ביאור מרדכי ברכות ח

יום. נח"ל דהך שע"הד דלילה והך שע"הד דיום תרי עניני נינהו דא"כ גם בבריי' קדמייתא ה"מל הכי וצ"ל דבשלמא בבריית' קדמייתא הוי חדוש בהך מלתא דקורא של לילה אחר ע"הש שפיר הוקשה להרא"ש דה"ל לאשמעינן עכ"פ בדיעבד אבל הא דיוצא של יום קודם הנ"הח אין בו חידוש כיון דלכל החצות הוא יום בדיעבד וגם איכא אינשי דקיימי סברת חוץ הוא דיוצא ולכן שפיר תי' הרא"ש דמשו"ה נקט ר"ע אחר הנ"הח דמיירי בלא אניס ולא ק' לאשמעינן באניס ודיוצא קודם הנ"הח שאין בו חדוש:

אבל אם גם בלא אניס קורא קודם הנה"ח ודאי ה"ל לר"ע לאשמעי' דהא אית בי' חדוש דהרי בשאר מצות של יום לכתחל' לא עד הנץ החמה:

ועוי"ל דבלא"ה הוצרך הרא"ש להך מלתא דמיירי ר"ע דוקא היכא דלא אניס דודאי הא דלא נקט ר"ע קודם הנ"הח זהו כבר מתורץ בתי' הרא"ש דלעיל דאין רשאי לקרות ב"פ לשל יום ולשל לילה בשעה א' משום דה"ל תרתי דסתרי ורק דס"ל להרא"ש דסברא זו הוא רק אם אין זמנו לשל יום אז רק בדיעבד וע"כ אם אירע שלא קרא של לילה עד אותו העת לא שרינן לי' לקרות של לילה בדיעבד וגם לשל יום דיעבד דתרתי קולי דסתרי לא עבדינן אלא קורא של לילה אז וממתין בשל יום לכשיהי' לו פנאי כמ"ש הב"י בסי' נ"ח. אבל אם הי' זמנו דשל יום לכתחלה קודם הנ"הח א"כ אם אירע שלא קרא של לילה עד קודם הנ"הח שפיר דמי לקרות לשל לילה בדיעב' ולקרות אחריו של יום לכתחלה ולא הוי תרתי קולי דסתרי אהדדי' דמ"ש כשקורא עכשיו או קורא אחר הנ"הח כיון דגה קודם הנ"הח זמנו לכתחלה ע"כ הוצרך הרא"ש לומר דבלא אניס אינו קורא קודם הנ"הח וממילא לפ"ז הדרינ' לסברא קדמיית' דאינו קורא ב"פ באותו העת דהוי תרתי דסתרי וא"ש הא דלא תי' הרא"ש כאן התי' הקודם:

ואע"ג דלקמן ע"ב כ' הרא"ש הך תי' דסתרי אהדדי והתם קאי אם זמנו לכתחלה קודם הנ"הח י"ל דלקמן הוכרח להך תי' דלא סגי לי בהך תי' דאי נמי כו' כדבסמוך אבל כאן דלא הוכרח להך תי' הוי ס"ל דסגי לן למימר דלא עבדינן תרתי דסתרי היכא דזמנו דיעבד דוקא אבל היכא דזמנו דיום הוא לכתחל' ל"ל עכשיו הך סברא דתרתי דסתרי והא דבאמת לא סגי לי' להרא"ש לקמן בהך תי' דנקט אתר הנ"הח לא שמעינן דיוקא דשל לילה אחר הנ"הח לא כמ"ש הרא"ש באי נמי כו'. וי"ל דודאי כאן דקושי' הרא"ש הוא רק דנימא ר"ע גם קודם הנ"הח דהוי רבותא טפי ע"ז שפיר מתרץ דמשום דאתא לאשמעינן דיוקא דאין יוצא לשל לילה אח"כ משו"ה נקט אחר הנ"הח אבל לקמן דהקושי' הוא דלותיקין עיקר זמנו לכתחלה דוקא קודם הנה"ח ולא אחר הנ"הח ואמאי שביק ר"ע עיקר זמנו לכתחלה שהוא קודם הנ"הח ונקט זמן דאחר הנ"הח דאינו מן המובחר ע"ז לא הונח להרא"ש בהך תי' דלאשמעינן דיוקא דלילה אחר הנ"הח לא דמ"מ משום הא לא הוי לי' למישבק עיקר זמנו דק"ש של יום וע"כ הוצרך לתרץ ע"ז דמשום דהוי תרתי דסתרי ויש לפרש עוד דהרא"ש הכי קאמר דמשו' ה"ט דסתרי אהדדי עכ"פ תו אינה מצוה מן המובחר לקרותה אז אבל מ"מ יכול להיות דיוצא אז בשל יום אע"ג שעשאהו לילה במה שקרא ק"ש של לילה (וממילא הדר נשאר התי' דאי נמי כו') ובאופן זה אין כאן סתירה בדברי הרא"ש כלל:

איברא דיש מקום לומר עוד דמשו"ה לא תי' הרא"ש כאן דלא נקט ר"ע קודם הנ"הח משו' דהוי תרתי דסתרי:

משום דאכתי הוקשה לו דה"ל לר"ע לומר פעמי' שאדם קורא ק"ש ב"פ קודם הנ"הח אחת קודם שיכיר בין תכלת לכרתי וא' אחר שיכיר בין תכלת לכרתי א' לשל לילה וא' לשל יום ובכה"ג לא הויתרתי דסתרי וא"ל דמשו"ה נקט דקורא של לילה קודם הנ"הח דמשמע אפי' אחר שיכיר בת"לכ והוי רבותא טפי דז"א דלענין של לילה אין אחר שיכיר בת"לכ רבותא יותר מקודם שיכיר בת"לכ דהא יממא הוא כבר משעלה ע"הש ואינשי דגנו איכא גם אחר שיכיר בת"לכ (ולפי מ"ש הרמב"ן במלחמות משיכיר בת"לכ קיימי אינשי יש סברא גם לענין של לילה לחלק בין קודם שיכיר לאתר שיכיר ומ"מ הרא"ש אפשר לא ס"ל הך סברא) אבל הא דיוצא של יום קודם הנ"הח אחר שיכיר בתכ"לכ הוי רבותא טפי מאחר הנ"הח ולכן לא תי' הרא"ש הך תי' אבל לעיל בבריית' קדמיית' תי' הרא"ש שפיר דנקט קודם ע"הש דאל"כ ה"ל תרתי דסתרי ולא ק' דאכתי ה"ל למינקט תרוויי' אחר עה"ש וא' קודם שיכיר בת"לכ וא' לאחר שיכיר דאינו דקמ"ל דיצא בשל יום מיד אחר ע"הש אפי' קוד' שיכיר בת"לכ:

דהא דבעינן משיכיר הוא רק לכתחלה כמ"ש הרשב"א ולפמ"ש הב"יבם דעת תו' כן הוא וא"ש:

אבל לקמן דקושי' הרא"ש הוא דה"ל למינקט קודם הנ"הח משנ' דלמיעבד כותיקין כדי לסמוך גאולה לתפלה אחר הנ"הח שם שפיר תי' הרא"ש דהוי תרתי דסתרי ושם לק"מ דלינקט א' קוד' שיכיר בת"לכ וא' אחר שיכיר דז"א דהרי למיעבד כותיקין כשם שאין לאחרו עד אחר הנ"הח משום סג"לת בשעת הנ"הח כן אין להקדים לקרות מיד אחר שיכיר בת"לכ דאז צריך להרחיק גאולה מתפלה או צריך להתפלל קודם הנ"הח כמ"ש הרר"י ולא ק' דלינקט א' קודם שיכיר בת"לכ וא' קודם הנ"הח דהתנא רוצה למינקט א' קודם וא' לאחריו וזה לא שייך בכה"ג ע"כ לא ק' שם רק דה"ל לר"ע לומר ב"פ קוד' הנ"הח וע"ז שפיר כ' הרא"ש דהוי תרתי דסתרי ולפי"ז הך תרתי דסתרי הוא רק בקורא ב"פ אחר שיכיר בין תכ"לכ אבל א' קודם שיכיר בת"לכ וא' אח"כ שרי גם להרא"ש (ואפשר לתרץ עוד דברי הרא"ש דלעיל מעיקר' כ' הך סבר' דסתרי אהדדי כ' שיצא לו תי' זה מדברי הרמב"ן במלחמות ושוב העתיק לבסוף תי' התו' ולקמן עשה בהיפוך העתיק מעיקרא תי' התו' ושוב העתיק לבסוף התי' הנלמד מרמ"בן. אבל הוא דחוק) ולפ"ז דעיקר תי' הרא"ש כאן בתי' הא' דר"ע מיירי היכא דלא אניס כפשטות דברי הרא"ש ע"כ צ"ל כמו שכ' בראשונה:

טו ודיום לכתחלה ולפ"ז צ"ל הא דנקט ר"ע אחר הנ"הח הוא כתי' הא"נ שכ' התו' והרא"ש דאשמעינן דאין יוצא של לילה אחר הנ"הח והא דלא תי' כן אבריית' קדמיית' דנקט קודם ע"הש לאשמעינן דא"י לשל יום קודם עה"ש כמ"ש מהרש"א י"ל דהא לית בי' חדושא דפשיטא דאין שייכות לק"ש של יום קוד' ע"הש דליכא דקיימי קודם ע"הש כ"א מעוטי דאינשי אבל הא דא"י לשל לילה אחר הנ"הח אית בי' חדושא דהא איכא בני מלכים דגנו בהאי שעתא וה"א דגם לזה בני ישראל דין ב"מ יש להם קמ"ל דנהי דלא קיימי עד ג' שעות מ"מ ג"כ לא ניימו וגבו בהאי שעתא כמ"ש הרמב"ן א"נ ס"ל להספר כחי' הראב"ד שברשב"א דמשו"ה נקט אחר הנ"הח דר"ע זמנו דדיעבד דהוי בי' חדוש קמ"ל אבל קודם הנ"הח הוי זמנו לכתחלה אין בו רבותא כלל ודוחק:

ודע דמ"ש הספר ודיום לכתחלה אחר ע"הש ודאי הוא לאו דוקא דהא עכ"פ בעינן משיכיר בת"לכ כמ"ש התו' ואע"ג דגם הרמב"ם לא הזכיר כלום משיעורא דשיכיר בת"לכ היינו משום דאיהו ס"ל דותיקין פליגי אהך שיעורא וס"ל דלכתחל' לא עד זמן דותיקין אבל הא ליכא למ"ד דקורין לכתחלה קודם משיכיר והרשב"א דמפרש אחר ע"הש מיד ואפי קודם שיכיר בת"לכ היינו משום דאיהו מפרש הך בריית' לענין דיעבד וס"ל מאי דאמרי' בש"ס לעולם ליליא הוא ר"ל לענין ק"ש אי לענין לילה דיוצא דיעבד אחר ע"הש (או לענין חל יום דאינו קורא לכתחל' אז) אבל דין הבריית' מיירי דיעבד וע"כ שפיר כ' דאחר ע"הש מיד משמע אפי' קודם שיכיר בת"לכ אבל התוס' שמפרשים דלעולם ליליא הוא ר"ל לענין שאר מצות שאין יוצא לכתחלה אז דלפ"ז מיירי הברייתא מלכתחלה דאי דיעבד גם לענין ק"ש של לילה יוצא דיעבד אחר ע"הש וכיון דמיירי לכתחלה ע"כ כ' התו' דאחר ע"הש לאו דוקא דהא בעינן משיכי' בת"לכ והיינו דכ' התו' הך מלתא דאחר ע"הש לאו דוקא מיד בתר הא דכתבו מקודם פי'