ביאור מרדכי ברכות צט

מברכה ובסוף שער ה' משמע דאף מהנטילה פטורים ע"ש:

ו כדדרש ראב"ע כו' ופרש"י ותו' שם דזהו אסמכתא בעלמא וכ' עוד התוס' וא"ת והלא משום ס"ת תקנוה וא"כ מאי ועוד וי"ל דתקנו משום נקיות עכ"ל ואכתי אינו מובן מאי ועוד דמאי נ"מ בה"ט דנקיות ונ' דנ"מ טובי חדא לכל הטמאים שאינן באכילת תרומה ולא בחולין הנעשים על טהרת תרומה וגם מטמאים את המים (עיין בר"ש ספ"א דידים) ועוד נ"מ לדבר שטבולו במשקה לדעת רבינו ירוחם שהביא הב"י בסי' קנ"ח דטעמא דנטילה דידי' משום נקיות הוא משמע דליכא בי' משום ס"ת לדעתו ועוד נ"מ לפחות מכביצה להתו' שבת צ"א א' ד"ה אי דס"ל שאינו מקבל טומאה ואפ"ה כ' הרוקח הביאו הב"י שם דבעי נטילה והיינו משום ה"ט דנקיות ולפ"ז מ"ט הרוקח יטול מספק ולא יברך בלאו הך ספק שכ' הב"י שם שורת הדין כך הוא דכיון שא"מק טומאה ליכא בי' משום ס"ת אבל אכתי יש בו משום נקיות ואהא לא מברכינן כמו בדבר שטבולו במשקה להרבינו ירוחם ואפשר דהרוקח ס"ל בהא דלא כרבינו ירוחם אלא אף בה"ט דנקיות צריך לברך כיון דלאביי התם מאי מצוה מצוה לשמוע ד"ח והיינו משום נקיות והיינו דמספקא לי' אי נקטינן כאביי ואז מברכינן בה"ט דנקיות או כרבא דמפ' מצוה לשמוע דברי ראב"ע ובדברי רבא גופא יש ספק אי פליג עלה דאביי בהא:

ובזה א"ש הא דקשין לכאורה דברי הרוקח אהדדי שבסדר פסח כ' דיטול שנית משום הטבול במשקה אבל משום כזית המצה א"צ ליטול די"ל כיון דנטילתו לפחות מכביצה הוא רק משום נקיות להא מלתא ודאי דמהני מה שנטל ידיו בטבול הראשון כדפריך הש"ס בפסחים קט"ו ב' נ"י תרי זימני למ"ל ומשני הש"ס אמרי כיון דבעי למימר אגדתא והלילא דלמא אסוחי אסחי' לדעתי' ונגע וס"ל להרוקח דלא חיישי' דלמא אסח אלא היכא דיש חשש ס"ת אבל היכא דליכא רק ה"ט דנקיות די שיצטרך ליטול אם ודאי הסיח ונגע (אבל לא בספק הסיח או אפי' בודאי הסיח אם לא ידע שנגע) או בסתם ידים שלא נטלן כלל דעסקניות הן אבל כאן שכבר נטל לטבול הא' תו א"צ ליטול משום הכזית דפת שאין חיובו רק משום נקיות אבל משום הטיבול שני גופא צריך ליטול שנית וס"ל גם בהא דלא כרבינו ירוחם דבדבר שטבולו במשקה טעמו משום נקיות אלא כשאר הפוסקים דגם בטבולו במשקה שייך ס"ת וגם לפמ"ש הב"י בדברי הרוקח דספיקו הוא אי גזרינן פחות מכביצה אטו כביצה יש לחלק כנ"ל דהיכא שכבר נטל לטיבול הא' ונטילתו שנית הוא רק משום ספק דלמא הס"ד בכה"ג ה"ל כעין גזירה לגזירה פחות מכביצה אטו כביצה ובכביצה עצמו לא הסיח אטו הסיח:

ובדברי הרוקח מיושב קו' התו' שם ד"ה צריך דבשביל המוציא באמת לא הי' צריך ליטול כיון שהוא פחות מכביצה וחיוב נטילה דילי' הוא רק משום נקיות או לא פלוג לא חשו בי' לשמא אסח (אך קו' התו' הוא לכאורה לפום ס"ד דש"ס דלא אסיק אכתי ה"ט דשמא אסח יקשה ג"כ דבלא"ה נוטל משום המוציא ואין זה קו' כ"כ) וארווח לן בהא מ"ש התו' שם ד"ה אסוחי. וז"ל וי"ל דס"ד כיון שנטל יועיל אפי' לנהמא דחולין לא בעי כוונה כו' דלשון דס"ד משמע דרק להמקשה צ"ל כך (ועיין בב"ח ר"ס קנ"ח ומג"א סי' קנ"ט ס"ק כ"ה) והרי גם מדלא מתרץ לי' דנטילה ראשונה אינה מועיל שלא היתה לשם קדושה צ"ל גם למסקנא דמועיל מה שנטל שלא להפת אף לפת היכא דודאי לא אסח דעתי' ולהא דאמרן א"ש דליכא למימר דמשו"ה בעי נטילה שנית משום דנטילה הא' לא היתה לשם קדושה דא"כ ע"כ בטילה הב' עיקרה משום כזית המוציא ולא משום טבול השני עצמו שלענין זה כבר יצא ידי נטילה לטבול הא' והדר תקשה קו' התו' ד"ה צריך ואפי' לפי' התו' דלאו דוקא נקט לטבול שני זהו דוקא אם באמת נטילתו גם בשביל הטבול משא"כ אם בשביל הטבול ליכא חיובא כלל ורק בשביל המוציא ודאי קשה דלא ה"ל למישבק העיקר אע"כ דגם לטבול הב' צריך נטילה משום דלמא אסח דעתי' וממילא לפ"ז למסקנא י"ל או כפי' התו' דלאו דוקא או כדברי הרוקח דדוקא משום הטבול הוא דנוטל אבל משום הכזית דפת לא הי' צריך לאותה נטילה שהיא רק משום חשש דלמא אסח דעתי' וקו' התו' הוא רק על המקשה דקאמר תרי זימני למ"ל שאין זה עיקר הקושיא דהא י"ל שנטילה הא' שלא היתה לשם קדושה אינה מועיל וקו' הש"ס הפירוש בהיפוך דה"ל למיתלי חיוב הנטילה בהמוציא ואין זה במשמעות לשון המקשה ע"כ כ' התו' דקו' הש"ס הוא דס"ד כיון שנטל כו' אבל על המתרץ א"ש בלא"ה:

ודע דאם נדחוק לפרש דמ"ש התו' דס"ד לאו דוקא הואא"כ לפמ"ש הרשב"א בשער ד' דגם לחולין בעי כוונה נשאר קו' התו' ד"ה אסוחי גם למסקנא כמובן וי"ל דלהרשב"א בלא"ה לק"מ קו' התו' דאיהו ס"ל דהנטילה לדבר שטבולו במשקה מדינא הוא ומשום ס"ת וה"ל הנטילה לצורכו לשם קדושה כמו הנטילה לנהמא ורק התו' לטעמייהו כמ"ש מהרש"א הוקשה להם דאינהו ס"ל דהנטילה אינו אלא שלא לטמא המשקין ולכן ג"כ לא תירצו בד"ה צריך כמ"ש הרוקח דהא לדידהו אם לא ניחוש להסח הדעת אנהמא דפחות מכביצה דאית בי' ה"ט דנקיות או לא פלוג מכ"ש דלא ניחוש לכך לטבולו במשקין דאין נטילתו מצוה כלל להתו' אבל הרוקח דאזיל בשי' כל הפוסקים דבטבולו במשקה נוטל ידיו ומברך לדידי' יש לפ' הסוגיא כמ"ש ועיי"ל נהי דצ"ל דקו' המקשה היא משום דס"ל לחולין לא בעי כוונה מ"מ המתרץ דחיישי' דלמא הסיח דעתו ניחא לי' למימר ה"ט משום דקושטא הוא דאף לצורך טבול ב' עצמו צריך ליטול שנית ולא בשביל אכילת נהמא לבד ונ"מ בעלמא דהיכא דיש חשש הסחת דעת צריך ליטול שנית ואין להקשות על הל"ל הא מסקינן התם ע"א דהדר אכיל מצה וחסא בהדי הדדי וא"כ ה"ל יחד כביצה פת דז"א דכריכה זו אחר הטבול ב' היא ונקט הש"ס המוקדם דהיינו צורך הטבול וכן הרוקח שכ' על אכילת מצה א"צ נטילה כוונתו רק לישב לישנא דר"ח נ"י בטבול ב' אע"ג דקדים לי' המוציא אבל פשוט דעם הכריכה שעושה אח"ז הי' מחויב בנ"י אף אם לא הי' כלל טבול ב':

אך לפ"ז ק' סוף לשון הרוקח שכ' א"צ נטילה כדאמרי' בסוכה ובברכות עכ"ל דלפי הנ"ל מודה הרוקח שצריך נ"י רק היכא שכבר נטל לד"א א"צ ליטול אח"כ שנית וא"כ אין לזה שייכות להא דבסוכה כ"ו ב' דנטל ר"צ פחות מכביצה במפה ואכלו ונראה לתרץ לפמ"ש רש"י שם וז"ל לא נ"י אלא כרך במפה ידיו משום נקיות וס"ל להרוקח דלאו משום נקיות בעלמא אלא גם מצוה הוא דאיכא משום נקיות כדס"ל לאביי בחולין ולכן בפחות מכביצה דאין בו משום ס"ת ורק משום נקיות בכה"ג ודאי דהתירו מפה ולא חיישי' דלמא נגע אבל בכביצה בעי נ"י ולא התירו מפה דמשום דאיכא בי' ס"ת חיישי' דלמא נגע וא"כ כל ראיית הרוקח הוא דבפחות מכביצה ליכא חיוב נ"י דס"ת ואיכא בי' מצות נ"י דמשום נקיות וכמו דבפחות מכביצה התירו מפה ולא חיישי' דלמא נגע כן מהני כאן מה שנטל לטבול הא' ולא חיישי' דלמא אסתי' לדעתי' ונגע והתוס' ביומא ע"ט א' ד"ה נטלו כ' וז"ל ובחנם פי' כן כו' ולפמ"ש התוס' שם ע"ב ד"ה הא. דלא התירו מפה אלא בשעת אכילת תרומה א"ש ולק"מ (מיהו מדברי רש"י בחולין ק"ז ב' שכ' בד"ה התירו מפה דהכהנים זריזין הן משמע דס"ל דבכהן לחודא תליא מלתא) ודברי התוס' בעצמם תמוהים דלפמ"ש בד"ה נטלו דאפי' פחות מכביצה מקבל טומאה ואפ"ה מהני לי' מעה משום דכהן הוי ק' קו' התו' ד"ה הא דאפי'