אין שם עוף עליהם, דנקרא עוף ע"ש עפיפות, והטור רימז לנו זה בדבריו במ"ש וכן הדין בעוף שנחבט, דדוקא נחבט בכח קאמר עכ"ד, דלפ"ז היכן מצינו מה דחייבה תורה בעוף בנפילת הבור וקיי"ל כשמואל להבלו וכ"ש לחבטו, הא אם נקטה אדם בידו וחבטה בכח בבור בזה פטור בעל הבור לגמרי וכמ"ש התו' בב"ק ד"ו דאם הדליק אש ובא אחר ושרף טליתו של חבירו או חפר בור ובא אחר ודחף שור חבירו לתוכו אין סברא שיתחייב בעל הבור או בעל האש וכו', ומה שדייק מלשון שאמרו עוף שנחבט יש להשיב אדרבה דאי כדבריו ה"ל למימר עוף שחבטה, אבל שנחבט משמע שנפלה