בני גרשון טז

בפרק כ"ה דף קי"א דצנון שחתכו בסכין של בשר אסור לאכלו בכותח, ש"מ דחיישינן לממשות שעל פני הסכין, דאל"כ ה"ל נ"ט בר נ"ט דמותר לאוכלו, וכמו דגים שעלו בקערה דמותר לאוכלו בכותח, ובאמת הר"ן הביא מזה ראי' לשי' דס"ל דחוששין בסכין לשומן הנדבק. יש לתרץ ג"כ בזה דהכא כיון ששחט בה, מסתמא קנחו אותו היטב מהשמנונית הקרוש עליו כדי לבדוק אח"כ מהפגימות, ומש"ה אינו חושש הרא"ש דוקא כאן לשומן שעל פניו. והגם שאין צריך להדיחו אלא החוד וצדדי החוד משום הפגימות, אבל לא כל צדדי הסכין, מ"מ הא הרא"ש בסימן ח' ס"ל כרבי זירא דבית השחיטה מירווח רווח, והרשב"א דחושש אף כאן לשומן שעל פניו, אף דצריך להדיחו משום הפגימות, אזיל לשי' דכתב בת"ה דאין הלכה כרבי זירא והביא ראי' מהא גופא דאיפליגי רב ורבב"ח בשוחט בסכין של נכרים מר אמר קולף ומר אמר מדיח אלמא דאין אומרים ביה"ש מירווח רווח דא"כ למה קולף ולמה מדיח, אבל בסכין שאינו שוחט בה מודה הרא"ש להרשב"א דמתוך שמשתמשין בו תמיד נשאר שומן על פניו, ותדע שהרי על מאי דאמרינן התם בדף קי"ב קילחי דליפתא שרי כתב שם הרא"ש אבל הדחה בעי לפי אותו טעם שפי' רש"י משום שמנונית שעל הסכין והיינו כמו שכתבנו, וכן כתב הרשב"א בחדושיו שם לשי'

סעיף ב' סכין ששחט בו וכו' ומותר לחתוך בו צונן על ידי הדחה שידיחנו תחלה, והיינו כפי' התו' בשמעתין ד"ח דמאי דקאמר ר"נ א"ש בפרק כ"ה סכין ששחט בה וכו' צונן אמרי לה בעיא הדחה פי' הסכין ולא כפי' רש"י דאבשר קאי. וראיתי להב"ח שכתב דמה שנדחק רש"י דאבשר קאי, נמשך לשי' דהא דבעינן סכין מיוחד לשחיטה דחיישינן שמא יהא נפגם ע"י תשמיש וישחוט בו אח"כ בלא בדיקה ועביד איסורא, ולפ"ז אי אסכין קאי היה צריך לפרש הא דאמר שמותר לחתוך בה צונן, מיירי באינו רוצה לשחוט בה עוד, דאם רוצה לשחוט בה עוד, אסור לכתחילה לחתוך בה בשר אפילו ידיחנו תחילה, ולפי דמשמע ליה לרש"י דסתמא דתלמודא איירי בסכין מיוחד לשחיטה, דהשתא אי אפשר לפרש דאסכין קאי, דהא לכתחילה אסור להשתמש בסכין מיוחד לשחיטה, ולכך פי' דאבשר קאי דאם עבר וחתך בה צונן צריך שידיח הבשר, אבל התו' והשותים מימיהם תופסים עיקר דהטעם דבעינן סכין מיוחד לשחיטה משום דם שעל פניו, ולפיכך ניחא הא דקאמר, דלכתחילה חותך בה צונן אם ידיחנו תחילה לסכין, ואח"כ יחזור וישחוט בה עוד עכ"ל. אבל עדיין אינו מבורר דהתו' ס"ל כהר"ן דהא דבעינן סכין מיוחד לשחיטה משום דם שעל פניו, ומה שכתב הב"ח בשלהי סי' ו' דכך נוטה דעת התוס' כהר"ן מדלא כתב אלא שרגילין לשומרה שלא תתקלקל משמע שאין איסור לחתוך בו בשר, אדרבא דוק מיניה לאידך גיסא, דאי סבירא ליה כהר"ן למה כתבו משום שלא תתקלקל, גם מהב"י שם משמע דהתוס' ס"ל כרש"י ז"ל, ועוד הא הרשב"א וודאי ס"ל כרש"י כמבואר בב"י ובב"ח שם. ואפ"ה הקשה בחדושיו על רש"י דמפרש דאבשר קאי, ופי' כהתוס' דאסכין קאי, וכן להרא"ש נמי הובא בר"מ שם דסובר כרש"י דאסור לעשות שום דבר עם סכין של שחיטה שמא יפגמנו וישחוט בו אח"כ בלא בדיקה בחזקת בדוק ואפ"ה פי' ג"כ כהתוס' דהאי אמרי לה בעיא הדחה אסכין קאי, ולדעתי נראה לומר כן כיון דקיי"ל דאסור לעשות שום דבר עם סכין של שחיטה א"כ הא דאמר ר"נ א"ש סכין ששחט בה וכו' מיירי דאינו רוצה לשחוט בו עוד, ומעכשיו רוצה להשתמש בו בקבע לדברים אחרים, ואפ"ה לא ניחא לי' לרש"י לפרש האי צונן אמרי לה בעיא הדחה אסכין ולכתחלה, הא מבואר ברמ"א