ביאור מרדכי ברכות פז

דהברייתא דמייתי בש"ם מיירי משני מיני קטן פורח הרישא ר"ל לא הגיע לשנים אבל הביא שערות וסיפא דאין מדקדקין ר"ל הגיע לשנים ורק שלא הביא שערות א"נ הביא אלא שאינן ארוכות כשיעור:

ומסקינן בשמעתין ולית הלכתא כו' ופי' התו' דר"ל דבעינן תרתי קטן פורח וגם יודע למי מברכין ולפ"ז אם נתפוס כפי' היותר מחמיר הוא פי' הרשב"א דקטן פורח ר"ל שהגיע לכלל יג"ש שלמות והביא שערות רק שאינן ארוכות ג"כ לא מהני עד שיהא יודע ומ"מ ביודע מהני עכ"פ בקטן פורח כה"ג דהרשב"א וכ"ה מסקנתו להדיא באמת:

והר"ת מתחלה הקיל בתרתי:

חדא דאיהו מפ' דהש"ס ר"ל דחדא מהני או פורח בלא יודע או יודע בלי פורח ולא תקשה במאי פליג אדלעיל די"ל דלעיל לר"י בעינן דוקא פורח אבל יודע לא מהני אם אינו פורח אבל לר"נ מהני יודע אף באינו פורח. וברייתא דקתני קטן שלא הביא ב' שערות אין מזמנין עליו היינו באינו יודע דאז בעינן פורח ועוד הקיל דמפ' דסוגיין איירי בג' אבל לצירוף עשרה לא בעינן פורח וגם לא בעינן יודע:

והרי"ף והרמב"ם מפ' דהן יודע קאי אקטן דעלמא שהגיע לעונות הפעוטות ולא אפורח ומשמע דלדידהו באינו יודע אף פורח לא מהני וק' א"כ הברייתא דתניא קטן שלא הביא ב' שערות אין מזמנין עניו במאי מיירי אי ביודע הא לא בעינן ב' שערות ואי בא"י הא לא מהני פורח לדידהו אע"כ לדידהו כי היכי דמהני יודע לחוד הה"נ ע"כ דמהני פורח לחוד וכדס"ל לר"ת ורק דיש להחמיר בפי' הפורח כהמחמיר שבפירושים שהוא פי' הרשב"א כנ"ל:

כד דתופס לו לחומרא ר"ל בדבר שאינו מפורש ההיתר וכאן בסוגיין נוכל לפרש ולצדד להחמיר דקאי הסוגיא בעשרה ואפי' בכה"ג ג"כ בעינן תרתי פורח ויודע אבל בג' אפי' פורח ויודע לא מהני עד שיהי' גדול ממש ולפ"ז אין להקל כ"א בעשרה ודוקא בקטן פורח לפי' המחמיר יותר והיינו שיהי' אחר י"ג שנה והביא שערות קצרות וגם יודע:

כה שלא להוציא ש"ש לבטלה ר"ל דברי ר"ח בעשרה הם מצד חומרא דהרי מדינא אריב"ל קטן המוטל בעריסה עושין אותו סניף ע"כ הוא דק מצד חומרא אבל לגבי זמון ג' י"ל דאסור מדינא דהרי י"ל דבג' מודה ריב"ל:

כו הואיל ותניא כוותי' דר"י כו' פי' דמשמע דרק בקטן פורח שהוא בן י"ג לפיר"ח הוא דאין מדקדקין אבל בפחות מזה מדקדקין ומ"מ הוא רק חומרא בעלמא שלא מן הדין דהא הראי' דתניא כוותי' יש לדחותה דדלמא מיירי בג' אבל בעשרה כ"ע ס"ל כריב"ל וכמ"ש התו' בד"ה קטן בתי' הראשון רק שר"ח נקט כתי' ב' של התו' דפליגי אהדדי ותופס ר"ח לחומרא:

כז אפי' לדברי ר"ת דמחמיר. אינו מובן הא ר"ת אדרבה מקיל הוא נגד ר"ח וא"כ לא שייך לומר לדברי ד"ה דמחמיר וע"ק מה שסיים הספר בזמון הוא דמחמיר אבל בסניף לי' כו' הא זהו מה שכ' כבר ע"ש ר"ת קודם שהביא דברי ר"ח אבל כוונת בעל הספר מבואר מדברי הג"מי פ"ה אות ו' שם מועתק לשון ר"ת וז"ל וכתב הא דר"ח פליג כו' לא מכח הלכה אלא שכל דבריו תופס לחומרא שלא להוציא ש"ש לבטלה ודוקא בזמון פליגי אבל בסניף לא פליג כו' משמע דהך ודוקא כו' זהו מדברי ר"ת עצמו וקאי אמאי שכ' תחלה דר"ח לא מכח הלכה החמיר והוקשה לו הא י"ל שפיר דמכח הלכה החמיר משום דתניא כוותי' דר"י דדוקא בקטן פורח אין מדקדקין ע"ז סיים דאין זה ראי' דהרי י"ל דברייתא לא פליג רק בזמון ג' אבל בסניף ר"ל לזמון לעשרה מודה ר"י לריב"ל אע"כ דלא החמיר ר"ה כ"א מכח חומרא בעלמא זהו ביאור דברי הג"מי ולדברים הללו כיון גם הספר ורק שצריך להגיה ולגרוס אפי' לדברי רבינו חננאל דמחמיר ור"ל דודאי כל הפוסקים תופסין הך ולית הלכתא כו' אלא כי הא דאר"נ קטן היודע כו' דבקטן היודע לחוד סגי ולא בעינן פורח וא"כ להדיא דותה הש"ס הבריית' דתניא כוותי' אך ר"ח דמחמיר ותופס הך ברייתא דתניא כוותי' ע"כ הוא מפ' הך ולית הלכתא כו' דאר"נ קטן היודע דר"ל בהדי' הך דקטן הפורח וע"כ נקט כהברייתא ולפ"ז לשון הספר מתפרש כך תחלה כ' דר"ח לא מכח ההלכה חולק אלא דתופס לו לחומרא שלא להוציא ש"ש לבטלה הואיל ותניא כוותי' כו' והוקשה לו א"כ הרי הוא מצד הלכה ולא מצד חומרא לזה אמר אפי' לדברי ר"ח דמחמיר ולא נקט מסקנת הסוגיא דקטן היודע כו' כפשטא אלא בקטן פורח כהתניא כוותי' ומוקי הך דר"כ דקטן היודע כו' ר"ל בהדי' קטן הפורח מ"מ הרי י"ל דדוקא בג' הוא דמחמיר ר"ל ר' יוחנן דתופס כהברייתא היינו רק בג' אבל בסניף לעשרה לא פליג ר"ל ר' יוחנן וא"כ מצד ההלכה אין ראי' כלל ודבריו רק מצד חומרא ושלא להוציא ש"ש לבטלה ולכן צידד ר"ת להחמיר דדלמא ר"י גם בסניף לי' פליג ושגם מסקנא דש"ס ולית הלכתא כו' קאי אקטן פורח ודבעינן גם יודע בהדי' ואם נשלח יד ונגרוס במ"ש הוא דהחמיר שצ"ל הוא דפליג כלשון הג"מי וכדסיים גם הספר אבל בסניף לעשרה לא פליג הוי א"ש טפי אבל גם הלשון הוא דהחמיר כגירסא שלפנינו יש לפרשו ג"כ על ר' יוחנן כמו לשון הוא דפליג והנה יש עוד דרך אחרת אם נשלח יד בחילוף מקומות הדברים ונגרוס כך וכ"פ ר"ה גאון דקטן עולה למנין י' [ור"ח חולק הואיל ות"כ דר"י לעיל גבי אין מדקדקין בקטן ואפי' לדברי רבינו חננאל דמחמיר לא מכח ההלכה אלא שכן דרכו דתופס לו לחומרא שלא להוציא ש"ש לבטלה] ובזמון הוא דמחמיר אבל בסניף לעשרה כו' אמנם א"צ לכך ולכל זה העירני חתני מהרש"ה נ"י:

כח אינו מוציא אחרים י"ח נראה דה"ט משום דכיון דא"מ בדבר כמוהו תו לא מיקרי ערבין זה בזה וכפי' רש"י שם