ביאור מרדכי ברכות צז

משמע הכי כו' דשאני הכא דנזכר שלא ברך כו' וכן פי' הראב"ד ז"ל עכ"ל ומשמע דעיקר פלוגתתן בהא דלר"ת אינו מברך ברכה דלפני' אחר הבליעה ולהראב"ד מברך. אבל הרשב"א כ' עוד בשם הראב"ד שיש חילוק בין א"ל משקין אחרים ליש לו משקין אחרים דביש לו אסור לו לבלען ונ' שגם להר"אש צ"ל כן מדכ' דשא"ה דנזכר שלא ברך בעוד המשקין בפיו ודומין קצת עובר לעשייתו ע"כ לא ס"ל סברת ר"ח דמימאס המשקין ואינן ראוין דאל"כ כשנזכר בעוד המשקין בפיו שכבר אינן ראוין לברכה ה"ל ג"כ עובר לעשייתו כאילו נזכר אחר הבליעה אע"כ דהראב"ד פליג בעיקר הסברא וס"ל דבעודן בפיו עדיין ראוין לברכה וע"כ הא דשרינן לי' לבולען בלא ברכה מיירי דוקא בא"ל משקין אחרים משא"כ לר"ח דאינו מצריך הברכה דלפניו אח"כ וס"ל דא"ר לברכה ע"כ לדידי' שרינן גם בי"ל אחרים וא"כ פליגי הר"ח וראב"ד בתרתי אלא דחדא באידך תליא וכמ"ש ברשב"א דבתרתי פליגי חדא דלר"ח א"מ אח"כ ולראב"ד מברך ורק דלהרשב"א בשם הראב"ד אינו תולה הטעם כדסבר הר"אש משום דהוי עובר לעשייתן אלא מטעם אחר דהראב"ד ס"ל כרבינא שע"כ השיג הרשב"א עליו הא קי"ל כמסקנא דש"ס דדחי ולא היא כו' ועוד פליגי דלר"ח אין חילוק בין י"ל משקין אחרים לא"ל ולראב"ד מחלקינן ולדבריו פליגי בתרתי מילי דלא שייכי אהדדי כלל כמובן:

ויש להסתפק להראב"ד גבי אוכלין דממאיסי דשרינן לסלקן לצד א' אם זהו ג"כ דוקא בא"ל אוכלין אחרים אבל בי"ל אינו רשאי משום שנאמר ימלא פי תהלתך אז דלמא לא מחמירינן בזה כל כך וקצת מוכח כן דא"כ מאי פ"הג תניא פולטן ותניא מסלקן לוקי הך דפולטן בי"ל והך דמסלקן בא"ל וא"ל דא"כ מאי קמ"ל דפולטן דפשיטא דבי"ל אינו רשאי לבלוע ולסלק דז"א דהרי הרשב"א כ' בשם הראב"ד דהא דקאמר בירושלמי גבי מסקין פולטן איירי בי"ל ע"ש והשתא במשקין דא"א לסלקן הוצרך לאשמעינן דפולטן באוכלין מבעיא דהוצרך לאשמעינן דלא מהני סילוק אלא פולטן אע"כ דס"ל להש"ס דהך דמסלקן אפי' בי"ל אוכלין אחרים שרינן ופ"הג שפיר אברייתא דפולטן דמיירי באוכלין וע"כ צ"ל דמיירי במידי דלא ממאיס ואע"ג דאכתי ה"מ לאוקמי הברייתא דפולטן במשקין שא"א לסלקן ובי"ל משקין אחרים ניחא לי' להש"ס לאוקמי גם באוכלין ורק בלא ממאיס ולהכי ג"כ סתמו הפוסקים דבממאיס מסלקן ולא חילקו בין א"ל אוכלין אחרים לי"ל:

ובמע"מ כ' דלהראב"ד אם שכח ואבל בלא ברכה ווש לו עוד לאכול דצריך לברך אותה הברכה שייכא גם על מה שאכל לשעבר ע"ש ונ"ל קצת ראי' לדבריו מדאמר רבינא הלכך אפי' גמר כו' ולשנא דהלכך אינו מובן כלל דמאי עבין גמר מלאכול לאם עדיין לא גמר אבל להראב"ד דברכתו על להבא מועיל על לשעבר בלא גמר ולכן קאמר רבינא הלכך במו דבלא גמר הברכה מועיל על לשעבר ה"הד בגמר ומייתי ראי' מהא דטבל כו' והש"ס דדחי ולא היא כו' הוא רק בגמר אבל בלא גמר הדין קיים כדס"ל לרבינא ובזה מיושב קצת תמיהת הרשב"א על הראב"ד דפסק כרבינא הא דחינן ולא היא די"ל הראב"ד לא קאמר רק לענין הא דמשמע מדברי רבינא דברכתו דלאח"כ מועיל על העבר ונ"מ דאם שכח ואכל בלא ברכה צריך הוא לאכול עוד כדי שיברך ויועיל גם על שלעבר ועיין במג"א סי' קע"ב סק"ג שכ' דלה מצינו ב' ברכות סמוכות זו לזו ולפ"ז צ"ל הא דלא מדחה בש"ס הראי' מהא דטבל כו' שא"ה דליכא ב' ברכות אבל כאן שיש עליו חיוב ברכה דלאחריו לכן אין לברך הברכה ששכח לפניו דהש"ס רוצה לדחות אפי' באכל פחות מכשיעור דליכא עדיין חיוב ברכה דלאחריו ופשוט:

נד בתוס' יין או מים לפמ"ש התו' פסחים ק"ה ב' ד"ה ש"מ טעמו וז"ל אכתי תיקשי לי' אמאי לא טעים לי' בידי' או בכלי א' כדאמר בא"ד וי"ל בכוס חובה צריך לשתות מכוס שיש בו רביעית ע"ש וקשה אכתי מי ניחא ישפוך ממנו לכוס אתר ויטעום מכוס הראשון ואח"כ יחזירנו מכוס ב' לכוס א' ויתקננו:

בשלמא מהא דאפשר לתקן במים לק"מ כמ"ש הר"אש לקמן ר"פ א"ד דמיירי שכבר הי' מזוג כדינו ע"ש וצ"ל דאה"נ דלפום הך ש"מ טעמו פגמו מוכח נמי דאין לו תיקון בתוס' יין או מים אבל הירושלמי נקט כרב אשי דאמר התם טעמו פגמו וכוס של ברכה צריך שיעור חדא מלתא היא ופי' דאין לו אלא שיעור רביעית מצומצם א"כ להאמת לא מוכח מידי מהאי ברייתא דהתם ומ"מ מודה ר"א מסברת חוץ דטעמו פגמו כמ"ש התו' שם ד"ה משום אבל מהני תיקון בתו' יין או מים ולפ"ז י"ל לכאורה דגם הך דינא מכ' התו' שם דצריך לשתות מכוס כו' לא מוכח רק בס"ד ולא למסקנא דר"א אבל כדדייקת הא ליתא דאם דין זה של התו' אינו מוכח רק בס"ד א"כ הל"ל ש"מ תשע וש"מ דצריך לשתות מכוס של ברכה דוקא אע"כ דידוע הי' להש"ס זה מבחוץ ואהא לא פליג ר"ח אבל הא דלא מהני תיקון שפיר י"ל דמוכח רק בס"ד ומ"מ לא תקשה לימא ש"מ תשע משום שנכלל בהא דטעמו פגמו דר"ל פגמו ואין לו תקנה ולכן לר"א דפליג אלא דס"ל טעמו פגמו מסברת חוץ י"ל שפיר דהיינו אם לא מתקנו אבל כשמתקנו שפיר מהני ועיין במג"א סי' הע"א ס"ק כ"ד ודברי הר"אש הנ"ל דסיים שם דירושלמי יש לדחות שהי' טועם כוס של קידוש בכלי אחר כו' הוא שלא כדברי התו' הנ"ל ובמקומו יבואר אי"ה:

נה כל הברכות האלו כו' זהו לשון הרמב"ם פ"ח דין י"ב וע"ש בכל דברי הכ"מ ולפ"ז מ"ש הספר חוץ מלחם הוא בעין באור לדברי הרמב"ם שכ' כל הברכות האלו וברכת הלחם ר"ל ב"ה אבל בס' המצות ז"ל והיכא שספק הוא בידי אדם אם ברך ברכת המוציא וכן כל הברכות אחרות שהן דרבנן אצ"ל אבל ב"ה שהיא דאוריי' צריך לברך מספק אך מברכה א' מעין ג' יש להסתפק אם דאוריי' אם דרבנן עכ"ל נו לא בתחלה ולא בסוף. כ"ה הסכמת הפוסקים אבל בתו' לעיל י"ב א' ד"ה לא כ' ור"י הי' אומר לחומרא דצריך לברך פעם אחרת ונלע"ד דע"כ לא החמיר הר"י אלא בברכה שלפניו שכמו שאם הי' יוצא בברכה שברך כבר ה"ל הברכה שיברך עכשיו לבטלה ועביד איסורא דלא תשא כן ה"נ אם הוא בהיפוך שלא הי' יוצא בברכתו שלעבר אם הוא אוכל עכשיו בלא ברכה עביד ג"כ איסורא וע"כ אין לו לאכול עד