בני גרשון לב

פסק הרא"ש כר"י בהדיא, משום דמה שמסיק בסוף והלכתא כרב נחמן קאי נמי על מה שכתב שם מקודם דר"נ מודה דיש ממנו ברובו כדאמר רבי יוחנן והיינו כדי תפיסה, דאל"כ ה"ל להביא הך והלכתא כר"נ קודם שכתב שם ומקום כדי תפיסה וכו', וכן באו"ה שער נ"א דין ל"א אחר שהביא דעת רבינו יונה כתב וכן פסק הרא"ש, ומש"ה לא העיר כאן הב"י כלום, אבל לענין מקיפין לא אשכחינן בהרא"ש שם סי' ל"א דיפסוק בהדיא כרבינו יונה, דאפילו אם נאמר דהך. והלכך שכתב שם הוא מדברי הרא"ש בעצמו וכמ"ש הב"ח בסי' נ', ג"כ אינו ראי' כ"כ דפסק כן, דאפשר דכוונתו רק דלדעת התו' לקמן גבי נפולה ודרוסה דס"ל דבני מעים אינו אלא בכרס ודקים ה"נ לדידהו גבי הקפה כן. ואפשר עוד לומר דהאי והלכך נלקח מסוף לשון של רבינו יונה. הגם שרישא דמלתיה כתב כמדעתיה דנפשיה לדברי התו' רבינו יצחק דזהו סתם תו' מיהו סוף דבריו העתיק מלשון רבינו יונה. ובחדושי הרשב"א הביא ג"כ דעת רבינו יונה ומהנך ראי' שהביא הרא"ש ז"ל וכתב וכן דעת רבותינו בעלי התו' ז"ל לקמן גבי דרוסה ומסיק גם והלכך וכו'. גם הר"ן ז"ל הביא דעת רבינו יונה ומסיק ג"כ האי והלכך וכו', וא"כ מאן מצית לן למימר דהאי והלכך הוא לאו מלשון רבינו יונה ז"ל. וזאת היה כוונת הב"י בפי' דברי הרא"ש. ומש"ה לא מצא טעם לדברי הטור אלא מפני שהביא הרא"ש סברת הר"ר יונה לבסוף, נראה לו שסובר כמותו

באר הגולה אות י"א מה שנרשם שם וכ"פ הרמב"ם וכו' עד סופו צריך להיות לעיל באות י' על מה שכתב המחבר שם אם ניקב במשהו טריפה, כי כן כתב הב"י בשם כל הנך פוסקים דס"ל דר"נ לא פליג אדרבי יוחנן אלא במקום הדבק אבל שלא במקום הדבק מודה ליה דבמשהו טריפה, אבל כאן על מה שכתב המחבר ואם באותם ארבע אצבעות ניקב יש אוסרים במשהו, הוא ציון בטעות כי בדברי הרמב"ם בפ"ו מה"ש לא נתבאר דעתו האיך ס"ל אם ניקב במקום התפיסה וכמ"ש הרב המגיד והרדב"ז, גם בדברי הרשב"א בת"ה לא נתבאר דעתו בזה, גם הרא"ש פסק כרבינו יונה דבמקום התפיסה במשהו כשרה עד שינטל רוב רחבו וכמ"ש הטור, גם הר"ר ירוחם כתב דהעיקר כהמכשירים וכמ"ש הש"ך ס"ק י"ד. סימן נד

סעיף ד' רמ"א ואפילו הוא למטה במקום שאין פסיקת חוט השדרה פוסל שם (טור) ובד"ח פא"ט אות ק"פ כתב ע"ז וחפשתי בד"מ שלו ולא מצאתי לדברים הללו וצ"ע מנין לו ע"כ. ועי' לעי' סי' ל"ב בד"מ אות ב' שהוכיח מדכתב הטור ג"כ הכא בדין שבורה וכן בגמרא סדרו דין זה בדיני שבורה ש"מ דאסור נמי משום שבורה, והביא נמי מתו' עירובין דעקירה טריפה אפילו למטה ממקום טריפת החוט. והב"ח כתב איפכא דלעיל בסי' ל"ב בא הטור להורות דאפילו למטה מהכסלים בפרשה השלישית במקום שאין פסיקת חוט השדרה, פוסל בו נמי טריפה ע"כ, אבל לישנא דלעיל שכתב הטור ואם נעקרה חוליא אחת מהחוט, משמע אפכא דאין אסור עקירת החוליא אלא עד מקום שכלה הטריפות דחוט. וכמ"ש הד"מ שם

סעיף ה' אם נשברה השדרה ולא נפסק חוט השדרה כשרה. ובחדושי יעב"ץ בשם אביו הגאון זצ"ל כתב דאפילו בדיקה אינה צריכה דהא קתני באלו כשרות, כיון שיש בו צד טריפות ה"ל לשנאה תחילה בין הטריפות, והביא ראי' ממש"כ מהרש"ל הובא לעי' בט"ז סוף סי' ל"ו לענין צמקה היכא דיש בירור דנעשה בידי שמים א"צ בדיקה דאי ס"ד דצריכה בדיקה למה שנה התנא חרותה בידי שמים בין הכשרות כיון דצריך בדיקה יש בו צד טריפות ג"כ ואמאי