בני גרשון כא

בא"ח שלהי סי' תל"ב דלא דמי לסוכה וסעודה דהתם אי בעי מסיים שם ולא אכל יותר בסוכה וסעודה משא"כ בבדיקה דלא סגי ליה כל שלא גמר הבדיקה, ודמי כמו באמצע תקיעות שוודאי אסור להפסיק בשיחה לכ"ע, וה"נ אי כסוי סיום מצוה פשיטא דדומה ממש לבדיקה, ואפילו אי כסוי מצוה בפ"ע היא, מ"מ מעשה הכיסוי הוא גמר מעשה השחיטה, וכמו דאי' בביצה ד"ז לא ישחוט ויכסה קאמר ופי' רש"י לא יגמור מעשה השחיטה דהיינו הכיסוי וכן כתב הרא"ש בפרק כ"ה סי' ו' דכיסוי הוא גמר מעשה השחיטה אף דס"ל נמי שם דכיסוי מצוה בפ"ע היא וע"ש במעדני יו"ט, וא"כ עדיין דמי לבדיקה, והגאון ר' צבי הירש חיות זצ"ל שם בביצה כתב דמזה ראי' מוכרחת לרש"י דס"ל דכיסוי סיום מצוה היא, ונעלם מ"כ בהאי שעתא דברי הרא"ש אלו, ודעת רבינו ירוחם דס"ל דמותר לדבר בין שחיטה לכיסוי, ס"ל כדעת הרא"ש דגם גבי בדיקה אין איסור להפסיק, אלא דטוב ליזהר לכתחילה כדי שישים אל לבו לבדוק, וה"נ ס"ל לר"י בהדיא הביאו הד"מ והב"ח וז"ל נראה דמותר לדבר וטוב ליזהר לכתחילה, וטעמו נמי י"ל כדי שלא ישכח מלכסות

ואגב אורחא יש לנו לבאר דעת הרא"ש דלגבי בדיקה כתב דאין איסור להפסיק בשיחה, ולגבי תקיעות הביא בפרק בתרא דר"ה סי' י"ב דעת ריש מתיבתא דאסור להשיח, אפשר לומר שטעמו דשאני גבי תקיעות דכל זמן שלא קיים המצוה כולה כתיקונה לא קיים המצוה כלל, וכל עוד שלא גמר המצוה נקרא רק התחלה, דחכמים תקנו הברכה דווקא על כולה, ואם נמלך באמצע שלא לתקוע עוד או נאנס, הברכה שבירך מקודם הוי ברכה לבטלה, ומשום זה נ"ל נמי כשבא לגמור אח"כ, אינו צריך לחזור ולברך מחדש, משום שכולה הוא מצוה אחת, ולא תקנו חכמים הברכה אלא על המצוה כולה. וזהו כוונת ריש מתיבתא במ"ש לחלק מתפילין דהתם ב' מצות והכא מצוה אחת מש"ה אין צריך לחזור ולברך. ומש"ה לכ"ע יש איסור להפסיק באמצע המצוה, אבל גבי בדיקה אם נמלך באמצע בדיקה שלא לבדוק עוד או נאנס, הכי נאמר שלא קיים כלל המצוה והברכה שבירך מקודם הוי ברכה לבטלה, הא אין שיעור למצות בדיקה, ובמקצת הבדיקה שבדק מקודם קיים המצוה בזה שלא תהא ברכה לבטלה, ולאחר כך כשבא לבדוק עוד, צריך ברכה מחדש, ולא גרע מסעודה שאמר הב לן ונברך, ולפ"ז בכל שעתא ושעתא מקרי דגמר המצוה ומש"ה ס"ל להרא"ש דדמי לסוכה וסעודה דליכא בשיחה איסור הפסק, ובכיסוי נראה דדומה נמי בזה לבדיקה, דאע"פ שהכסוי הוא גמר מעשה השחיטה מ"מ אף אם לא כיסה נמי השחיטה כשרה, מש"ה ס"ל להרא"ש ג"כ הביאו הד"מ דמותר לדבר בין שחיט' לכסוי. ואם כיוננו דעת הרא"ש לחלק בין בדיקה לתקיעות נוכל להשיב בזה קושית הר"ן על הריש מתיבתא, למה יהא אסור להשיח בין התקיעות הרי לא שמענו בשום מקום שמי שבירך על המצוה והתחיל שלא יהא רשאי לדבר עד שיגמור, ואטו מי שיתחיל לבדוק חמצו או מי שמברך המוציא יהא אסור לדבר עד שיגמור ביעורו או סעודתו, אבל עפ"מ שכתבנו יש לחלק בפשיטות, ובחדושי הגהות בשם מהרל"ח לטור א"ח סי' תקצ"ב תירץ קושית הר"ן וז"ל, ול"נ דטעמא דריש מתיבתא משום דחשיב ליה כמצוה אחריתא מה שתוקעים מעומד אע"פ שהכל מצות תקיעה הוא, מ"מ הוי כשח בין תפילין לתפילין דמייתי מיניה ראי' דהוי נמי מצוה א'. מ"מ הואיל וחלוקה המצוה לב' תפילין אסור לדבר ביניהם, ה"ה בנדון זה שחלוק נמי לב' מצות, וא"כ לא דמי לבדיקת חמץ שאין הפסק בין המצוה, וה"ה נמי הכא כל