ביאור מרדכי ברכות צה

אם היו א' או ת' והפסיק לב' יכול אח"כ להפסיק פעם ב' קשה כיון דהא' הפסיק לב' א"כ כבר קיים מצות זמון איך יכול אח"כ לצרף לב"ה הנותרים דהא בקיים מצות זמון א"א לצרף הא' לב' להנה הנ"ל דא"ל דס"ל דהגה לא מיירי רק באם קיים מצות זמון וברך ג"כ ב"ה דאיכא ג"כ גבי הא דאין זמון למפרע אבל כאן דלא קיים אלא מצות זמון ולא ברך ב"ה לא דא"כ ג"כ בחבורה של ה' ג"כ י"ל דהא' שהפסיק מצורף אח"כ אל ב' אע"כ ס"ל דאין לחלק בהא משום דקיים הא' מצות זמון ובכה"ג גם ע"י היחיד פרח הזמון מהרוב שא"א להם לצרפו עוד וצ"ל דוקא לעיל שלא נשארו רק ב' הוא דפרח הזמון משא"כ כאן שנשארו כדי זמון זולתו א"כ לא פרח זמון מכולם דהרי היו ראוים לזמון ולכן יכול עכשיו להיות הא' מפסיק שנית לב' מהם ועוד נ"ל דבלא"ה היכא דאכלו אח"כ שכ' הר"אש בסוגיין דאפ"ה א"צ לזמן כיון שפרח הזמון מה שהי' עליהם בתחלת הסעודה י"ל דהיינו דוקא אם כל הג' שרוצים לזמן עכשיו פרח הזמון מכל א' אבל כאן אם הא' שהפסיק לב' אכל אח"כ עם הב' הנותרים כיון דאכל שפיר נתחייב בזמון ולא אמרי' בזה דניזיל בתר התחלת הסעודה דכיון דריעותא זו הוא רק על א' מהג' האחרונים והא דבהגה לעיל אם רק א' קיים מצות זמון פרח זמון מהרוב היינו אם הא' שזימן לא אכל אח"כ אבל אם הא שזימן חזר ואכל עם אותן הב' שנשארו מנ"ל לצרף יחד קולא דהר"אש דאזיל בתר התחלת סעודה וקולא דהרשב"א שבהגה הנ"ל למימר בכה"ג דפרח הזמון מהרוב ע"י הא' וא"כ לכאורה גם בחבורה של ה' י"ל שמפסיק שנית:

אולם כדדייקת הא ליתא דהא כאן היו ה' וב' מהם כבר ברכו וזימנו ואם השלישי ג"כ הי' מברך אפי' אם לא הי' מזמן ה"ל רוב שברכו לעצמן דפרח הזמון מהמועט כמבואר בסי' קצ"ד בהמחבר אלא שכאן הג' לא ברך עדיין רק יצא ידי זמון בהפסקו לב' וכיון דלהגה אם הא' קיים מצות זמון ג"כ מפריח הזמון מהנשארים אדרבה עדיף טפי מאינו ברך בלא זמון דבברך בלא זמון אין היחיד מפריח מהרוב אלא דוקא הרוב מפריחין הזמון מהמועט וביצא הא' ידי הזמון פרח הזמון מהרוב ע"י היחיד א"כ ה"ל כאן הנך ב' שברכו וזמנו עם הג' שזימן ולא ברך לא גרע מאילו ברכו הנך ג' אפי' לא היו מזמנין שאז הי' בטל הזמון מהב' הנשארים שהרי הן המיעוט שג' אצל ב' הוא כמו ב' אצל א' ע"כ ג"כ בטל הזמון בלא"ה מכל הה' משום שברכו הרוב מהם ולא מייתי במג"א הך דהגהה רק לראי' דהא דקיים מצות זמון לא גרע מאילו ברך אבל לא שיהא ביטול הזמון עי"ז לחודא אלא דעי"ז ה"ל רוב מהה' שברכו ופרח הזמון מהמועט שהן ב' מהה' ולפ"ז תו אין להקשות דלמא כאן כיון שאוכל הג' אח"כ מהני לצרף דז"א דכיון דקיימינן השתא דזה שקיים הג' מצות זמון ה"ל כאילו ברך וא"כ אם היו מברכין הג' מהם שהי' פרח הזמון מהב' הנותרים תו לא מהני אם אח"כ אכלו יחד דכמו דאם כולם כבר יצאו ידי זמון לא מהני אכילתם אח"כ משום דאזלינן בתר התחלה ה"הד אם הרוב מהם כבר יצאו ידי זמון ג"כ תו לא מהני אח"כ אכילתן יחד דבכל מקום רובו ככולו וליכא למימר דהרי הב' הנשארים א"צ רק לא' דה"ל רק מועט לגבייהו שהן ב' דז"א שהרי קודם שאכל הג' כבר פרח הזמון גם מהב' א"כ תו ליכא גם עליהן חיוב זמון כמו על השלישי וא"כ הב' הנותרים עם השלישי שוין היו בפטור השלישי מפני שזימן והשנים מפני שפרח זמון מנייהו ע"י הרוב שברפו ובכה"ג לא מהני אכלו אח"כ כמו דלא מהני בג' שבאו מג' חבורות כן ס"ל להמג"א:

ובספר א"ע חולק וס"ל דל"ד לדהר"אש דהתם אותן ג' עצמם כל א' כבר יצא י"ח זמון אבל כאן הב' הנותרים לא קיימו זמון ורק פרח זמון מביניהם אבל לא קיימו הזמון וע"כ מצטרף הג' עמהם אע"ג דאיהו קיים זמון מהני אכל אח"כ וראייתו מדברי הרר"י שכ' וז"ל אפי' אכל אח"כ כל א' וא' כו' אבל כאן שכל א' וא' אכל לבדו כו' משמע אכלו כאחת מהני ע"ש ואין זה ראי' דהרר"י לטעמי' דלא ס"ל כתי' הר"אש דלא ליהני אכלו אח"כ ואפי' בג' שבאו מג' חבורות ואזמון עלייהו שקיימו הזמון ג"כ מצי סביר דמהני אכל אח"כ ומכ"ש בג' שבאו היכא דאזמון החבורות לעצמן דאין בהם א' שזימן עדיין דמהני אכל אח"כ משא"כ כאן קאי אליבא דהר"אש דס"ל כן רק מסברא בלי ראי' אפשר לחלק דלא גרע כ"כ אם כל הג' קיימו מצות זמון מאילו רק הא' קיים ומהב' פרח הזמון (גם י"ל אפי' בשעה שהפסיק הא' לב' הראשונים עדיין לא פרח הזמון מהב' הנשארים אע"ג שהן מועט לגבי ה' מפני שהיו ראוין לזמן כשיצטרף עמהם עוד א' מעלמא) אך עוד השיג עליו הגאון הנ''ל די"ל דא' המפסיק לב' דיש עוד ב' עמו בחבורה לא כיון כלל לצאת ידי חובת זמון ואפי' בנברך לא כיון לצאת רק חבריו יוצאין עמו בהפסקו ע"ד דס"ל להרר"י בסוגיין גבי קוראין לו ומזמנין עליו א"כ בכה"ג הג' לא קיים כלל מצות זמון וא"כ ממילא הרוב הן שמחויבין עדיין בזמון ויכולין לזמן וה"ז סברא ברורה ראוי' למי שאמרה ז"ל:

וכתב עוד במג"א שם ונ"ל דיכולין להצטרף לז' אחרים לומר אלקינו כו' ולעיל נ' א' פירש"י בד"ה שמע וז"ל וכי הדר מזמן כו' דאין זמון למפרע כו' ע"ש הרי דס"ל לרש"י דגם לענין זמון דהזכרת שם אמרי' הך סברא דאין זמון למפרע וממילא ה"הד אם רק הרוב מהעשרה היו מברכין כל א' לעצמו ג"כ הי' הזמון בטל וא"א לג' הנותרים לצרף הז' לומר נברך אלקינו כמו שהוא הדין גבי זמון דשלשה והנה הא דע"י היחיד דקיים מצות זמון פרח הזמון גם מהרוב שוה דינו להא דאם הרוב ברכו בלא זמון דג"כ פרק הזמון מהיחיד וא"כ כי היכי דאם הרוב מהעשרה ברכו כבר כל א' דהי' פורח הזמון מהמועט הנשאר אפי' לזמון דהזכרת השם א"כ ממילא אם המועט קיימו מצות זמון דהזכרת השם דבזה פורח הזמון מהרוב ג"כ י"ל שהוא אפי' גבי ברכה דהזכרת השם וצ"ל דנהי דלגבי ג' דיניהן שוה ר"ל הרוב שברכו בלא זמון והמועט שקיימו מצות זמון לעולם מפריחין הזמון מהנשארים מ"מ גבי זמון דהזכרת שם יש חילוק ביניהן דברוב שברכו דאית בהו אין זמון למפרע בזה בטל הזמון מהמועט אבל המועט שקיימו מצות זמון דהזכרת השם אפ"ה לא פרח הזמון מהרוב הנשאר וצ"ע בחילוק זה אבל במ"ש המג"א עוד וז"ל ונ"ל דאפי' יש ה' שהפסיקו מצטרפין כו' ליכא להקשות דלמא דוקא ביחיד לגבי רוב לא אמרי' פרח הזמון אבל בתרי לגבי תרי וה"הד ה' לגבי ה' מנ"ל דלא פרח הזמון דזה לק"מ דהרי מיירי כאן שהה' ג"כ לא ברכו עדיין ורק שהפסיקו ולא שייך גבייהו אין זמון למפרע ואין כאן רק הך סברא דכבר קיימו מצות זמון ובהא ס"ל להמג"א דיש חילוק בזה בין זמון ג' לזמון י' אך הא גופא קשיא דאם נחלק בין זמון ג' לזמון י' נחלק ביניהן ג"כ באם ז' מהם ברכו כל א' לעצמן ג"כ יהיו יכולין להצטרף לג' שלא ברכו עדיין שיהיו יכולין לומר נברך אלקינו דב' דינים אלו שוין כדאמרן:

נא השמש מצרפן וכ' הב"י וז"ל דבין ברואין אלו את אלו בין ע"י שמש מצטרפין אע"פ שהן בב' בתים ומיהו כ' הרר"י שאם ד"הר מפסקת ביניהם כ' שאינן מצטרפין בשום ענין עכ"ל וכ' עוד שם עמ"ש הטור וכגון שנכנסו מתחלה על דעת להצטרף יחד דאפשר דלא קאי רק אב' בתים אבל בב' חבורות בבית א' לא בעי' שנכנסו מתחלה לכך דהרי קי"ל דמהני גם הסבה לבסוף ומ"מ בש"ע סתים וכ' המג"א סק"ב דמשמע דאפי בבית א' כיון דאינן קבועין בשלחן א' ממש והצירוף הוא רק ע"י השמש או ע"י שמקצתן רואין אלו את אלו צריך הסבה מתחלת הסעודה והיינו נכנסו מתחלה לכך ע"ש ויש להסתפק ביש בכל חבורה רק שני בני אדם אם ג"כ מהני צירוף השמש ביניהם די"ל דוקא כשיש בלא"ה זמון בכל חבורה בכה"ג הוא דמצטרפין דמחבורות של ג' מיירי כאן כמ"ש שם במג"א ובחבורה של ב' אין הדין מפורש:

נב וכן פי' וכפי' ר"ח הנכון דצ"ל וכן פסק ר"ח כי פירושו של ר"ח כבר נאמר אם לא שר"ל ר"מ או ר"ת או בה"ג: