בני גרשון כט

בסירכא עוברת ע"י מיעוך ואח" נקרע הקרום או נאבדה הריאה דכשרה, שאני התם דהבדיקה היא לחומרא משא"כ הכא דהבדיקה הוא מדינה ולעיכובא כ"ע מודו דטריפה, אבל אם היו נופחין מחמת שיש בה בועות וכ"ש אם נפחו בלי שום ריעותא רק מצד המנהג שנהגו, ונשבר הקרום מחמת הנפיחה כשרה, כיון דבדיעבד כשרה אפילו בלא נפיחה, ה"נ דנשבר הקרום כדיעבד דמי, ובזה נראה לפרש כוונת הב"ח מ"ש בסימן ל"ט דהרב לא הביאו בהגהות ש"ע מ"ש הבד"י, ותמהו עליו הט"ז והש"ך כאן דנעלם ממנו הגה זאת, אבל קשה לומר כן דמי שלומד ספר ב"ח יראה שהביא כמעט כל דברי הגהות ש"ע, אלא הכי פי' דהב"ח הביא דברי הבד"י בכולהו גם סיפא דמלתיה בין שנשבר במקום בועא וכו' וכתב ע"ז ולא נהגו כן פי' היכא שנופחין הריאה רק מחמת בועות, והביא ראי' מרמ"א שלא הביאו ג"כ בכולהו, רק רישא דמלתיה ודוקא גבי נגלד, ש"מ דדעתו ג"כ דדוקא גבי נגלד היכא דנקרע הקרום טריפה אבל לא במקום שנופחין מחמת בועות, דעל זה מעשים בכל יום דמכשרינן

סימן לח

סעיף ג' יש מי שאומר וכו', וראיתי להד"ח פרק א"ט אות פ"ח שהעיר דהכא גבי מראות הפוסלות כתב הש"ע לדברי הרא"ה, וגבי גלדי גלדי בסעי' ד' דייק לכתוב לשונו של רש"י דמיירי במראות הכשרות וכנראה מספרו הב"י דדחי לדברי הרא"ה, ולכך לבי אומר לי דלפום ריהטיה כשחיבר הש"ע לא דק, שהעתיקו מספרו הב"י וגבי מראות הפוסלות סתמיה וכתביה בלא דיחוי ולכך העתיקו, ולא שפיל לסיפא דהסימן, דהתם גבי גלדי גלדי כתבו ג"כ ודחהו, ולכך נ"ל שאין לסמוך להקל כדברי הרא"ה, במראות הפוסלות, שכיון שדבריו דחוין גבי גלדי גלדי, שכן כל הפוסקים לא כתבו כדבריו כמ"ש הב"י, א"כ עיקר מלתיה נמי דחוי הוא ע"כ, ולדעתי חלילה לומר על הש"ע שלא דק, אשר כל בית ישראל סמוכים על שולחנו ויערוך לנו השולחן שלא בדקדוק. ובאמת לא חזינן בב"י היכא דחהו להרא"ה, ואדרבה מי שרואה בב"י יעיד שקרבו להרא"ה בשתי ידים, מדהביא בתחילה גבי מראות הפוסלות דעת הראב"ד וכתב ודחו הרא"ש והר"ן, ואח"כ הביא דעת הרא"ה בסתם, ודאי דדעתו נמי כן, גם מדהביאו עוד הפעם בסוף הסימן דמיירי במראות הכשרות אחר שהביא עוד דעת הראב"ד וכתב וכבר כתבתי שנדחו דבריהם והעיקר כמו שפי' רש"י ובסוף כתב וכבר כתבתי בסמוך דעת הרא"ה וכו' ומאריך אף בטעמו משמע נמי מזה דגם דעת הרא"ה דבר המסתבר ליה, אלא דנראה לו עיקר לפרש דברי רבא כרש"י, משום דאפילו אם נפרש דברי רבא כרש"י, מ"מ יש לפסוק ג"כ כהרא"ה מסברא, כיון דהמראה הוא רק מחמת המוגלא שבתוכה לא הוי רק אלא חסרון מבפנים, וכן לפי' הרא"ה גם מראות הכשרות כשרה, דהא הרא"ה אף מראות הפוסלות קאמר, ולא פליגי אלא בפירוש דברי רבא וכל אחד ואחד בחר בפירושו אבל לדינא י"ל דמודו להדדי, ולפ"ז לא הוה המחבר כתרתי דסתרי, ומה שמסיק הב"י ואע"פ שהר"ן כתב דברים אלו ולא חלק עליהם, לא ראיתי לאחד מן הפוסקים שהזכיר חילוק זה, פירושו דדעת הרא"ה לא הוי אלא דעת יחידאה. ומש"ה כתבו כאן בש"ע בלשון יש מי שאומר כדרכו בקודש, גם הרמ"א מסכים לזה מדכתב ע"ז וכן אם בא השנוי מראה וכו' ובדרכי משה כתב דהוא כסברת הרא"ה: סימן לט

הדרישה הקשה על בה"ג שכתב דצריך לאפוקי לריאה למיבדק בנפיחה