ביאור מרדכי ברכות ט

הלשון דלעולם ליליא הוא אבל הספר דכ' להדיא ודיום לכתחלה ע"כ צ"ל דר"ל אחר משיכיר בת"לכ (ומשו"ה ג"כ ל"ל אהא דנקט בבריית' קדמיית' קודם ע"הש ולא קא' דקורא ב"פ אחר ע"הש כתי' הרשב"א דאתא לאשמעינן דקורא של יום מיד אחר ע"הש דהיינו לדבריו דאחר ע"הש מיד הוא אבל להתו' ולהספר דצ"ל אחר ע"הש לאו דוקא מיד אלא אחר משיכיר בת"לכ תו ל"ל הכי) ומ"מ אף אחר משיכיר בת"לכ הוא רק לכתחלה אבל מ"מ מצוה מן המובחר כותיקין כמ"ש התו' לקמן וכ"כ הספר עצמו לקמן וגם נ"מ למי שאין יכול לכוין כותיקין כמ"ש הרר"י והרי"ף לדידי' אף לכתחלה יכול לקרות משיכיר בת"לכ וזה פשוט. ובהגה גדולת מרדכי דחק בזה ופי' פי' זר בדברי המרדכי כאשר יראה המעיין וא"צ דפשוט כדפרישית:

ודע דיש עוד שי' ר"ח ור"ת דס"ל עיקר זמן ק"ש דיום אחר הנ"הח גם דעת המאור דס"ל דיש ג' חילוקי' אחר הנ"הח ושעת הנ"הח וקודם הנ"הח ועיקר זמן ק"ש בשעת הנ"הח. ונלע"ד דבשי' המאור מתקיי' הגירסא ברמב"ם שהביא הטור בסי' נ"ח מצותה שיתחיל כו' עד שיעור שעה א' דאינו מובן וא"ש לסי' המאור אלא דלא קי"ל כוותי' רק כשי' התו' והרא"ש כמ"ש הב"י:

והנה מה שמתמה הב"י על התו' וז"ל א"כ מנ"ל דקוד' שיכיר בת"לכ יכול לקרות בשע"הד כו' צ"ע דהא ראי' מפורשת מהך דאנשי משמר דע"כ קרו קודם שיכיר בת"לכ ומשו"ה הקורא עמהם לא יצא ומ"מ אנשי משמר יצאו בזה משום דמהני בדיעבד ובשעת הדחק:

טז לעשות כותיקין לכאורה משמע הא דלק"ש כותיקין הוא משום דמאן דלא בעי למיעבד כותיקין מקדים לקרות מיד אחר משיכיר בת"לכ רק ותיקין מקפידי' על סג"לת וגם שלא יתפללו קודם הנ"הח ע"כ איחרו בק"ש עד הנ"הח וכ"מ בהרד"י אך לקמן כ"ה ב' דמוקי' הש"ס מתני' דהתם כותיקין משמע דמדבריה' נלמד להקדי' ק"ש קודם הנ"הח ולא שנלמד מדבריהם שלא להקדי' מיד משיכיר בת"לכ דא"כ אין ראי' כלל מדבריהם שלא לאחר ק"ש עד אחר הנ"הח ולכן כ' הרר"י דלותיקין לכתחלה יקרא ק"ש אחר הנ"הח אפי' היכי דלא שייך ה"ט דסג"לת וק' לי לפ"ז רומיא דהש"ס לקמן כ"ו א' מהא דתניא מצותה עם הנ"הח דמאי ראי' מזה שלא לאחר זמן תפלה דהא הך מצותה עם הנ"הא ר"ל שלא יקדים לקרות קודם מיד אחר ע"הש כדי שיסמוך כו' אבל הא דזמן תפלה דוקא מיד אחר הנ"הח לזה אין ראי' כלל:

אבל בירושלמי דמייתי הרא"ש וז"ל אמר מר עוקבא ותיקין היו משכימין וקורין אותו כדי שיסמוך תפלתו עם הנ"הח משמע דלשאר עמא היו מאחרין אבל ותיקין מיהרו כדי שיהא התפלה מיד עם הנ"הח ולפ"ז שפיר רמי הש"ס מתני' אברייתא והטעם שבברייתא כדי שיסמוך ג"לת צ"ל דתרתי קא' שלא מיהרו ולא איחרו והא דלא איחרו הוא הטעם כבירושלמי והא שלא מיהרו עוד הטעם בברייתא מפני סג"לת. אך לפ"ז הדר ק' גבי בעל קרי דאינו מתפלל אז ואפ"ה לותיקין זמן ק"ש דוקא בשעת הנ"הח כקושי' הרר"י ונ"לעד דמפני כך כ' רש"י בסוגיין דייראוך עם שמש קאי על ק"ש ולקמן כ"ו א' פירש"י דקאי על תפלה וס"ל לרש"י דתרתי איתנהו דקאי ייראוך על ק"ש שיהא עם השמש מלפני' ועל תפלה שיהא עם השמש מלאחרי' דא"א בענין אחר ולפ"ז א"ש גבי בעל קרי דמהא דקפדי על תפלה סמוך להנ"הח מכח קרא דייראוך ממילא שמעת דגם ק"ש דוקא קודם הנ"הת ג"כ מה"ט לקיים ייראוך:

וכן לקמן כ"ו א' מייתי הש"ס שעיר מקפידא דק"ש לפני הנ"הח לקיים ייראוך נשמע ממילא קפידא דתפלה מיד אחר הנ"הח כדי לקיי' ייראוך וא"ש כנ"לעד. יז יצא. ר"ל אפי' לכתחלה יצא ורק שלא קיים מצוה מן המובחר כותיקין או משום דלא התפלל אחר הנ"הח או משום דלא סמך ג"לת:

יח אם איחר לקרות עד ג' שעות יצא. לפי' הרר"י הוא רק דיעבד דלכתחלה אין זמנו כלל אחר הנ"הח. אבל להרא"ש והתו' משמע שרק לא קיי' מצוה מן המובחר כותיקין מפני שלא התפלל מיד אחר הנ"הח:

יט עד ג' שעות. פי' עד סוף ג' שעות כמ"ש הרמב"ם והסמ"ג ועיין תו' פסחי' ק"ז ב' ד"ה שהי' וכ' הרמב"ם דר"ל שעות זמניות ולפ"ז צ"ל בהך קרא דקדמו עיני אשמרות לעיל ג' ב' דר"נ ס"ל כר"י מיירי מניסן ותשרי דבקיץ הוא יותר מאשמרות ובחורף הוא פחות מיהו קצת משמע לעיל דגם המשמרות נחשבים זמניות בהא דפ"הג ג' א' מאי קחשיב ר"א אי תחילות קחשיב למ"ל סימנא אורתא הוא ואי סוף קחשיב למ"ל סימנא יממא הוא ומאי קושי' הא נ"מ בחורף שהלילות ארוכים או בקיץ שהלילו' קצרים אלא משמע שגם המשמרות נחשבים זמניות לפי היום והלילה שבירושלי' וצ"ע דלפ"ז ירא שמי' העומד לקיים להתפלל בעת רצון כמ"ש הרא"ש שם לא כל הזמנים שווין אלא משתנה דבקיץ צריך להשכים הרבה ובחורף יכול לאחר הרבה ועיין בתשו' שב יעקב סי' א':

כ בר"ת אחת ארוכ' כו' אבל הרשב"א פי' דברכ' הפותחת בברוך וחותמת בברוך נקרא' ארוכה ושאינה פותחת בברוך נקרא' קצרה ואברכות דלפני' קאי דראשונה ארוכה ושני' קצרה דלא מיקרי ברכה הסמוכה משום דאין סדרן מעכב וכן ברכה אחרונ' שבק"ש לא נקרא' סמוכה מפני שאין ברכות שלפניה ברכות ק"ש דוקא וכ' שדעת רש"י לקמן מ"ז ב' אינו כן גם התו' פסחי' ק"ד ב' ד"ה חוץ ס"ל כרש"י ומזה נרא' דס"ל להתו' דברכה ראשונ'