ביאור מרדכי ברכות פו

וכמו דאין זה סברא לגבי דאוריי' כמו כן מנ"ל למימר הך סברא גבי דרבנן. כיון דאין ראי' ממגילה לרבנן דפסלי בקטן (מיהו להאגודה דס"ל דמגילה חמורה משאר דרבנן בלא"ה לק"מ קו' הרא"ם ונשאר הראי' מסומא ובמגילה שאני):

ובזה א"ש מה שהניח שם במג"א בצ"ע דהרב"י פסק בסי' תרע"ו כב"ה שמכשיר בקטן ע"ש ולענ"ד פשוט דהמחבר נקוט דאין לחלק בין קטן לסומא וכדס"ל להתו' בר"ה הנ"ל וא"כ מהא דסומא דפטר תרי דרבנן לחד דרבנן מוכח חדא מתרתי או דהלכה כר"י דמכשיר בקטן במגילה משום דס"ל תרתי דרבנן מוציא חד דרבנן או משום דצ"ל דמגילה חמורה ולהכי פסלי רבנן וכדברי האגודה אבל בעלמא מהני תרי דרבנן ע"כ במגילה הפיר מחמירין דדלמא מגילה חמורה אבל בנר חנוכה ממ"נ מהני תרי דרבנן כמו דמהני בסומא או דהלכה כר"י או דאפי' רבנן מודו בשאר דרבנן לפ"ז נשאר הדין קיים דבקטן מהני אפי' לא אכל כדי שבעו דדוקא במגילה פסלי רבנן והראי' מסומא ואין חילוק בין קטן לסומא ואפ"ה לא ק' ממגילה דמגילה חמורה וא"כ הלכתא כדברי הרא"ם הנ"ל ולא מטעמי' ועיין:

טז אז אין הג' מצטרף עמהם. לטעמי' אזיל דס"ל לעיל מ"ב א' דגם באכילה אסור אם אמר הב לן ונבריך ודלא כהרר"י והר"ן דלדידהו דשרי באכילה עד שיטול ידיו מצטרפין כאן עד שיטול ידיו כ"כ במג"א סי' קצ"ז סק"ב:

יז פירש"י ז"ל ור"ח עד שיברך כו' הגהה זו הנדפסת בר"פ מקומה כאן ור"ל דהא דאמרי' דמשאמרו הב לן ונבריך אז איי הג' מצטרף היינו מסתמא אם אינם רוצים לאכול עוד אבל אם רוצים לאכול ולברך תליא בפלוגתא כמבואר בסי' קע"ט דלהטור שם יכולין לברך ולאכול ולהצטרף ולהב"י יש חילוק בין אמרו הב לן ונבריך לנטל ידיו או נטל הכוס בידו לברך ב"ה דהוי כנטל ידיו דאז אין רשאים לאכול אפי' בברכה וא"א להצטרף עוד והא דמקשה הרשב"א לקמן מ"ח א' וז"ל איכא למידק והא מכיון דיהבי לי' כסא קמייתא הא איתסר להו למיכל וא"כ מעתה לא הוי חזי שמעון בן שטח לאצטרופי כו' היינו משום דבס"ד ס"ל דלא אכלו עוד ינאי וחביריו אחר אמירתן הב לן ונברך ובכה"ג לא מצטרף וע"ז תי' וז"ל באמצע סעודה אמרו כן ור"ל שאכלו עוד אח"כ וא"ת הא שמעון ב"ש נטל הכוס בידו וה"ל כנטל ידיו כמבואר בסי' קע"ט ס"ג לק"מ דשב"ש כשנטל הכוס לא הי' דעתו לברך עליו ב"ה ולפ"ז נ"ל דלהמסובין לא הוי נטילת הכוס של המברך כאילו נטלו הם ידיהם דאל"כ קו' הרשב"א במ"ע וצ"ע:

יח או משי ידייהו כו'. וכ' המג"א בסי' קצ"ז סק"ג וז"ל וצ"ע דאדרבה נ"י עדיפא כמ"ש שם וצ"ל דבא להשמיענו דאם רוצה לברך ולאכול רשאין אע"ג דאסורין לעשות כן כמ"מ סי' קע"ט כו' נ"ל דר"ל דאסורין לעשות כן לכתחלה מטעם תכיפת ברכה לנ"י אבל להרר"י והר"ן דס"ל שם דאסור לאכול אחר נ"י דה"ל כאילו התחיל בב"ה גם כאן אסורין לאכול ולזמן עוד כנלע"ד וע"ש בב"ח דמשמע כן מדבריו:

יט דא"ל ר' לרב כו'. ואע"ג דרב אורח הוי מ"מ הא ר"ח ג"כ אורח הוי והי' גדול מרב:

כ ורגילין לזמן עם ע"ה ומ"מ ע"ה שאינו קורא ק"ש אין מזמנין עליו כמ"ש במג"א סי' קצ"ט סק"א:

כא תפלה דרבנן ודחי כו'. לפי המבואר ביו"ד סי' שצ"ט סי"ג שיש חילוק בין י"ט שני של גליות לי"ט שני דר"ה דזו משום ספק וזו משום קדושה א' לק"מ דהכא קיים מצוה דרבנן ודאי משא"כ התם דלא קעבר אלא על י"ט שני של גליות שהוא רק משום ספק ולא מיקרי ודאי דדבריהם דהרי קדושה א' דר"ה הוא ג"כ רק מדבריהם מתקנת ריב"ז כדאי' בביצה ד' ב' אלא שהוא ודאי וזה ספק:

גם לפמ"ש במג"א סי' תמ"ו סק"ב ז"ל דחמץ לא מקרי עשה דרבים דדוקא שופר שהיחיד מוציא רבים י"ח מקרי עשה דרבים יש לחלק ג"כ הכא דשאני עשה דרבים דתפלה דהעשה מצורפת לרבים יחד משא"כ בי"ט דמיקרי עשה דרבים המוטל על כל א' (ואפשר משום דמצות י"ט מקרא קודש כמ"ש ב"י בסי' תפ"ז ע"ש הרמב"ן ובעינן כנופיא ה"ל כעשה דרבים) ואע"ג דעיקר דברי המג"א שם קשין מגמ' דשבת קל"ב ב' גבי צרעת דוחה עבודה ע"ש מ"מ הך סברא לחלק בין האי עשה דרבים לאידך עשה דרבים לית לה פירכא ושפיר יש לקיים בזה דברי בה"ג אך קו' ב' של התו' מההיא דכתובות גבי חתן לא מתרצא בהכי כ"א בתי' הא' דשאני יודאי דדבריהם מספק ומכ"ש השתא דבקיאין בקביעי דירחי ורק משום מנהג אבותינו נוהגין כן בהא ודאי יש לחלק בינו לודאי דדבריהם:

כב ובמס' שמחות פירשתי בפ' ואלו מגלחין ריש הלכות אבלות:

כג קטן פורח פי' רש"י שהביא שערות ולא הגיע עדיין לי"ג שנים שלמות ובחו' ע"ש ר"ח הוסיף עוד דאותן שערות אינן ארוכין כשיעור שערות וגם עדיין לא הגיע לי"ג שנים אפ"ה מהני וה"ל קטן פורח אבל מדין הגיע ליג"ש שלמות ולא הביא שערות מזה לא מיירו רש"י ותו' ואפשר משום דהרי איכא חזקה דרבא בנדה מ"ו א' דחזקה הביא שערות ודחיקא להו לאוקים בבדקוהו ולא מצאו לו שערות אבל הרשב"א מפ' שהגיע לכלל י"ג שנים ור"ל שלמות ורק שהשערות אינן ארוכין כשיעור ולדבריו צ"ל דמיירי בבדקוהו דאל"כ לענין צירוף ודאי דנסמוך אחזקה דרבא א"נ דמיירי לעשרה דאיכא הזכרת שם חיישי' טפי ולא סמכינן אחזקה דרבא וגם הרר"י הלך בשי' זו רק דאיהו מפ'