בני גרשון ל

ואי לא עביד ספק טריפה הא כתב ריאה דאגליד כשרה והוא דלא מפקא זיקא, ופי' הרא"ש דאינו כשרה עד שיבדקנו בנפיחה, וקשה מאי איריא דאגליד הא בכל ריאה נמי מצריך להוציא ולנפחה ע"כ, וי"ל דמש"ה דייק בה"ג בלשון והוא דלא מפקא זיקא, ולא קאמרו צריך בדיקה, להורות דגבי נגלד צריכין אנו לידע בבירור דלא מפקא זיקא, ואפילו אי נקרע הקרום מחמת הנפיחה טריפה, ולא תלינן דמחמת חוזק הנפיחה נקרע, משא"כ היכא דליכא רעותא קיל טפי ונהי דאי לא עביד לכתחילה תקנת חכמים הוי כמבטל איסור במזיד, מ"מ אם נקרע כשר דלא גרע מנאבדה הריאה דכתב הש"ך בסק"ד דכשר לכ"ע, וכתב שם הרב פ"מ דזהו אפילו לבה"ג. עוד נראה לן דבה"ג שלפנינו ליתא רק הך דינא ריאה דאגליד וכו' אבל הך דצריך לאפוקי לריאה וכו' ליתא בה"ג שלפנינו, וכבר נודע דחד בה"ג הם מרב יהודאי גאון, וחד בה"ג הם של הרב רבינו שמעון מקיריא ז"ל, וכמו שהביא הב"ח לקמן ריש סימן נ"ח, ולפ"ז לא קשה מידי

סעיף ד' רמ"א וי"א דאפילו בכסדרן צריך בדיקה שאין נקב בריאה ומאחר שאין אנו בקיאין בבדיקה כ"מ דאיכא ריעותא יש להטריף, עיין לעיל סי' ל"ו בהגהות צבי לצדיק מ"ש על קושית הש"ך שם סק"ט מ"ש התם גבי ריאה שנשמע בה הברה דבקיאין בבדיקה ומ"ש הכא דאין אנו בקיאין, וכתב לתרץ דהתם אם היה נקב הי' מפעפע במים אבל הכא כיון שיש בה סרכא יש לחוש שהנקב נסתם מן הסרכא, ואיך יועיל נפיחה ותדע שהרי לדידן כשממעך ומסיר הסרכא מהני בדיקה ע"כ, ולא אבין הא מבואר בתוספות דף מ"ז דלשיטת דהסרכא באה בלא נקב, בכסדרן אינו צריך נפיחה כיון דלא תתפרק, ואינו צריך בדיקה אלא לרש"י דהסירכא מחמת נקב באה, ובכסדרן כשרה שהקרום הולך וחזק והנקב נסתם לגמרי, ולפ"ז אדרבה אי ידעינן שהנקב נסתם היטב מן הסרכא היה כשר בלא בדיקה, וצריך נפיחה לדעת אם נסתם כולו מן הסרכא אם לאו, וע"ז אמרינן דאין אנו בקיאין בבדיקת נפיחה האיך תהיה שידעינן שוודאי נסתם כולו מן הסרכא, שמא אי היה מנפח כראוי היה מבצבץ, ועדיין אינו נסתם הנקב מן הסרכא, וכשמסיר הסרכא אמרינן דלא היתה כאן סרכא כלל ואין בה נקב והבדיקה הוא לחומרא וכמ"ש הט"ז

סעיף ז' או לכיסו או לטרפש הלב, יש למחוק חדא מינייהו דשניהם חדא מלתא היא, וכן השמ"ח לא העתיק אלא או לכיסו, וכעת ראיתי בספר דרכי תשובה בשם שולחן גבוה דכתב דאגב רהיטא כתב כן המחבר דשניהם חד מלתא הוא. סימן מא

באר היטב בסופו כבד שהיא נפוחה ועבה וניקב יש לעיין בריאה אם נמצא לבנה כצמר גפן טריפה, ובאו"ה כלל נ"א אי' בלשון ונרקב, וט"ס הוא דהיכא דנרקב כולה בלא"ה טריפה דכבד שנרקב כולה טריפה, ובחכמת אדם כלל י"ז בשם בל"י פי' שמה שכתב יש לעיין בריאה, היינו במראה הכבד אם היא לבנה טריפה, דאלו ריאה בלא"ה טריפה אם היא לבנה, ולא הבנתי וכי בשביל זה אי אפשר לפרש דקאי על ריאה ובה"ג קמ"ל דלפעמים נעשה מראה לבנה בריאה מחמת הכבד שהיא נפוחה ועבה כי כן הטבע, ולכן צריך בדיקה בריאה ונ"מ בעוף שאין הריאה שלה צריכה בדיקה, או אפשר לומר דבה"ג ס"ל דעיקר בדיקת הריאה אינו אלא מפני סרכות, וכמו שדייק המחבר בריש סימן ל"ט, ומה שנהגו לבדוק אחר מראות אינו אלא מצד חומרא, ולפ"ז בכל ריאה אם נאבדה בלי בדיקת מראה כשר, וכאן אפילו