בני גרשון יח

דבגדול שא"י ה"ש הוי רוב מעשיו מקולקלים, יש לפקפק בזה דמנ"ל לומר כן בפשיטות, הנה לעיל בסי' א' ס"ג הבאתי דברי הרשב"א דס"ל בהדי' דרוב מעשיו מתוקנים הן, גם הטור והמחבר שם פסקו כוותיה, ואפילו להרמ"א דפסק שם כהג"א דפליג על הרשב"א, י"ל היינו להחמיר דאסור ליתן לו לכתחילה לשחוט, אבל מנ"ל להט"ז לפסוק אף להקל ולומר דרוב מעשיו מקולקלים ומותר מדינא לשחוט השני אחריו, כיון דלהרשב"א וטור ומחבר הוי רוב מעשיו מתוקנים, ולכל הפחות מדי ספיקא דדינא לא נפקא והוה לן להחמיר דאסור לשחוט השני אחריו, ודומה לזה גבי ספיקא בגוף המעשה מצינו בתו' פרק כ"ה דפ"ו גבי חש"ו ששחטו בינן לבין עצמן דטעמייהו דרבנן דאסרי לשחוט אחריהן משום דמספקא להו אי רוב מעשיהם מקולקלין אי רוב מעשיהם מתוקנים. ועוד מהרמב"ם מבואר אפכא ממ"ש הט"ז, דכתב בריש פ"ד מה"ש ישראל שאינו יודע חמשה דברים המפסידין את השחיטה וכו' ושחט בינו לבין עצמו וכו' הרי זו קרובה לספק נבילה, ומדלא כתב הרי זו ספק נבילה משמע דאין צדדי הספק שקולין אלא יותר איכא למימר דשחט שפיר ומש"ה כתב הרי זו קרובה לספק נבילה, והיינו כדעת הרשב"א דגדול שאינו יודע רוב מעשיו מתוקנים הן. ואפילו בספק נבילה לבד נמי כתב להלן בפי"ב הלכה ה' השוחט את הראשון והרי הוא ספק נבילה אסור לשחוט את השני וביאר שם הכ"מ דאינו דומה לחש"ו דרוב מעשיהם מקולקלין הוי בודאי נבילה וכן כאן בש"ע כתב דוקא בחש"ו ששחטו את הראשון בינם לבין עצמם מותר לשחוט השני אחריהם לפי שרוב מעשיהם מקולקלין, אבל בגדול שאינו יודע וודאי להטור והמחבר אסור לשחוט השני אחריהם, ובפרט לפ"מ שפסקו לעיל כהרשב"א דרוב מעשיו מתוקנים הן, ולא כתבו בפירוש משום פשיטותא, והרמ"א דלא כתב כלום כאן מזה ולומר, דבגדול שאינו יודע ג"כ מותר לשחוט השני אחריהם ש"מ דס"ל ג"כ כהטור והמחבר דאסור, ולעיל בסי' א' לא הביא דעת הג"א אלא להחמיר דאין ליתן לו לכתחילה לשחוט, וזיל הכא לחומרא והכא לחומרא, שוב ראיתי בספר ראש יוסף שהשיג ג"כ על הט"ז מדברי הרמב"ם ריש פרק ד' וב"ה שכוונתי לדעתו הגדולה

ומה שתמהו על תיבת כן נראה לי, אפשר דהיה כתוב בכ"י של רמ"א בר"ת כנ"ל, וכן ראיתי בדפוסי יו"ד הקטנים בר"ת כנ"ל, ופירושו כמו נתבאר לעיל, ור"ל לעיל בסי' א' נתבאר בש"ך ס"ק כ"ה דעת המחבר דמכשיר שחיטת חש"ו כשאחרים רואין אותן אפילו אינו יודע לאמן ידיו וגם אינו מומחה, ואף לפ"מ שכתב שם הש"ך דעת מהרש"ל דבזה אף בדיעבד אסור, מ"מ הכא יש להחמיר באיסורא דאורייתא וכמ"ש כאן הש"ך בס"ק כ"א, וכן אם קטן הוא מומחה ויודע לאמן ידיו, נתבאר שם דעת הטור דשחיטתו כשרה בדיעבד אף אם שחט בינו לבין עצמו, ואף להב"י שם דשחיטתו פסולה, מ"מ הכא יש להחמיר ואסור לשחוט השני, וכן בשמ"ח כתב כאן לעי' לעיל בדיני חש"ו אימת הוה נבילה דאורייתא לכ"ע בלא חולק אבל במקום שחלוקים הפוסקים יש להחמיר, וזהו כוונת רמ"א במ"ש כנ"ל, אלא שהמדפיסים טעו והדפיסו מאותיות כנ"ל כן נראה לי, אמנם הגם שהדין שכתבנו דין אמת, מ"מ הדרך המובחר כמ"ש הדרישה וז"ל דע שטעות נפל בדפוס, וגליון היה שהגיה אחד מן התלמידים, ור"ל שהמחבר ש"ע קיצר בלשונו והיה לו לכתוב ולסיים גם בהאי דינא דאם אחרים רואים וכו' כי דין זה עם הראשון שניהם משנה בפרק כ"ה הם, וכתב המגיה כן נ"ל ולא מלשון רמ"א הוא כי אין דרכו לכתוב כן אמה שהוא פשוט במשנה, גם ראיתי ש"ע כתיבת יד רמ"א ולא כתב שם הגה עכ"ד, ולפ"ז נראה ג"כ לומר דהמגיה כתב בר"ת כן נ"ל ופירוש כן נראה להגיה וטעו והדפיסו כן נראה לי: