ביאור מרדכי ברכות פח

וז"ל בד"ה אע"פ שיצא מוציא שהרי כל ישראל ערבין זה בזה למצות ממילא בא"מ דלא מיקרי ערבין א"י להוציא ואין חילוק אם הוא א"מח בין שפטורו הוא מחמת שהוא קטן או אשה וספק אשה כגון טומטום כו' או סומא לר"י בב"ק פ"ז א' דפוטרות ממצות לעולם כיון שא"מח תו לא מיקרי ערב בעדו וא"י להוציא אבל אין לומר דדוקא היכא דבלא"ה אינו בכלל הערבות כגון קטן וכיוצא בו הוא דבעינן מחויב בדבר אבל היכא שהוא בכלל הערבות לא איכפת לן במה שהוא פטור דלפ"ז יש לחלק בין קטן לסומא דסומא ודאי איתנהו בכלל ערבות דהרי אין פטורו מצד מינו אלא מצד מקרהו דז"א דהרי התו' מגילה כ"ד א' ד"ה מי הקשו מקטן אסומא ע"ש ש"מ דמפרשי כיון דפטור ממצות משום ה"ט גופא תו אינו בכלל הערבות וכן בהיפוך היכא דמחויב בדבר נקרא ערב אפי' בשנים דלכאורה אינן בכלל ערבות דאנשים כדמוכח בסוטה ל"ז ב' מ"מ בדבר שמחויבים ה"ל שפיר ערבין בהא מלתא ותדע שהרי באוכל כזית דגן דמהני להתו' לקמן מ"ח א' ד"ה עד' מטעם ערבות ומשמע דמהני אפי' להוציא נשים כעובדא דינאי מלכא ומלכתא דלקמן וגם הפוסקים לא חילקו בכך אע"כ החיוב עצמו הוא המביא הערבות וכן פטורו:

כט שלא להצטרף קטן כו'. לכאורה לעשרה ודאי דמצטרף קטן פורח ויודע למי מברכין דא"א להחמיר יותר שא"כ הוא נגד הגמ' והא דסיים הספר עד שיביא ב' שערות היינו אם אינו יודע אז יש מקום להחמיר דדלמא הסוגיא ר"ל תרתי בהדדי פורח וגם יודע א"נ דעד שיביא ב' שערות ר"ל ב' שערות קצרות והיינו קטן פורת ואז מהני אם הוא גם יודע אבל מדברי מהרי"ק שהובא בב"י סי' נ"ה מבואר שבכל גווני החמירו ר"ל אפי' פורח וגם יודע לאמהני אפי' לעשרה ונקטו כהירושלמי שהביאו התו' ותימה דשבקו תלמודא דידן שהוא עיקר ונ"ל דטעם הפוסקים דחשו להבראשית רבה דס"ל עשרה חמירא מג' ורק דמיקל בתרווייהו ולמ"ש הר"אש וז"ל וה"ר יוסף ז"ל כ' דמסתברא דריב"ל סבר כר"א דפליג על מר זוטרא לעיל מ"ה ב' דמקיל טפי בי' מבג' והתם פסקינן כמ"ז דמחמיר בעשרה הלכך אין הלכה כריב"ל עכ"ל א"כ אדרבה מסקנת הסוגיא להקל הוא רק בג' אבל בעשרה אפשר דלא מיירי מיני' ולא מהני קטן פורח אפי' הוא גם יודע:

ונלע"ד די"ל עוד הא דבס"ד כאן עשרה קילא מג' משום דמיירי בקטן המוטל בעריסה ושם יש סברא להחמיר בג' טפי מבעשרה ולא שהצירוף קל יותר מבעשרה מבג' דליתא כדמר זוטרא לעיל אלא מה"ט הוא דהרי אין חיוב זמון רק אם הסבו ועיקר הסבה משום דמורה על הכוונה שקבועין סעודתן ביחד וזה לא שייך בקטן כ"כ שא"ל מחשב' נמצא חסר ההסבה וממילא אין כאן צירוף לא מצד חסרונו דקטן אלא מצד שאין כאן הסבה לשלשתן דדוקא השמש מצורף בלי הסבה אבל אחר לא והא דמהני בא לבסוף היינו אם הסב מיהא לבסוף דהא לדידן קי"ל דמהני הסבו לבסוף אבל בלא הסב כלל אפי' לבסוף לא מהני אפי' אם ב' מהם מסובין עד שיסב גם הג' אבל לעשרה י"ל כיון דעיקר חיוב זמון ע"י ג' הוא והזמון י' הוא הזכרת השם דאכל בי עשרה שכינתא שריא מהני אפי' אין כולן מסובין ולכ"הפ סגי ברובן מסובין (עיין במג"א סי' ר' סק"ג ובט"ז ר"ס קצ"ה לא משמע כן) ע"כ מצרפין לעשרה ולא לג' אבל למסקנא דמיירי ביודע דיש לו מחשבה אם נכרת (ועיין חולין י"ב ב') ושייך בו שפיר הסבה ממילא לפ"ז א"א להחמיר בג' יותר מבעשרה ולכן שפיר קאמר בבראשית רבה אם לי' מהני לג' לא כ"ש ואדרבה בעיקר צירופו דקטן י"ל דלעשרה חמיר טפי ולא מהני אפי' פורח ויודע ע"כ מחמירין בכל צד וא"ש:

ל כזית ירק ק' הא אי' בגמ' לא אכל עמהם אלא גרוגרת א' מצטרף וגרוגרת הוא רק כשליש ביצה כמ"ש במג"א סי' שס"ח סק"ב וזית הוא כחצי ביצה כמ"ש בסי' תפ"ו א"כ איך מהני גרוגרת א' ולהסוברים דין ברי' בסי' ר"י ס"א א"ש אבל להחולקים ולית להו דין ברי' שלמה קשה ובש"ע סי' קצ"ז השמיט הא דגרוגרת וצ"ע הא אין חולק בגמ':

לא שתיי' בכלל אכילה ק"ל תינח יין אבל במשקה היוצא משאר פירות לא אמרי' שתיי' בכלל אכילה כמ"ש התו'