ביאור מרדכי ברכות צא

אינו חייב בב"ה לפום קושי' דילי' דהוי פת הב"בכ א"כ ממועט ג"כ מלתם ולמ"ל עוני אע"כ דבא למעט אף כשנתערב עמו מעט מים דשפיר הוי לחם ואפ"ה ממעט לי' קרא מעוני ואי אסיק המג"א דיש לדחות זה דנ"מ דאפי' אכל שיעור קביעות דאז גם בפת הב"בכ מברך ב"ה דאפ"ה א"י י"ח מצוה משום דלא הוי לחם עוני א"כ גם מדברי הר"ן לא תידוק כלום דהנ"מ בהא דליל' הא' חובה דצריך לאכול לחם עוני ולא סגי לי' במצה עשירה אפי' בקביעות אבל מכאן ואילך רשות באכילה דלחם עוני וסגי לי' במצה עשירה כשאוכל שיעור קביעות אע"כ דלא ניחא לי' להמג"א לאוקמי דוקא באוכל מצה עשירה שיעור קביעות או דס"ל כהרב"י בסי' קס"ח דמשמע מדבריו דהא דאם קבע מברך ב"ה הוא רק מדרבנן אבל מדאוריי' לא מיקרי לחם ומשו"ה בלא קבע א"מ רק בקבע תקנו חכמים שיברך ב"ה ע"כ מקשה שפיר להר"ן א"כ מכ"ש דה"מ להקשות ג"כ מגופא דקרא ובדברי המג"א סי' קס"ח ס"ק י"ו במה שתי' דיש חילוק בין מי פירות ליין ודבש אין להקשות דאכתי למ"ל עוני דבלא"ה ממועט מכח לתם משום דיש נ"מ במעורב במעט מים אבל כאן ק' למ"ל להוכיח מדברי הר"ן:

ונראה משום די"ל כמ"ש הר"ן ע"ש י"א שהבאתי לעיל והוסיף עליו הטור בסי' תרל"ט דמה"ט אפי' כזית אסור לאכול חוץ לסוכה משום דבלילה הא' אפי' אכילת כזית הוי קבע ע"ש לפ"ז י"ל דשפיר אצטריך קרא דעוני דאי לא כתב ה"א דסגי במצה עשירה ושפיר מיקרי לחם אפי' בלא קבע עלי' כיון דמחויב לאכול הכזית ה"ל קבע ובקבע מברך ב"ה ואתי קרא דעוני ואפקי' אבל להר"ן מקשה שפיר דאכתי בשאר ימי החג דליכא חיובא דמצה א"כ הדר איאכיל פת הב"בכ בלא קבע א"מח לברך ב"ה דהיכא דא"מת לאכול משום חובה דמצה ה"ל לא קבע דא"ל דמ"מ כיון דמחויב משום י"ט ה"ל ג"כ כאילו קבע וסגי לי' לברך ב"ה על מצה עשירה בלא קבע דז"א דא"כ גם בסוכות לא הוי צריך לקבוע חובה בלילה הא' דהנ"מ להר"ן הוא משום דהי' יכול לאכול אכילת עראי חוץ לסוכה הא השתא נימא דהיכא דמחויב משום י"ט ג"כ מיקרי קבע אע"כ דמשו"ה לא נקרא קבע רק היכא דמחויב לאכול משום חובה דסוכה וה"הד כאן במצה דבשאר הימים אין עליו חובה משום מנה רק משום י"ט ה"ל לא קבע וא"כ אינו יוצא בפת הב"בכ משום י"ט וצריך לאכול פת שחייב עליו ב"ה א"כ שפיר מקשה המג"א דאין נ"מ בין לילה הא' לשאר הימים:

ובזה יש לישב ג"כ קו' מג"א סי' קס"ח ס"ק י"ו דאיך יוצא י"ח מצה בנילוש במי פירות הא לאו לחם הוא לענין המוציא די"ל שפיר דאע"ג דלענין ב"ה בעינן קבע מ"מ יוצא י"ח מצה אף בלא קבע מפני שחובת המצוה עשאו קבע ואז שפיר מיקרי לחם וכן באמת כה"ג צריך לברך ג"כ ב"ה משום דהיינו קבע וכמ"ש הר"ן גבי ליל סוכות דחובת מצותו עשאו לכזית להיות קבע הה"נ גבי מצה וא"ש:

ובדברי התו' בסוגיין שלא הקשו מפסח י"ל עוד דמפסח לק"מ לפמ"ש המג"א בשם הד"מ בסי' תע"ה סק"ד וז"ל בתה"ד סי' קל"ט כ' דצריך לאכול הכזית ביחד כו' ובודאי דמשום חובת י"ט דחיובא דילי' לאכול מה שחייב עליו ב"ה מהני צירוף כזית בכדי אכילת פרס כמבואר בסי' ר"י אבל בלילה הראשון דקבעו חובה צריך לאכול כזית בבת א' דוקא גם נ"מ למ"ד מצות צריכות כוונה א"כ בלילה הא' דאיכא חיובא דמצה צריך כוונה אבל בשאר הימים אע"ג דמחויב לאכול משום י"ט כדי לקיים קרא דלכם מ"מ לא מצינו שיתכוון לשם מצוה דוקא דגם באוכל להנאתו מתקיים בי' לכם וא"כ יש כ"מ בהא דלילה הא' חובה משום מצות אכילת מצה משא"כ בשאר הימים רשות הוא וא"ח רק משום י"ט ונ"מ לצירוף כבא"פ דמהני או בלא כוונה דמהני אבל בהא דאמרו חכמים גבי סוכות דבשאר הימים אי בעי לא אכיל שפיר ק' דמ"מ לא א"ש הלשון לא אכיל דהא צריך לאכול מיהא בלי כוונה או שלא בבת א' וגם לר"א סגי לי' בכבא"פ דהרי מתשבו כעין תדורו יליף ושם בתדורו עצמו ליכא כוונה ואין אוכל בבת א' דוקא ולפ"ז גם לר"א נ"מ בגז"ש דט"ו ט"ו מח"הע לומר דבלילה הראשון בעינן כוונה או בבת א' כמו במצה וא"ש:

ותירצו התו' בסוגיין וז"ל כגון שירדו גשמים ואכלו חו' לסוכה כו' צריך לחזור ולאכול בסוכה לאחר שיפסקו הגשמים כו' עכ"ל אבל בהר"אש משמע דאפי' בשעת ירידת גשמים מחויב לאכול בסוכה בלילה הא' ע"ש (ומ"מ אפי' לשיטה זו עכ"פ אינו מחויב לישן בסוכ' כמ"ש בריטב"א שם) וק"ק לפ"ז להפוסקים דגם בח"המ חייב לאכול א' ביום וא' בלילה (עיין בב"י ס"ס קפ"ח ובמג"א סי' תק"ל) הא דאר"א התם י"ד סעודות חייב אדם לאכול בסוכה כו' וטעמי' דדריש תשבו כעין תדורו ע"ש הא למ"ל קרא הא בלא"ה צריך לאכול משו' ח"המ אפי' בפסח ואפי' לבתר דחזר בו ר"א לחכמים ס"ל הכי (עיין תו' שם ד"ה חצר) אע"כ צ"ל ג"כ דנ"מ לר"א שחייב משום סוכה אפי' בירדו גשמים וכאן ל"ל דאפי' בשעת ירידת גשמים חייב לאכול בסוכה דהרי עיקר ילפותא דבירדו גשמים פטור מהסוכה הוא מהא דתשבו כעין תדורו ויוצאין מהדירה ע"י הגשמים א"כ איך אפשר דיליף ר"א מהא דתשבו כעין תדורו לחייבו אפי' בשעת ירידת גשמים אע"כ צ"ל בזה ע"ד שתי' התו' דנ"מ לירדו גשמים כבר כו' (ואפי' לתי' התו' ק"ק כיון שכבר אכל ג"כ אינו כעין תדורו דגם בדירה אם אכל כבר אינו חוזר ואוכל) וצ"ל דהר"אש ס"ל דבח"המ א"צ לאכול פת ונ"מ שפיר לר"א כפשטא:

לט אין מחזירין אותו והיינו כשהזכיר של שבת ושכח של ר"ח והכי קי"ל בש"ע ודלא כהרשב"א בחידושיו והטור בשם רבינו יחיאל שחולקין בזה ע"ש ואם שכח שניהם שאז צריך לחזור בשביל שבת ממילא מזכיר גם ר"ח כיון שלא הזכירו בפעם הא' ואם שכח של שבת והזכיר ר"ח והוא צריך לחזור בשביל שבת כ' המג"א ס"ק י"ב דגם בזה צריך להזכיר של ר"ח שנית ע"ש:

מ מברך אם נזכר קודם כו' ואינו חותם בה כמבואר בש"ע ריש ס"ז ואם חל בשבת ושכח שניהם חותם בשניהם כמ"ש המג"א ס"ק י"ד ואם שכח של שבת והזכיר ר"ח תליא בפלוגתא והכריע המג"א ס"ק י"ב דאינו מזכיר של ר"ח בברכה זו ונלע"ד דאפי' למ"ש בש"ע דמזכיר של ר"ח עכ"פ אינו חותם בשל ר"ח דלא דמי למ"ש המג"א בס"ק י"ד ובזה אין ראי' לסתור ממאי דמשמע מדברי התו' בסוגיין ד"ה ברוך דדין שבת ור"ח שוה לדין שבת וי"ט בברכה זו אפי' לענין חתימה בשניהן דאינהו מיירי בשכח שניהן כנלע"ד:

מא ה"מ תפלה דוקא ובעיקר דין זה דתפלה עיין בדברי התוס' שם שהאריכו בזה:

מב מסופק ר"י כו' וכ"כ התו' והביאו ראי' מהא דכתובות ס"ד ב' דכל שלש סעודות דשבת שוות מהא דחשבינן התם ג' סעודות בשבת מלבד הסעודה שאוכלת במ"ש ולהרמב"ם בפי' המשנה סוף פאה שהביא המג"א סי' רמ"ב סק"ב דאינו אוכל במ"ש היינו בעני דמקדים ואכיל ביום אבל בשאר ב"א גם להרמב"ם אוכל בלילה מלבד הג' סעודות כדמוכח בס"ד דש"ס בשבת קי"ח א' דקאמר אי רבנן ט"ו הויין ע"ש היטב:

והנה להרמב"ם דפסק בספ"ג דגם במעין ג' צריך להזכיר מעין המאורע ולהסוברים בסי' רצ"א ס"ה דלסעודה ג' לא סגי בפירות בשר ודגים כ"א דוקא דברים שמברך עליהן במ"מ א"כ אכתי שייך לא סגי דלא אכיל והי' צריך להזכיר ומ"מ נקטינן בסי' קפ"ח ס"ח דבסעודה ג' דינה כר"ח ואינו חוזר משום דספק ברכות להקל ע"ש במג"א ס"ק ט"ז ואע"ג דב"ה דאורי' מ"מ הא דשכח להזכיר מחזירין אותו זהו אינו מ"הת: