בני גרשון כב

שהתחיל בתקיעות דמעומד שיכול לדבר בהן אע"פ שלא גמרן, אלא קודם שהתחיל בתקיעות דמעומד לא ידבר, משום דהוי כמדבר בין הברכה לתחילת עשיית המצוה דלכ"ע הוי הפסק עכ"ל. וקשה להבין דבריו דא"כ יהא צריך לחזור ולברך כששח בין תקיעות מיושב לתקיעות דמעומד וכמו בתפילין, והריש מתיבתא גופיה מחלק בזה דמש"ה אין צריך לחזור ולברך כמו בתפילין משום דהתם ב' מצות והכא רק מצוה אחת, ועוד אדרבה דהריש מתיבתא למד דאסור להשיח בין תקיעות מיושב לתקיעות דמעומד במכ"ש מתפילין מה תפילין דשתי מצות עבירה היא בידו אם השיח, הכא דחדא מצוה היא כ"ש דאסור להשיח, הא לך מבואר היפוך מדבריו

סימן כ"ב

סעיף א' רמ"א ואם הסירו הראש ממנו לא מקרי שלם, וכתב התב"ש ע"ז ואע"ג דבעוף קאי מ"מ כיון דכתב סתמא ולא חילק, ואח"כ מבואר בש"ע דבהמה ג"כ אסור לצלות שלימה אם לא הסירו הורידין, נראין מדברי רמ"א דגם בבהמה די בהסרת הראש ע"כ. ולא אבין דבריו הא מסיק רמ"א תכ"ד וכתב ולכן נהגו להסירו מן העופות השלמות, הרי בהדיא דמיירי דוקא בעוף, וחוץ מזה דאם היה דעת רמ"א כמ"ש התב"ש, ה"ל לכותבו האי ואם הסירו הראש וכו' בסעיף ב' דמיירי שם הש"ע מדיני בהמה, ואנא ידענא דכ"ש בעוף די בהסרת הראש, ומדכתב בדיני עוף ש"מ דדוקא גבי עוף ס"ל דדי בהסרת הראש אבל בבהמה צריך לחתוך הצואר לב' חתיכות, גם בד"מ דייק וכתב וטוב להחמיר שלא לצלות או לבשל עוף שלם אם לא נקבו הורידין בשעת שחיטה או שהוסר הראש, ומה שלא חש לכותבו בס"ב דבהמה צריך לחתוך הצואר לב' חתיכות, י"ל משום דבהמה אין דרך לצלותה שלימה אלא מנתחה אבר אבר

ש"ך סק"י ונראה דס"ל דלא אמרינן חנ"נ אלא במקום שהחתיכה עצמה נאסרה בנ"ט אבל לא בקליפה שאסרו חכמים שהיא חומרא וכו', ובהגהות צבי לצדיק כתב ע"ז נראה לי דמלבד שהיא חומרא י"ל דהקליפה שעומדת בעצמה קבלה קצת טעם אבל כשנתערבה הלא כתבו התו' דאין הנאסר אוסר אם אין האיסור יכול לילך שם וכאן אין האיסור יוצא רק כדי קליפה עד כאן לשונו, ולא ידעתי וכי הפוסקים דס"ל הכא דגם נגד הקליפה צריכה ששים, לא ס"ל הכלל מה שכתב התו' דאין הנאסר אוסר וכו', הלא התו' גופיה גבי ירך שנתבשל בה גיד הנשה אם יש בה בנותן טעם הרי זו אסורה כתב לאו בגיד לחודיה משערינן דבכדי קליפה שסביביו מסייע לגיד לאסור דמשעה שנמלח נאסר כדי קליפה סמוך לו, אלא דלא אמרו אין הנאסר אוסר אלא לענין שלא לאסור כל החתיכה ולהצריך אח"כ. ס' כנגד כל החתיכה, אבל לענין הקליפה בעצמה אמרינן שפיר דנ"נ וצריכה בכל מה שבקדירה ס' כנגדה, ועיין בב"י סוף סי' ק"ה בשם רבינו ירוחם וז"ל ולפי התוס' שכתבו שנעשית הקליפה נבילה, אבל אינה אוסרת חבירתה, משערינן בשומן גיד ובכדי קליפה, כי קודם הבישול נמלח ומליח כרותח דצלי והקליפה סמוך לשומן הגיד נעשית נבילה עכ"ד, והיינו כמ"ש, וכן כתב האו"ה שער כ"ט שלהי דין ב' ועוד אפילו אם היה צריך ששים נגדה מכ"מ היה כל מה שבקדירה מסייע לבטל, ומש"ה מיישב הש"ך דוקא לשי' הפוסקים דס"ל דהקליפה אינה נעשית נבילה כלל, ואינה צריכה ס' כלל גם נגד הקליפה

סימן כג

ט"ז סק"ו ולא דק דודאי כל שימצא טיפת דם לא יתלה לקולא ויאסור