בני גרשון כה

הכבוד נברא הארץ ובוודאי לזה כיון הגאון שכתב שמכסין בשלג כיון שמשם נברא הוי כמו עפר, וכמו שאתה צ"ל גבי זהב כיון שנלקח ממנה הוי זה כמו זה לענין כסוי עכ"ל, אבל הב"י לא חש לפלא זו ומהנך טעמים שדחה דברי הגאון, דבעינן דבר הנקרא עפר כדכתיב וכסהו בעפר, וכמו שאין מכסין בכל מיני שחיקת מתכות הגם שנלקחו מעפר כיון דלא אקרי עתה עפר, וכן בשלג נמי הגם שכל הארץ נברא ממנו כיון שלא נקרא עפר אין מכסין בה, ומה שהוכיח וכתב וכמו שאתה צ"ל גבי זהב וכו' אינה ראי' דזהב שאני דנקרא עתה עפר כדכתיב ועפרות זהב לו, והגאון שכתב דמכסין בשלג צ"ל דס"ל נמי כדעת השאילתות המובא בב"י שפסק דמכסין בעפר המדבר דס"ל דלית הלכתא כרב נחמן בר רב חסדא דדרש אין מכסין אלא בדבר שזורעין בו ומצמיח. סימן כט

שמונה מיני טריפות הן וסימנם ד"ן חנ"ק נפ"ש, ראיתי מקשים הלא דרוסה מפורשת בתורה כמבואר בטור בשם הרמב"ם, א"כ האיך אמר עולא שדרוסה נאמרה לו למשה מסיני, וכבוד הגאון הצדיק המפורסם ר' יעקב מאיר ראגאלער זצ"ל אמר לן בזה שיש לומר ע"ד דאי' בחולין דף נ"ד אמר רב פפי, בעי רב ביבי בר אביי, וושט נקובתו במשהו דרוסתו במשהו קנה נקובתו בכאיסר דרוסתו בכמה, בתר דבעיא הדר פשטה אחד זה ואחד זה במשהו, מ"ט זיהרי מיקלא קלי ואזיל, וי"ל דע"ז נאמרה ההל"מ עכ"ד. ולי העלוב נראה פשוט לומר כי לא לכולם יש להם דרוסה ואף למי שיש לו דרוסה הא לא בכולם יש להם דרוסה, דמדרגות מדרגות יש כמבואר הכל לקמן סי' נ"ז. לכן הוצרך המקום לומר למשה מי ומי הדורסים ועוד למי יש להם דרוסה הכל בארו היטב בפרוטרוט, גם אין להקשות איפכא כיון שהכל בארו המקום היטב למשה בסיני א"כ קרא למאי אתי, וכמו שהקשה הד"מ כאן, ומשום קושיא זו כתב דדרוסה דחשיב הרמב"ם בשמונה אלו אינה דרוסה הנאמרת בקרא והוא לקותא, וקרי לי' דרוסה משום דאפשר דלקותא בכוליא באה מדרוסה וכו'. ולדעתי נראה דאין שייך להקשות זאת אלא היכא דהלימוד הוא שוה משניהם כמו ביומא ריש דף ל"ב גבי גמירי חמש טבילות ועשרה קדושין שם הקשה התוס' שפיר אי הילכתא קרא למה לי והוכרח שם התוס' לעשות צריכותא לתרווייהו, משא"כ הכא דהל"מ לא אתי רק לפרש הקרא והרי רוב התורה בביאורה תלויה בהלכה למשה מסיני, וכדאמרינן שיעורן של עונשים הל"מ

ומה שלא כתב המחבר תיבת הל"מ וכדאמר עולא ח' מיני טריפות נאמרו למשה בסיני וכן העתיקו הרמב"ם והטור, נראה לדעתי לפי שבב"י העיר אמאי לא חששו הרמב"ם והטור לומר שמונה עשר טריפות הן, ותי' מנין דח' עדיף להו שהם סוגים יותר כוללים ועוד תי' משום דעולא אמר דהל"מ הן, וכן תי' הב"ח על קושיא השניה שהקשה שם הב"י דא"כ דבשיטת עולא אמרינן, הא אמרינן בגמרא דעולא מפיק לקתה הכוליא דכשרה היא לדידיה, ובגמ' אסיקנא דלקתה הכוליא טריפה אם הגיע הלקותא למקום חריץ ופסקו כן הפוסקים והרמב"ם וא"כ האיך כתב דח' מיני טריפות הא ט' הוו ותי' הב"ח דאע"פ דלא קיי"ל כעולא במאי דממעט לקותא, אפ"ה נקטו דבריו בפסק, לפי שלא נמצא לזולתו שאומר שהם הל"מ, אלא בדברי עולא ולכך הובאו דבריו בפוסקים ואע"ג דאין לקותא בכלל אלו אין בזה חשש דלא נפקא מינה חורבה, דאין יכולין לטעות ולומר דלקותא כשרה, מאחר שהם עצמם כתבו כן בפירוש דלקותא טריפה, וא"כ בע"כ שלא תפס דברי עולא כדי למעט לקותא דכשרה, אלא באו לבאר