בני גרשון יא

וכן הם רוב עובדי אלילים, וע"ז אמרו חכמים עובדי אלילים שבחוץ לארץ לאו וכו' ועל אלו אמר שחיטתן מטמא במשא בלבד, ואינו אסור בהנאה ע"כ, ולכאורה תמוהים ד"ק דיראה מזה דמפרש מתני' אליבא דר"א דאמר סתם מחשבת וכו' הא בגמרא אמרו בהדיא, מתניתין דלא כר"א דלר"א דאמר סתם מחשבת וכו' אסור אף בהנאה, ונראה לדעתי דהרמב"ם פי' לפי האוקימתא דרבי אמי בשמעתין דאמר ה"ק וכו' מדאמר רבי אמי אמר, ולא אמר רבי אמי, משמע דאתא לאפלוגי על רבי חייא בר אבא בדבר מה, דלרבי חייא בר אבא הוה טעמא דרבנן משום שאינו בר זביחה ולרבי אמי לרבנן נמי פסלינן שחיטת א"י משום מחשבה, אלא לפי שרוב עובדי, אלילים אינם עובדין לגילולים ממש, אלא כפי מה שלמדו מחכמיהם בלבד, מש"ה אינו אסור אלא באכילה, וזהו רק אם הנכרי שוחט בעצמו, אבל אם ישראל שוחט לנכרי, ס"ל לרבנן להלן בדף ל"ח דשחיטתו כשרה, ואפילו אי אמרינן זה מחשב וזה עובד וכמו בקדשים שהבעלים מפגלין. זהו דוקא אם חשב הנכרי לעבודת גלולים ממש, דאסור בהנאה והוי דומיא כמו שהבעלים מפגלין, אבל כיון דס"ל לרבנן דהנכרי אינו חושב לגלולים ממש רק מעשה אבותיו בידו. מחשבה כזו אינה פוסלת היכא כשהישראל שחטו, אבל לרבי אליעזר אפילו בסתם עכו"ם נמי מחשבתו לגלולים ממש ואסור אף בהנאה, מש"ה ס"ל להלן דגם גבי השוחט לנכרי דשחיטתו פסולה. אבל במין האדוק לרבנן נמי אמרינן דמחשבתו לגלולים ממש

ועל פי פירושו שבמשנה דלרבנן נמי הוי טעמא דשחיטת א"י נבילה משום ליתא דע"ג, העתיק נמי דין זה בפ"ד מה"ש הלכה י"א, ויליף שפיר מקרא וקרא לך ואכלת מזבחו דהרי הכתוב נמי מיירי בעכו"ם שאין בשחיטתו איסור הנאה, אלא איסור אכילה בלבד, כדכתיב ואכלת מזבחו, והיכא שהנכרי אינו עובד גלולים כלל ואפילו מצד מעשה אבותיו נמי אינו עובד, בזה ס"ל להרמב"ם דלא הוי נבילה רק מדרבנן, וזהו שכתב שם בהלכה י"ב וגדר גדול גדרו בדבר שאפילו א"י שאינו עובד ע"ז שחיטתו נבילה, וכתב שם הכ"מ שרבינו סובר דאינו אלא מדרבנן, ולכאורה היכן מצינו בחז"ל שגדרו זה. וי"ל שכיון למה דאי' בתוספתא שחיטת נכרי הרי זו פסולה שנאמר וזבחת ואכלת. וס"ל להרמב"ם דהתוספתא מיירי בנכרי שאינו עובד גלולים כלל, ואסור רק מדרבנן משום שאינו בר זביחה וקרא אסמכתא בעלמא הוא. ולפי דברינו עולה יפה גם דברי הרמב"ם שם סוף פרק ב' מ"ש ישראל ששחט לעכו"ם אע"פ שהעכו"ם מתכוון לכל מה שירצה שחיטתו כשירה שאין חוששין אלא למחשבת הזובח, לא למחשבת בעל הבהמה, לפיכך עכו"ם ששחט לישראל אפילו הי' קטן שחיטתו נבילה, ופירשו כיון דאזלינן בתר מחשבת השוחט לפיכך וכו' אזלינן בתר מחשבתו שהי' לע"ז ושחיטתו נבילה, והקשה שם הל"מ הא רבינו פסק דלא כרבי אליעזר דאמר סתם מחשבת וכו' דלדידיה אסורה בהנאה והיכא קאמר הכא דנבילה משום דאזלינן בתר מחשבתו שהיה לע"ז, ולדידי ניחא דלעולם פסק הרמב"ם דלא כר"א, כי בכל מקום שמצינו בתלמודא דלא כרבי אליעזר דאמר סתם מחשבת וכו' פסק שם הרמב"ם כחכמים דר"א, אלא דס"ל כאוקימתא דרבי אמי, דלענין לאסור רק באכילה גם רבנן דר"א מודו דאזלינן בתר מחשבתו. סעיף ד' נאמן לומר מומחה שחט לי, הט"ז והש"ך כתבו דווקא באומר מומחה פלוני. והקשה בחדושי רע"ק דבפלוני שחט לי תסגי, כיון דמאמינים לו דפלוני שחט, שוב דנין על אותו פלוני דהוא מהרוב מצויין אצל שחיטה מומחים הם, ובאמת בשמ"ח ליתא ג"כ תיבת מומחה רק פלוני שחט לי, אמנם השמ"ח מיירי להדיא