ביאור מרדכי ברכות צ

לח שאסור להתענות בר"ח ק"ק לפמ"ש במג"א סי' רפ"ח סק"א וסק"ו וז"ל דאע"ג דאי בעי שלא לאכול אחר חצות הרשות בידו מ"מ כיון שהתענה לשום תענית עבירה היא בידו עכ"ל א"כ גם גבי ר"ח יש לחלק כן ור"כ ר"ל דאי בעי לא אכיל אבל שלא בתורת תענית וצ"ע:

והתוס' סיימו אבל בי"ט צריך לאכול פת עכ"ל ולכאורה קשה מנ"ל הא דלמא היינו דאיכא בין ר"ח לי"ט דבר"ח סגי באכילת פירות אבל בי"ט צריך לאכול מיני תרגימא שמברכין עליו במ"מ והרי גבי סעודה ג' בסי' רצ"א ס"ה יש מחלקין כן בין מיני תרגימא דמ"מ לפירות הרי דיותר מיקרי סעודה במ"מ מבפירות א"כ דלמא בי"ט נהי דבפירות לא סגי אבל במיני תרגימא דמ"מ מיהא סגי ומכ"ש למ"ש הרר"י בסוגיין וז"ל צריך שיאכל פת כדי שיהי' הקידוש במקום סעודה ע"ש ובש"ע סי' רע"ג ס"ה כתבו הגאונים הא דא"ק אלא במ"ס אפי' אכל דבר מועט או שתה כוס של יין שחייב עליו ברכה יצא כו' אבל פירות לא ע"ש ופשוט דלהגאונים כי היכי דמהני רביעית יין במ"ס מפני שחייב ברכה אחרונה כ"ש דמהני מיני תרגימא לאחשבי' מ"ס וא"כ י"ל הא דקאמר הכא לא סגי דלא אכיל ר"ל דבר שחייב עליו ברכה אחרונה מעין ג' ולהרמב"ם דגם במעין ג' צריך להזכיר של שבת וי"ט כמבואר בסי' ר"ח סי"ב א"כ א"א לי"ט בלי הזכרה ע"כ שפיר קאמר טעה חוזר לראש אבל בר"ח דסגי לי' בפירות דברכתן האחרונה בנ"ר דליכא בי' הזכרה וע"כ סגי לי' בלא הזכרה ולכן ג"כ בשכח אצ"ל וממילא תו אין תימה כלל מ"ש התו' אח"כ דאמרי' בסוכה אי בעי לא אכיל כו' דהתם אפת קאי דמשום קידוש במ"ס סגי לי' במיני תרגימא דמ"מ וצ"ל דהתו' לטעמי' דס"ל לעיל מ"ד א' ד"ה על דלא נהגו להזכיר מעין המאורע במעין ג' א"כ ע"כ הא דפ"הג דלא סגי דלא אכיל ר"ל פת דוקא דאל"כ מאי מהני הא דצריך לאכול מידי דלית בי' הזכרה דסוף סוף סגי לי' בלי הזכרה כל שאינו אוכל פת ולטעמייהו באמת צ"ל דהא דלא סגי דלא אכיל בי"ט אם הטעם כהרר"י הנ"ל באמת לא ס"ל כהגאונים הנ"ל דמוכח מכאן נגד דבריהם דלדידהו הוי סגי ביין או במ"מ והוי סגי לי' בלי הזכרה או דצ"ל דלהתו' לית להו כה"ט דהרר"י הנ"ל אלא ס"ל הא דלא סגי דלא אכיל בי"ט הוא משום דבעינן לכם בי"ט כמ"ש התו' בסוכה שם ד"ה אי. ולפ"ז לדעת הרמב"ם דצריך הזכרה במעין ג' באמת יש לפרש הסוגיא דר"ל דלא סגי דלא אכיל מיני תרגימא ומצינא למימר ג"כ כהטעה דהרר"י הנ"ל וגם נוכל לומר כשי' הגאונים הנ"ל דמהני מ"מ למ"ס אדרבה סייעתא לדבריהם דתו א"צ לדחוקי בהך דסוכה כמ"ש התו' והר"אש וא"ש מ"ש המג"א בסי' קפ"ח סק"ט ותר"י פ' ג' שאכלו כ' כו' ועסי' רע"ג ס"ה דלא משמע כן עכ"ל וכוונתו דאיהו תפס דלא סגי דלא אכיל ר"ל פת ולפ"ז טעמא דהרר"י ודברי הגאונים קשין אהדדי אבל להא דאמרן י"ל דאדרבה הרר"י אינו מפ' הסוגיא בפת דוקא אלא ר"ל דבר"ח סגי בפירות ובי"ט לא סגי בפירות אבל סגי בין בפת בין במ"מ ולפ"ז אדרבה טעמא דהרר"י ודברי הגאונים צדקו יחד לישב הסוגיא מכאן לסוגיא דסוכה בלי דוחק:

ובעיקר תמיהת התו' מהא דאמרי' התם דבסוכות אי בעי לא אכיל קשה אמאי לא הקשו כן גם מפסח גופא דאמרי' התם לילה הראשון חובה מכאן ואילך רשות וע"ז לא שייך תי' התו' כלל ובאמת בר"ן בסוכה שם מקשה ג"כ מפסח ומתרץ דלילה הראשון חובה לאכול לחם עוני ומכאן ואינך רשות וסגי לי' במצה עשירה וצ"ל דלהתו' פשיטא להו הך תי' דהר"ן גבי פסח דנ"מ ללחם עוני אבל גבי סוכות לא הוי פשיטא להו התי' כ"כ וזה דוחק דהרי חי' דהר"ן אינו פשוט כל כך דהרי קשה עלה דגם בשאר ימים לא סגי במצה עשירה משום דה"ל פת הבאה בכיסנין דהיינו נילוש בשמן ודבש דאי נילוש במי פירות ה"לג. לחם עוני כמ"ש במג"א סי' קס"ח ס"ק י"ו ובסי' תע"א סק"ה והכריח מדברי הר"ן דגם במעט מים מיקרי מצה עשירה וא"כ עכ"פ אין התי' פשוט כל כך. גם עיקר התי' ק"ק דבהך קרא דששת ימים תאכל מצות וביום השביעי עצרת לא כתיב לחם עוני א"כ דוחק לפרש הך דמה שביעי רשות אף ששת ימים רשות דר"ל דלחם עוני הוא רשות דהרי גם מצה עשירה מצה נקראת רק דאינו לחם עוני וא"כ התי' דחוק קצת ואדרבה תי' הר"ן שם על הקו' מסוכות יותר פשוט דאילו מדין י"ט סגי לי' לאכול כביצה עראי חוץ לסוכה ע"ש וא"כ מ"ש דפשיטא להו טפי שלא להקשות מפסח ולהקשות מסוכות:

ונראה דהתו' ס"ל דליכא להקשות כלל מפסח דקים להו הא דאמרי' בסוגיין לא סגי דלא אכיל אינו ר"ל מדאוריי' אלא מדרבנן דאע"ג דכתיב לכם מ"מ פת לא הוזכר בקרא ורק מדרבנן צריך לאכול פת משום דבעינן סעודה בי"ט כמו בשבת [או משום הקידוש להרר"י אי לית לן כהגאונים] וממילא לק"מ הא דאמרי' התם גבי פסח לילה הראשון חובה מכאן ואילך רשות דקאי אקרא ומדאוריי' באמת הוי רק רשות אבל מסוכות קשיא להו שפיר מדתנן התם וחכ"א אין לדבר קצבה ומפ' בגמ' דטעמייהו משום דאי בעי לא אכיל דמשמע דאפי' מדרבנן א"צ לאכול וא"ש והר"ן צ"ל דס"ל דאפי' מדאוריי' לא סגי דלא אכיל פת בי"ט ולכן הקשה ג"כ מפסח וא"ש:

והא דשבקו התו' תירוצא דהר"ן הנ"ל נ"ל משום דמסיים שם הר"ן וז"ל ולפי' נראה שהוא חייב לאכול יותר מכביצה ור"ל דאל"כ אינו ניכר שמקיים מצות אכילה בסוכה שהרי בלא"ה צריך לאכול משום י"ט ובזה שאוכלו בסוכה אין היכר דהרי כזית זה יכול באמת לאכול גם חוץ לסוכה ע"כ צריך לאכול יותר מכביצה שזה אסור לו לאכול חוץ לסוכה ולהתו' ס"ל כהירושלמי שהביא הר"אש שם וז"ל מה להלן עד שיאכל כזית דגן מצה אף כאן עד שיאכל כזית דגן בסוכה וסגי בהכי ולכן מאנו בתי' זה ותירצו דנ"מ כשירדו גשמים וא"כ בשכבר אכל משום י"ט כדי שבעו והדר אכיל בסוכה מינכר שפיר מצות סוכה ויוצא גם בכזית והר"ן שם ע"ש י"א שתפסו שיטה זו באמת דחק עצמו וכתב אע"ג דבשאר ימות החג כזית עראי הוא כו' אפ"ה בלילה הראשון כיון שהכתוב קבעו חובה עשאו אכילת קבע ע"ש ובטור סי' תרל"ט:

והר"אש בסוגיין תי' וז"ל הלכך הא דקאמר הכא י"ט דלא סגי דלא אכיל היינו דוקא בליל י"ט הראשון ש"פ וליל י"ט הראשון ס"ס וכ"כ התו' בסוכה שם ומזה מוכח בהדיא דמ"ש הפוסקים דבעינן שיאכל בי"ט פת המחויב בב"ה היינו רק המחויב מדרבנן דהרי לשי' התו' והר"אש לעיל מ"ח א' אינו מחויב בב"ה מדאוריי' בכזית וכביצה עד שיאכל כדי שבעו אע"כ כיון שמחויב ב"ה מדרבנן שפיר מיקרי אכילה לגבי י"ט ובמג"א סי' קס"ח ס"ק י"ו מקשה להרמב"ם דפת הבאה בכיסנין היינו כשנילוש במי פירות וגם פסק דיוצא בה י"ח מצה וז"ל וע"ק דא"כ יאכל בפסח ולא יצטרך לברך ב"ה ולא משמע כן בסי' קפ"ח עכ"ל ודבריו צ"ב דלמא אה"נ משכחת שיקיים חובת מצה ולא יצטרך ב"ה משום אכילת מצה של חובה לבד אלא שבלא"ה צריך לאכול פת משום י"ט כדס"ל להתו' וא"כ משום י"ט אינו יוצא במה שאוכל מצה הנילוש במי פירות כיון שהוא פת הב"בכ וצריך לאכול ג"כ מצה גמורה ובהכי מתחייב ב"ה וצ"ל שכיון המג"א לתי' התו' בסוכה והר"אש כאן דסוגיין איירי בליל ראשון ש"פ וש"ס דוקא וע"ז הוקשה לו כיון דיוצא י"ח מצה בפת הנילוש במי פירות א"כ גם בליל ראשון ש"פ סגי לי' דלא אכיל וכה"ג בליל ראשון ש"ס וס"ל להמג"א דמסתמא אין מי שחולק בהא דיוצא בנילוש במי פירות:

והמג"א סי' תע"א סק"ה הביא ראי' מדברי הר"ן הנ"ל דאפי' במעט מים מיקרי מצה עשירה ע"ש ולכאורה קשה לדבריו טפי ה"ל לאתוי ראי' מדכתיב לחם עוני פרט למצה עשירה דלמ"ל עוני הא בלא"ה לא מיקרי לחם דהרי משו"ה