ביאור מרדכי ברכות י

דק"ש דוקא לק"ש כתקנו ולא כדס"ל להרר"י ריש מכילתין אבל הר"ן סוכה מ"ד א' כ' ג"כ דברכות ק"ש אינן דוקא על ק"ש וכדס"ל להרשב"א והרר"י ועיין בב"י סי' ס' ד"ה וכ' רבינו הגדול וז"ל וכן מצאתי להרשב"א שכ' בתשו' הקורא כו' ע"ש:

כא פוטרת כל היום ופי' הב"י סי' מ"ז דברכות התורה פוטרת אפי' לא למד מיד ולא הוי הפסק בין הברכה לעשיית המצוה דלא דמי לשאר ברכות המצות מפני שחיובו דת"ת הוא תמיד לא הוי השהיי' הפסק ולדבריו להתו' שמחלקי' בין ברכת א"ר לב"הת החילוק הוא מקצה אל קצה דבא"ר אף שלומד מיד אחר ק"ש לא מהני כשמפסיק אח"כ ואם שוב חוזר ללימודו צריך לברך שנית שהרי תבו וגם לא יעשה היסח הדעת אבל בב"הת אפי' להתחיל בלימוד א"צ מיד ולהרא"ש אע"ג שגם הוא מחלק בין א"ר לב"הת דבא"ר צריך להתחיל מיד ובב"הת א"צ להתחיל מ"מ בהא פליג הרא"ש על התו' וס"ל דבאם למד מיד אחר ק"ש תו לא איכפת לן בהפסק דאח"כ ולדבריו מ"ש הרא"ש וכן המברך ע"הת ולמד כו' הך ולמד הוא לאו דוקא מיד וכן בטור שכ' והתחיל ללמוד לאו דוקא מיד כמ"ש הב"י וכל הפי' תמוה ודחוק. וע"ק דברי הרא"ש שכ' ונראה דהיינו דוקא בברכה של א"ר כו' וכן המברך כו' שמתחלה כ' דהיינו דוקא כו' דמשמע אבל ב"הת קילא מיני' ולא כתב במאי. והדר סיי' וכן המברך ע"הת ולמד דר"ל להב"י אפי' בלא למד מיד א"כ לא שייך וכן דהרי דינו חלוק מברכת א"ר בהא וצריך לדחות גחון וכן ר"ל המברך ב"הת בלא למד מיד שוה לברכת א"ר בלמד ומיד והפסיק וע"ק מ"ש הרא"ש אח"כ דאלת"ה דמשמע דר"ל דאלת"ה לחלק בין א"ר לב"הת אלא דשוה א"ר לב"הת וא"כ איך סיים ע"ז וז"ל הל"ל בעלמא דהפסק שבאמצע עסק דהוי הפסק ק' דהא גם בברכת א"ר הנר דאין הפסק באמצע ורק דיתחיל בלימוד מיד אחר ק"ש וא"כ אם לא נחלק בין ב"הת לא"ר גם בב"הת נהי דצריך להתחיל בלימוד מ"מ הפסק באמצע לא מפסיד וצריך לדחוק דהך דאלת"ה קאי על כל מ"ש לעיל ואם שנה לאלתר כו' ואז לא יצטרך לברך כו' וגם אמה שהקיל בב"הת דאפי' התחלה א"צ על שני קולות אלו כ' דאלת"ה ור"ל ונחמיר בא"ר דאפי' הפסק מפסיד וכן בדמה ב"הת לבא"ר ע"ז סיים דא"כ הל"ל בעלמא כו' אך לפ"ז אין הסתירה רק דל"ל שני חומרות ר"ל דבין בא"ר ובין בב"הת לא יהא הפסק באמצע אבל אכתי אין ראי' על שני הקולות דלמא בא"ר א"צ רק להתחיל בלימוד וכן בב"הת צריך מיהא להתחיל בלימוד ושוב לא יקשה דהל"ל בעלמא דאדרבה גם ברכת א"ר הוי רבותא טפי דאע"ג דכבר קרא ק"ש מיד וה"א דיועיל כמתחיל בלמוד וכדס"ל באמת להרא"בד קמ"ל הירושלמי דלא מהני ק"ש במקום לימוד וא"כ עדיין אין ראי' להר"אש להקל בב"הת בלי לימוד מיד גם מ"ש אח"כ ואף את"ל דאין חילוק כו' משמע דלהך ואף את"ל חוזר רק מחילוקא דבין א"ר לב"הת אבל לא חזר ממ"ש דבא"ר לא מפסיד ההפסק באמצע הלימוד דאל"כ ה"ל להרא"ש למימר ואף את"ל דאין חילוק כו' וגם דבא"ר צריך ללמוד בלי הפסק אע"כ דבהא נשאר בהקדמה הקודמת וא"כ איך סיים מ"מ מסתברא כו' ואפי' כשיוצאין לעסקיהם כו' דסברא זו הוא רק לענין הפסק באמצע הלימוד והרי בזה לכל אדם אינו מפסיד העסק באמצע וצריך לדחוקי דה"ק שבני אדם שרגילים תמיד כו' עדיפי בהא דאפי' הפסק בין ברכה ללימוד לא הוי הפסק כיון שדעתם על הלימוד תמיד וכ"ז דוחק:

אבל לולא דברי הב"י יש לפרש דבריהתו' והרא"ש היטב וה"ק דודאי ק"ש עצמו נחשב כלימוד וכדס"ל להראב"ד לפי גירסתו והוא שקרא על אתר ממילא לגי' התו' והרא"ש דגרסי והוא ששנה על אתר ולא מהני ק"ש אע"ג דודאי הוא כלימוד אע"כ דלירוש' בעינן שילמוד הכל על אתר ובלי הפסק וממילא אם מדמין ב"הת לא"ר גם בב"הת אין להפסיק באמצע העסק אבל אם מחלקין בין ב"הת לא"ר י"ל שפיר דגם בא"ר עצמו א"צ רק להתחיל בלימוד מיד ולא ק' דהרי קרא כבר ק"ש ויהא כלימוד די"ל כיון דא"ר לא מחזי כב"הת כ"א בשונה על אחר אז ניכר שברכתו הי' גם ע"הת ולכן לא סגי בק"ש לחוד אע"ג דהוי כלימוד משום דאז ברכת א"ר לא מחזי כלל כב"הת וא"כ דברי הרא"ש מכוונים דה"ק ונ' דהיינו דוקא בברכה של א"ר ר"ל שם לא מהני ק"ש במקום לימוד אם לא למד כלל אבל בלמד מהני אפי' יפסוק כו' ממילא ב"הת מחולק מברכת א"ר דב"הת אם קרא אח"כ איזה דבר של תורה יהי' מה שיהי' מהני דאע"ג דגבי א"ר לא מהני ק"ש ברכת א"ר שאני אבל שוין דבין ב"הת ובין בא"ר אין מפסיד ההפסק באמצע וע"ז כ' דאלת"ה כו' ר"ל דברכת א"ר לא גרע מב"הת וא"כ הדר תקשה ל"ל ללמוד על אתר הא ק"ש הוא במקום ד"ת אע"כ דלירושלמי בעינן שילמוד בלי הפסק באמצע כו' א"כ הל"ל בעלמא כו' וכן מ"ש ואף את"ל דאין חילוק כו' ג"כ ר"ל הכי דממילא אם לא נחלק בין א"ר לב"הת הוי צ"ל עוד דמפסיד ההפסק כו' וע"ז סיים מ"מ מסתברא בבני אדם כו':

כללא דפירושו הוא דאם א"ר שוה לב"הת אז צ"ל דלירוש' צריך ללמוד הכל דאל"כ ק' ל"ל לשנות הא כבר קרא ק"ש מיד אבל אם א"ר אינו דומה לב"הת י"ל בא"ר עצמה סגי בהתחלת הלימוד אבל לא סגי בק"ש ממילא ב"הת שוה לבא"ר דסגי בהתחלת הלימוד ומחולק מברכת א"ר דבאי"ר לא מהני ק"ש אח"כ ובב'"הת מהני מה שיקרא יהי' מה שיהי' ועד"ז מתפרשים גם דברי התו' ואין כאן פלוגתא בין הרא"ש להך תי' של התו' רק בהא שבתו' משמע דבא"ר גם אם לומד מיד לא מהני רק מה שלומד בלי היסח הדעת אפל להרא"ש סגי בא"ר בהתחלה:

ומיהו עוד יש קצת הפרש בין התו' להרא"ש שהתו' לתי' קמא תלמודא דידן חולק אירושלמי וס"ל דאפי' גבי א"ר א"צ לשנות על אתר אבל הרא"ש לא הביא כלל הך ת' ותפס כירושלמי וכן הספר כאן מיהו הראב"ד ולגירסתו אף הירושלמי לא מצריך רק לקרות ק"ש מיד אבל א"צ לשנות מיד וע"כ כ' בש"ע דיש להסתפק כו' משום