ביאור מרדכי ברכות צו

נג וראי' כו' נ"ל שיש להגיה וראי' מפ"ב דביצה כ"א ב' וכמ"ש התו' דמפ' במה טומנין כ' ב' אין ראי' כלל דהלכה כשמואל ואפשר לפרש דה"ק כיון דמפ' ב"ט יש ראי' דלשמואל עצמו יש חילוק בין מידי דממאיס ללא ממאיס ממילא הלכה כשמואל דודאי לא דחינן דברי שמואל בכדי אלא כמ"ש התו' בשם ר"ת דמדמוקי לה בשמעתין כר"א ואנן מסתמא קי"ל כרבנן ולכן ליתא לדשמואל וכיון דמוכח מפ' ב"ט דלשמואל יש חילוק הנ"ל ממילא אמר לך שמואל אנא דאמרי אפי' כרבנן ע"כ ל"פ רבנן עלה דר"א אלא משום דממאיס אבל בלא ממאיס לא וכמ"ש התו' ע"ש בה"ג וכיון דנדחה הראי' לסתור דברי שמואל ממילא הלכה כשמואל ואכתי ק"ק דלמא דחינן דברי שמואל מכח הך ברייתא דאין סומכין את הקערה בפת דא"ל דמוקמינן הברייתא בקערה מלאה מרק דה"ל מידי דממאיס דא"כ איך קאמר דלא קי"ל הכי כו' אע"כ דס"ל דברייתא סתמא קאמר אין סומכין דמשמע אפי' במלאה תבשיל שאין דרכו להשפך ממנה או לא מימאס מיני' ג"כ אין סומכין א"נ דהתו' לא ס"ל כלל לאסור משום ה"ט דשמא ישפך דבזיון זה ממילא אתא ולאו איהו עביד לה ע"כ פי' דהסמיכה עצמה היא הבזיון לאוכל ולכן אוקמוה דלא כשמואל א"כ דלמא מהך ברייתא דחינן דברי שמואל וי"ל דמשום הברייתא לא דחינן דברי אמורא דכיון דלא מקשה בש"ס מינה על שמואל ש"מ דשמואל ידע לה להברייתא ודחי לה אבל מהא דמוקמינן שמואל כר"א ה"א שפיר דמשו"ה אוקמי' כר"א לאשמעינן דרבנן פליגי לכן אייתי ראי' מפ' ב"ט דלפ"ז שמואל מצי סביר ג"כ כרבנן והא דאמרי' כמאן כר"א לא נחית כאן אלא לפרש טעמא דר"א וכמ"ש התו':

וק"ק לר"ת דדחה דברי שמואל מכח דברי רבנן הא לפירש"י מיירי כאן בנ"י לאכילה דביין אין נוטלין משום דמים בעינן א"כ אין ראי' כלל מהא דלרבנן אין נוטלין כמו דצ"ל לר"א גופא אע"ג דס"ל כשמואל דמשו"ה מתיר בלא נתן בו מים מ"מ בנתן בו מים ס"ל דאין נוטלין משום דאין נ"י ביין וכן הוא לרבנן גם בלא נתן בו מים דלרבנן לא נתן בו מים דינו כמו אליבא דר"א בנתן בו מים ובשלמא על התו' דמקשו הלכתא אהלכתא לא קשה ג"כ מה"ט די"ל דבס"ד דהתו' דאכתי לא אסקו הא מלתא דלא נחית כאן אלא לפ' טעמא דר"א אז ע"כ צ"ל מדמוקי לה כר"א ולא כרבנן דע"כ ס"ל להש"ס דהא דקאמרי רבנן בין כך ובין כך אין נוטלין אינו מפני שהוא יין דא"כ הוי תליא בדין הא' דמברכין עליו בפ"הג ולהש"ס ס"ל דרבנן תרתי מילי קאמרי והך דא"נ לידים מלתא בפ"ע היא דבלאו ה"ט דהוי יין אסור ג"כ גבי נטילה בעלמא אפי' היכא דלא נטל לאכילה ומשום הפסד וע"כ שפיר הוקשה להם הלכתא אהלכתא אבל למאי דמסקי התו' דנחית לפ' טעמא דר"א י"ל באמת דשמואל מצי סביר כרבנן בלאו ה"ט דיש חילוק בין ממאיס ללא ממאיס אלא משום דטעמא דרבנן דא"נ לאכילה כמו לר"א בנתן לתוכו מים ורק שהתו' רצו לתרץ גם הקו' הא' מפ' ב"ט כתבו דהכא כו' אבל על ר"ת דדוחה דברי שמואל מכח זה ודאי דקשה וצ"ל דס"ל לר"ת כמ"ש הר"אש במסקנא דמיירי במים אחרונים (והטעם לר"א דא"נ) דלאו אורח ארעא דמשי בי' ידים וחתר ומברך עלי' עכ"ל ותו ל"ל דה"ט דרבנן ג"כ בלא נתן בו מים דלדידהו הוי נמי יין דהרי כיון דבכוס של ברכה מודים דבעינן מזיגה כדריב"ח וא"כ בשלמא לר"א בנתן בו מים שפיר י"ל ה"ט אבל לרבנן בלא נתן בו מים ל"ל ה"ט אע"כ דמשום הפסד אוכלין הוא וא"ש (אך להמפרשים דאין מברכין עליו כוס של ברכה ר"ל גמר ברכת הארץ אבל התחלת ב"ה הוא על היין חי לא א"ש הך תירוצא) א"נ דהר"ת ס"ל כהר"אש ע"ש הראב"ד וגירסתו דלר"א לעולם נוטלין ומיירי בנ"י לנקיות בעלמא ואז שפיר מוכרח מרבנן דחשו להפסד אוכלין וכ"כ הרשב"א בחדושיו ע"ש הראב"ד דמיירי לנקיות ומסיים דגרסי' נוטלין ונ' שהכריחו להך גירסא משום הך קושיא דקאמר כמאן כר"א הא אפי' כר"א לא אזלי דר"א גופא ג"כ ס"ל ביין הפסד אוכלין אלא גבי מי פירות מקיל לכן גרסי' נוטלין אבל בת"ה הביא רק עיקר שיטת הראב"ד דאיירי לנקיות והגירסא משמע כמו שהוא לפנינו דבנתן בו מים א"נ לר"א ע"ש:

ועוי"ל דלעולם ס"ל לר"ת כגירסת רש"י וכפירושו דלר"א משו"ה א"כ דמים בעינן ואפ"ה לרבנן הטעם משום הפסד אוכלין מדמוקי הש"ס שמואל כר"א ולא כרבנן ולא ס"ל כתי' שכ' התו' דלפרושי טעמא דר"א קאתי אלא דדוקא שמואל כר"א אבל רבנן פליגי משום דאל"כ הך ברייתא דאין סומכין הקערה בפת כמאן אתיא לא כר"א ולא כרבנן:

והנה לגי' הר"אש ע"ש הראב"ד דגרסי' נוטלין ופירושו לנקיות וכמ"ש הרשב"א בחידושיו בסוף דבריו ע"ש הראב"ד צ"ל דר"א ורבנן פליגי בתרתי פלוגתי דלא שייכי להדדי משא"כ לפירש"י דבנ"י לאכילה מיירי או להרשב"א בת"ה דמפ' לענין לכתחלה או להראב"ד לפי מה שהביאו הרשב"א בת"ה דגרסי' א"כ לדידהו הנך תרתי פלוגתי שפיר שייכי להדדי ולכן כ' התו' בד"ה בורא על פירש"י מכאן משמע דמי פירות כשרין לנ"י משום דלרש"י טעמא דרבנן דא"נ בחי כטעמא דר"א במזוג וממילא במי פירות כמו דלר"א נוטלין מנ"ל לומר דפליגי רבנן אך הדעה הא' שבסי' ק"ס סי"ב דאוסרין מי פירות לנ"י ס"ל כר"אש והרשב"א בחידושיו ע"ש הראב"ד דלנקיות מיירי ואע"ג דגם לפ"ז י"ל בהיפוך דאפי' יין כשר לנ"י ואפשר דאפי' משום הפסד אוכלין לית בי' כיון שהוא לצורך מ"מ כיון דאין ראי' להתיר מסוגיין הדר קיימינן מסברא דנ"י במים דוקא כדאסמכוה אקרא דוידיו לא שטף במים ולכן אפי' במי פירות אסור והדעה הב' שם שמקילין אפי' ביין הוא דעת הרשב"א בת"ה וי"ל ג"כ שהוא גם דעת הראב"ד כמו שהובא בר"אש וברשב"א בחדושיו ונקטו לקולא:

והמג"א ר"ס קע"א כ' וז"ל כל היכא שעושה לצרכו ליכא פסידא ומה"ט נוטלין לידים במשקין אי ליכא מים עכ"ל וזהו דוקא להמפרשים פלוגתא דר"א ורבנן בנ"י לנקיות אבל לפירש"י ורשב"א דאיירי בנ"י לאכילה אדרבה מדפליגי רבנן ואמרי דא"נ לאכילה או למים אחרונים שהן חובה צ"ל דאפי' בכה"ג ס"ל לרבנן דאיכא הפסד אוכלין דמדמוקמי שמואל כר"א ש"מ דלרבנן אסור ומשום הפסד אוכלין וע"ש בש"ע ס"ד איתא ממשיכין יין בצנורות לפני ח"וכ והוא שיקבלנו בפי הצנור והן מדברי רש"י בסוגיין אבל הרשב"א בחידושיו כ' דמשום שמחת ח"וכ שרי ונ' דהרשב"א לטעמי' ס"ל כגי' הר"אש ומיירי פלוגתייהו בנ"י דרשות אבל לצורך שרי אבל לרש"י כי היכי דאסור לרבנן או לשמואל במידי דממאיס אפי' לצורך הה"נ גבי ממשיכין בצנורות אסור עד שיקבלנו בפי הצנור:

שוב ראיתי דיש לקיים דברי המג"א הנ"ל דשרינן הפסד אוכלין לצורך אפי' אליבא דרש"י די"ל ודאי בנ"י לאכילה טעמא דרבנן הוא בלאו ה"ט דהפסד אוכלין אלא מפני דבעינן מים ורק דקשיא לי' להש"ס א"כ ברייתא דאין סומכין את הקערה בפת כמאן אתיא אע"כ דרבנן חשו ג"כ לפסידא דאוכלין מיהא בשלא לצורך אכילה אבל מר"א מוכח דשרי הפסד אוכלין מדקאמר בחי נוטלין וס"ל להש"ס דבכל גווני קאמר אפי' נטילה דלאו לאכילה דליכא בי' צורך כ"כ מתיר והיינו כשמואל ועדיפא מיני' דבמידי דממאיס לר"א שרי ולרבנן אסור בשלא לצורך כדתניא אין סומכין את הקערה בפת אבל לצורך גם רבנן לא חשו להפסד אוכלין ואפ"ה אסור כאן אפי' ג"י לאכילה משום דמים בעינן וק"ק לפ"ז הא דאוסר ר"א במזוג היינו בנ"י לאכילה דלרשות שרי לדידי' דלא חייש להפ"א אפי' בשלא לצורך ולרבנן הא דאסרו ר"ל בין בלצורך אכילה משום חובת נטילה ובין בשלא לצורך אכילה ומשום הפסד אוכלין:

גרסינן בגמ' אר"י שכח והכניס אוכלין כו' תני חדא בולען כו' וכ' הר"אש פר"ח כו' משום דאידחו להו כו' ולא