ביאור מרדכי ברכות פט

בחולין ק"כ א' ד"ה לרבות וע"ב ד"ה היכא ולעיל ל"ה ב' ול"ח א' מדמה הש"ס דין ברכות לדין תרומה ע"ש:

לב דבעי למימר שאכלנו ולפ"ז היינו דוקא בג' שאכלו אבל בא' סופר וא' בור שאין מזמנין שפיר יכול להוציא אפי' לא אכל כלום או אפי' ב' סופרים לענין דיעבד להסוברים דמהני דיעבד אפי' בלא הסבה אבל מסקנת הר"אש דבירושלמי יליף לה מואכלת כו' מי שאכל הוא מברך ולפום ה"ט אסיק הב"ח בפי' דברי הטור סי' קפ"ו דאפי' בשנים שאצ"ל שאכלנו ג"כ א"י להוציא ואפי' דיעבד לא מהני וצריכין השומעים לברך שנית:

ועיין מג"א בסי' קצ"ז ס"ק י"א ובט"ז סי' קפ"ו:

לג דכזית וכביצה דאוריי'. וכ"ה שי' הרמב"ן במלחמות לעיל כ' ב' ע"ש וכ"ה דעת הספר לקמן מ"ט ב' ויש לעיין להסוברים דמדאוריי' כדי שביעה בעינן ולדעת רש"י והרשב"א לעיל ל"ה א' ובה"ג שהביא הטור ס"ס ר"ט דס"ל דמעין ג' הוי מדאוריי' אם גם שם לא מחייב מדאוריי' כ"א בשאכל מהפירות או שתה מהיין כדי שביעה ויש ראי' לזה דאל"כ האדמשני הש"ס לעיל כ' ב' הב"ע כגון דאכל שיעורא דרבנן קשה אכתי מחויב בברכת מעין ג' דג"כ הוא דאוריי' ולענין מעין ג' ודאי לא גרע פת מן ז' מינין א"כ איך קטן ואשה מוציאים והם רק חייבים מדרבנן אע"כ דבשיעורא דרבנן ליכא ג"כ חיובא דמעין ג' ודוקא כדי שביעה בעינן דגם בפירות ויין שייכא שביעה אם אוכל ושותה עד שאינו תאב יותר וכ"מ ג"כ מרש"י ותו' כאן שמקשים מי איך מחויב מדרבנן מוציא מחויב מדאוריי' וק' הא מ"מ מחויב מעין ג' וא"כ כשברך ברכת הזן ולא כלל מעין ג' עדיין לא יצא אפי' מדאוריי' וכן בכל ברכה וברכה עד שיגמור כל הג' א"כ בכל הברכות איכא חיובא דאוריי' ושפיר יכול להוציאן אע"כ דגם מעין ג' אינו כ"א בכדי שביעה (וזה יש לדחות דלמא מעין ג' לאו דוקא דמדאוריי' סגי בברכ' א' ודק מדרבנן בעינן מעין ג' ובהכי תיתי שפיר הא דבדברי חכמים לעיל במתני' מ"ד א' לא הוזכר רק ברכה א' ולא הוזכר מעין ג ובגמ' שם קאמר מעין ג' והטעם משום דמדאוריי' סגי בברכה א' ורבנן הוא דתקנו מעין ג' וא"כ כאן אחר שכבר ברך ברכה א' הדר ה"ל רק מחויב בב"ה מדרבנן שידי חובת מעין ג' כבר יצא):

ובזה א"ש הא דבירושלמי שהביאו התוס' לעיל ל"ט א' ד"ה בצר איתא דברי' שלמה א"צ שיעור ובש"ס דילן לא ס"ל הכי התם די"ל דהירושלמי לטעמי' דמוקי הא דלעיל כ' ב' בן מברך לאביו כו' במקרין לפניו והן עונין דלפ"ז ל"צ לאוקמי בשיעורא דרבנן ולפ"ז גם כזית וכביצה דאוריי' כמ"ש הרמב"ן שם לכן גם ברי' שלמה ה"ל ככזית אבל לדידן דקי"ל דכזית הוא רק מדרבנן דמדאוריי' כדי שביעה בעינן ע"כ לא מהני ברי' שלמה דהרי מ"מ ליכא בי' כדי שביעה והחכמים בכזית תקנו ולא בבי':

ומדברי רש"י ותו' ובה"ג כאן מבואר דאם א"א להוציא גם זמון ליכא דאל"כ מאי קושיא דלמא באמת הוי מברכי לנפשייהו ורק ברכת זמון לא ידעו ובזמון הרי הם משיבים ועינים ברוך כו' כמו שהוא אומר נברך ואינו מוציאם בזה כלל אע"כ ש"מ דכיון שזימן ע"כ שנצטרפו לב"ה לצאת כולם בשמיעה ועיין בש"ע ס"ס קצ"ה ובסי' קפ"ג ס"ז. ובקושיא דרש"י לבה"ג וז"ל דהא ינאי וחבריו אכלו ושבעו ואפקינהו שב"ש לכאורה י"ל נהי דשבעו ודאי אבל מנ"ל דמפת שבעו דלמא מדברים אחרים אכלו כדי שביעתן בהדי פת וכן הוא מסתמא דמפת לא אכלו רק דבר מועט אלא ש"מ דס"ל אם אוכל איזה דבר עם הפת והוא שבע בצירוף הכל אז מהני כזית וכביצה פת ולפ"ז משכחת לה כזית וכביצה מדאוריי' כגון בשבע מדברים אחרים הנאכל עם הפת כזית וכביצה ולפ"ז לדברי כולם ה"ל דרשה גמורה ואינו אסמכתא ולעיל דאוקמינן בשיעורא דרבנן היינו דלא שבע וצ"ע:

והר"אש סיים בסוגיין דכזית ממעשה קדרה ג"כ מהני כיון דאיכא אכילה ואיכא ברכה דאוריי' ע"ש וקשה א"כ שתה יין נמי דשתיי' בכלל אכילה ומעין ג' דאוריי' דל"ל להר"אש דז' מינין לאו דאוריי' ורק ה' מיני דגן הן דאוריי' ומ"ש לעיל בפ' כ"מ סי' י"ו דכל מעין ג' הוא דאוריי' היינו לבה"ג ולי' לא ס"ל דז"א דא"א לחלק בין ה' מינין לז' מינין כלל דממ"נ אם ארץ הפסיק הענין לפטרו ממעין ג' גם מעשה קדרה כיון דלאו לחם הוא ג"כ ממועט ואי ס"ל דלא הפסיק הענין רק לפטרו מב"ה אבל לא לפוטרו ממעין ג' וכמ"ש הרשב"א לעיל מ"ד א' א"כ כל הז' מינין חייבין מעין ג' ואי ס"ל דשאני מע"ק דנקרא לחם ולעולם ארץ הפסיק הענין לגמרי א"כ נברך עלי' ג' ברכות אע"כ מאן דס"ל בה' מינין דאוריי' ה"הד ב' מינין וא"כ ק' מ"ש דמהני מע"ק ולא מהני יין וצ"ל דבה' מינין כיון דסעדי אתקיים מי שאכל ושבע הוא מברך משא"כ ביין דלא שבע אע"ג דיין ג"כ סעיד כדאי' לעיל ל"ה ב' י"ל דמע"ק סעיד יותר לפמ"ש שם ריש אות ב"דהכי כי ס"ל להר"אש ע"ש ואע"ג דכזית אינו משביע ממש מ"מ מידי דשביעה הוא:

לד שאומר נחמנו זהו לשון הרי"ף ופירושו בגמ' וע"ז כ' הספר וכ"פ הר"י כו':

לה בסיני ובאהל מועד ובערבות מואב כו' לשון הספר דלא כרש"י בסוגיין והיינו כר"ש בסוטה שם ועיין במהרש"א:

לו תחלה וסוף ואם לא הזכיר כלל לא יצא ואם הזכיר או בתחלה או בסוף ה"ז מגונה אבל יצא:

לז לתחלת ב"ה כו' כן פירש"י וכ"פ הר"אש משום דחשובות כברכה א' והכי קי"ל ודלא כהרר"י והרשב"א שחולקין בדבר ע"ש: