בני גרשון כג

מספק וכו', והנה"כ השיג עליו דלק"מ דהטיפת דם שיצא ממנו היא מחמת השחיטה ששחט באותו מקום, ומהיכא תיתי יעלה על לבו לאסור, דהא אין כאן ספיקא כלל אלא מקום השחיטה הוא שניכר ואין כאן נקב כלל ע"כ, ולא הגעתי לבינה דמי יעיד ליה דהטיפת דם שימצא כעת, הוא לאו גם ממה שנגע מקודם בוושט, ואכתי מידי ספיקא לא נפקא, והוי כמו שאר ספק בשחיטה ובודאי יאסר מספק וכמ"ש הט"ז, ועי' בב"ח סוף סי' כ"ד שהוכיח דכל שום צד ספק בשחיטה אסורה מהאי דשחט עופא בהדי דפרח, ופריך הגמרא ודלמא עביד חלדה, אלמא דכל היכא דאיכא למיחש דאירע שום ספק כל שהוא בשעת שחיטה פסולה עד דידעינן בודאי דלא היה בה שום ספק וכדמשני חזינן גדפי דמפרמי ע"כ, ואפשר דמשום קושית הט"ז כתב הב"י התי' השני אי נמי שמא מקודם לא נגע בו ועתה מתוך שקל לפגוע בו יפגע בו ונמצא פוסלו שלא כדין ועצה טובה קמ"ל, ומזה התירוץ נמי משמע דלא כהנה"כ. סק"ז ד"ה דחיישינן כצ"ל וכו' דהא בעור אין דם, ומע"ז דף ל"ב גבי עורות לבובין דאי' שם יש עליו קורט דם אסור אין עליו קורט דם מותר משמע דיש דם בעור, ובשבות יעקב חלק א' שאלה נ"ח כתב דכוונת הט"ז אעור העוף ואווז, וכיון דעור העוף הוא רק שומנא בעלמא אינו מוחזק כ"כ בדם ע"כ, והרואה בט"ז יראה בהדיא דעל עור של בהמה וודאי קאי, ועוד אפילו לפי דבריו הא כתב אינו מוחזק כ"כ בדם וכמו שומנא בעלמא, ובשומן קיי"ל דאינו מוחזק כ"כ בדם ר"ל בדם הרבה אבל מועט דם יש בו, דהא צריכין מליחה והדחה כשאר בשר, וכבר השיגו הנודע ביהודה סי' כ"ד וז"ל אטו עור אווז הוא כולו שומן, והרי גם אווז כחוש יש לו עור קרום, ואותו הקרום וודאי יש בו דם, וא"כ אטו אח"כ כשנתפטם הלך הדם ממנו עכ"ד, והנה לקמן בסי' ע"ז בגליון יד אפרים כתב בשם לבושי שרד דחתיכת עור בהמה שנפל לתבשיל אוסר עד ס' משום דם, והוא ז"ל חולק עליו דאין לאסור דם העור של בהמה כלל משום דם, דמקרא מלא דיבר הכתוב אך בשר דמו בנפשו, ובפרק דם שחיטה ממעטינן דם בצים שאינם מין בשר, ועור של בהמה נמי אינו מין בשר כלל שאינו נאכל ואינו דומה לעור של עופות דרכיך ונאכל עכ"ד. ובאמת נראה דעור לאו בשר הן מדאצטריך לן קרא לרבות גבי שור הנסקל דעורו אסור בהנאה כמו בשרו ש"מ דעור לאו בשר הן, וכן ממה דקיי"ל לקמן בסי' פ"ז דהמבשל עור וגידין בחלב פטור משום בב"ח, וכן הראני אחד מגאוני זמנינו מרש"י בסוף פרק בהמה המקשה דכתב דעור וודאי לאו בשר נינהו, ואפ"ה אינו ראי' דדמן אינו אסור מן התורה דהא גידין נמי לאו בשר הן, וכמו שמשמע נמי מסי' פ"ז, וכן כתב רש"י בריש פרק העור והרוטב דגידים לאו בשר הם, ואפ"ה קיי"ל דדם שבהן אסורה מדאורייתא, וי"ל דלא דמי להא דממעטינן דם בצים, דבצים הנולד מתרנגולת וודאי אינם מין בשר כלל, וכן מדייק הגמ' אוציא דם בצים שאינן מין בשר, אבל עור וגידים נהי דלאו בשר הן אבל מיני דבשר הן מש"ה דמן אסורין, והאחד מגאוני זמנינו חילק עוד דהכא גבי עור וגידין מאן לימא לן דדמן לאו מדם הבהמה גופיה ומש"ה וודאי אסורין מה"ת. סימן כח

סעיף א' רמ"א והכסוי היא מצוה בפני עצמה אבל השחיטה כשרה אף אם הזיד ולא כיסה, מלשון זה נראה דדווקא. לשי' הפוסקים דכסוי היא מצוה בפ"ע, אז כשרה אם הזיד ולא כיסה, אבל לא למאן דס"ל דכסוי הוא סיום מצוה,