בני גרשון כח

סימן לה

ש"ך סק"ו פירוש אפילו אינם עומדות זו אצל זו, לכאורה לשון אפילו אינו מיושב פה דאדרבא הרבותא יותר דכשרה אם עומדות זו אצל זו כמבואר, ומש"ה ראיתי שפירשו דהש"ך קאי על דברי הרמ"א מ"ש ובמדינות אלו נהגו להטריף בין נמצאו ב' ורדות וע"ז א"ש הרבותא, ולענ"ד נראה דא"ש גם על דברי המחבר, ולשיטתו דס"ל דשני ורדות כשרה ור"ל לא מיבעיא היכא דשני הורדות עומדות זו אצל זו דאורחא הוא דוודאי כשרה, אלא אפילו אם חדא ורדא עומדת נמי בצד שמאל נמי כשרה, דלא יהא אלא יותרת מקמא, הא פסק נמי המחבר בזה בס"ג דכשרה, ואי משום דצורתה כצורת ורדא לא גרע משום זה, דהא גם שני ורדות כשרה, אבל לרא"ש וטור דס"ל דיתרת מקמא טריפה, אף דס"ל נמי כשי' הגאונים דשני ורדות כשרה, היינו דווקא אם עומדות כולן בצד ימין דאורחא הוא, אבל אם חדא ורדא עומדת נמי מצד שמאל כיון דלאו אורחא הכא, אף שיש לה תואר וורד אינה נחשבת רק ליתרת מקמא וטריפה לדידהו, וכמ"ש הטור בשם הרא"ש שאם נמצאת הורדא בצד שמאל טריפה, א"כ מה היכא דהורדא חסר ממקומה ונמצאת בהצד שמאל ס"ל להרא"ש דטריפה מטעם יתרת, דליכא למימר דטריפה מטעם שינתה מקומה, דהא הרא"ש ס"ל כהגאונים דגם בחסר הורדא כשרה, כ"ש היכא דהורדא עומדת במקומה ויש לה עוד חדא ורדא בצד שמאל דוודאי טריפה מטעם יתרת מקמא. ולדידן הגם דקיי"ל להכשיר יתרת מקמא מ"מ אנו אוסרין בזה מטעם ב' ורדות וכמ"ש השיך ס"ק י"ז

עיין בב"ח שכ' והרי"ף כתב כלשון הגמ' ומה שיש לפרש בגמרא או כפירוש רש"י או כפירוש ר"א יש לפרש בדבריו, ותמה אמה שכתב הר"ן דהרי"ף ס"ל כהגאונים, אבל הרואה בר"ן בד"ה גרסינן בגמ' ההיא דביני ביני וכו' יראה בהדי' שברב אלפס שלפניו לא הי' לי' גי' אלא הך וה"מ מקמא אבל מגבא אפילו כטרפא דאסא טריפה, והך אבל ביני וביני טריפה, ההוא ביני וביני דאתיא לקמיה דר"א וכו' לא היה גורס ולפ"ז כל מקמא כשרה. סימן לו

סעיף כ' רמ"א יש אומרים אם נפחו הריאה ונקרע הקרום מחמת הנפיחה טריפה, ובד"מ סימן ל"ט הביא ד"ו בשם בד"י גבי הדין דכתב שם מתחלה דהמנהג לנפוח כל ריאה אע"פ שאין בה ריעותא, ויש לדקדק דה"ל לרמ"א להעתיק דין זה בש"ע ג"כ לקמן בריש סי' ל"ט גבי מ"ש ג"כ שם ונהגו לנפוח כל ריאה אפילו לית בה ריעותא וכמו שהעתיק בד"מ השני דינים הללו אהדדי, אבל כאן לכאורה אין שום שייכות. עוד יש להבין מדוע לא העתיק הרמ"א כאן בש"ע גם סיפא דמלתא מבד"י, בין שנשבר במקום בועא בין בשאר ריאה כמו שהעתיק בד"מ, והנראה לבאר דהנה הלבושי שרד בסימן זה ס"ק ט"ו השיג על הראי' שהביא הגבעת שאול דבבועא א"צ לנפוח הריאה, ודעתו להיפוך דגם בבועא צריך לנפות הריאה מדינא, אלא בדיעבד כשר בלי נפיחה, משא"כ באיגליד דהבדיקה מעכב, ומבהד"י נראה דס"ל כיון דבבועא צריך לנפוח הריאה מדינא, מש"ה אם נשבר במקום בועא או בשאר ריאה פי' בסמוך לה למקום בועא טריפה, ורמ"א חולק ע"ז מש"ה כשחיבר הגהות ש"ע באחרונה להלכה העתיק דברי הבד"י רק רישא דמלתיה, ורק דווקא כאן גבי נגלד להורות לנו בזה דעתו, דדווקא גבי נגלד כיון דאפילו בדיעבד מעכב הנפיחה כמבואר בשמ"ח ובלב"ש, מש"ה היכא דנשבר הקרום וא"א לבדוק עוד בנפיחה טריפה, ואפילו להפוסקים דס"ל בסירכא