בני גרשון יז

לקמן בסי' קכ"א ס"ה היכא שצריך הכלי הגעלה או ליבון ורוצה להשתמש בו בקבע בלי הכשר, אפילו צונן אסור, גזירה שמא ישתמש בו חמין וצריך הגעלה או ליבון תחלה, וה"נ כן כיון דלהשתמש ביה בסכין רותח בעיא הגעלה, לענין צונן נמי אסור לכתחלה להשתמש בו בקבע אלא בהגעלה, מש"ה שפיר פירש דקאי אדיעבד אם חתך בה וגרי' בעי הדחה ואבשר קאי, והתוס' וסייעתו ס"ל דהכא שאני כיון דאפילו לענין רותח סגי בדיעבד אחר הדחת הסכין לכמה פוסקים וכמ"ש הש"ך בס"ק י"ד מטעם דבית השחיטה צונן, מש"ה לענין צונן מותר אפילו לכתחלה על ידי הדחה, וגרסי בעיא ואסכין קאי

סימן טז

סעיף ט' רמ"א ואם אחרים רואין ששוחטין כראוי אסור לשחוט אחריהם (טור) כן נראה לי, רבים תמהו על תיבת כן נראה לי, והלא משנה שלמה היא בפרק כ"ה, ובספר דרך חיים ראיתי שכתב אולי הרמ"א השמיענו בזה דין מחודש דאשמעינן הטור, דאם אחרים רואין אותן ששוחטים כראוי אפילו לא ראו שחיטה זו, יצאו מכלל רוב מעשיהם מקולקלין ואסור לשחוט אחריהם וכן מסתבר לדינא להחמיר, וכן פי' הנחלת צבי, ודברים תמוהים הם, כי חוץ אשר הדעת אין סובלתו, דהחש"ו אשר אין דעת ואין תבונה להם, ומועדין לקלקל, ושחטו איזה פעמים שלא במתכוון שחיטה הגונה, בשביל זה יהיו יוצאין מהרוב אשר מעשיהם מקולקלין, הא בגמרא ריש מסכתין ללישנא בתרא דרבינא איתא דחש"ו אפילו הם מוחזקין ששחטו לפנינו ב' וג' פעמים דיעבד נמי לא שמא ישהו וכו' ופי' רש"י באוקימתא קמייתא שמא ישהו והוי נבילה, ומשמע דהוי וודאי נבילה אלמא דעדיין לא יצאו מהרוב מעשיהם מקולקלין, והנחלת צבי הוסיף בראי' מהא דאיתא בדף ט' ובדף י"ב באחד שאינו יודע ה"ש אפילו שחט בפנינו ד' וה' פעמים ושחט שפיר או כגון שחט קמן חד סימן שפיר אמרינן זימנין דשהי ודריס, אידך שמא שהה שמא דרס, ולכאורה הא גם בגדול שא"י ה"ש אמרינן רוב מעשיו מקולקלין וכמ"ש הט"ז ס"ק י"ג, וא"כ למה אמרו בלשון זימנין בלשון שמא משמע דספק יש בדבר, אלא וודאי אי לא ראינו מעולם ששחט יפה הוי רוב מעשיו מקולקלין, אבל כיון שראינו ששחט יפה נהי דראיה ברורה ליכא להכשיר גם שחיטה זו, דשמא איתרמי ליה, מ"מ מגרע כח הרוב ולא הוי אלא ספק ע"כ אמרו זימנין שהה ודרים שמא שהה שמא דרס, וא"כ ה"נ בחש"ו כיון שראו שבשחיטות אחרות שחטו יפה, כיון דמגרע כח הרוב ולא הוי אלא ספק, שמא לא שחטו יפה, הוה לן למיזל לחומרא באיסורא דאורייתא, ולומר שמא שחטו יפה, וא"כ אסור לשחוט השני אחריהם ע"כ. ולא הבנתי דבריו מכמה טעמים, חדא מאי ראי' היא מגדול שא"י לחש"ו, שרוב מעשיהם מקולקלין ביותר ומנבלין בידים וכמ"ש ג"כ הרב פ"מ במשבצות סי' א' ס"ק ט', ועוד מעיקרא דדינא פירכא דאפילו אם נאמר כהט"ז דגדול שא"י הוי רוב מעשיו מקולקלין עדיין אינו ראי' ממה שאמרו שמא שהה שמא דרס דמגרע כח הרוב היכא ששחט לפנינו איזה פעמים ושחט שפיר, ותדע שהרי בחש"ו היכא דאינם מומחין ומוחזקין לכ"ע הוי רוב מעשיהם מקולקלין, ואפ"ה אמרינן שם בכל האוקימתות שבש"ס חוץ מחש"ו דאפילו דיעבד נמי לא שמא ישהו וכו', אלא ע"כ מוכרחין אנו לומר דכל כמה דלא ידעינן בבירור ששהה ודרס, ואפילו בזה שוודאי רוב מעשיו מקולקלין יכול להיות לפעמים ששחט שפיר על פי מקרה ושלא במתכוון שייך למימר שמא. ובאמת על עיקר דברי הט"ז שכתב כאן ולקמן גבי כסוי הדם,