ביאור מרדכי ברכות פב

ברכה א' משום דכיון דאפשר לא' לברך שתים אין מחלקין כל ברכה וברכה בפ"ע ולפ"ז גם שנים ר"ל דוקא וכן בברייתא דאשמעינן ד' אם כל א' יודע רק ברכה א' וקאמר דמשכחת גם ג' דוקא אם א' יודע ב' ברכות וג"כ מטעם הנ"ל ומשו"ה מקשה הרשב"א ע"ז דה"ל למתני ג"כ ב' ור"ל אם א' יודע ג' ברכות והב' ברכה הרביעי' צריך שתהא הב"ה דוקא משנים והיינו דמקשה הרשב"א כן על ברייתא בתרייתא ולא מקשה כן אקמייתא דה"ל למתני ג"כ אחד משום דבברייתא קמייתא י"ל דבשנים דינא קמ"ל דדוקא בב' ולא בג' אבל בא' היודע כל הברכות לא הוצרך לאשמעינן דפשיטא שאין מחלקין כל ברכה וברכה בפ"ע כיון שא' יודע לברך כולן:

ולפ"ז ק' למסקנא דמוקי לר"כ הברייתא קמייתא בברכת פועלים איך קתני דלא משכחת יתר על ג' הא גם הפועלים אם רצו לברך ב"ה בשלמות מי מחינן בידייהו דקולא הוא דאקילו גבייהו שיכולין לכלול ב"י בב"הא אבל אם מברכין כל א' לעצמה מאי איסורא אית בי' ואע"ג די"ל כיון דמשום ביטול מלאכה דבע"הב הקילו גבייהו לכלול ב"י בב"הא אי לא עבדי הכי ה"ל מקצרין במלאכת בע"הב שלא כדין וע"כ לא משכחת לי' יתר על ג' דאם אין בהם מי שיודע לכלול ב"י בב"הא והי' בהם א' שיודע ב"הא וא' שיודע ברכת ב"י א"א להם לברך שאין הפועלים רשאין לברך כל א' לעצמו מ"מ תימה כיון דעי"ז יעקרו מב"ה לגמרי או יבטלו עכ"פ מב"הא וב"י ודאי דמחויבין לברך כל א' לעצמו וא"כ הרי משכחת לה יתר על ג' לר"נ אפי' בפועלים. וצ"ל דה"ק דבפועלים צריך להדר אחר ג' כדי שיוכלו לכלול ב"י בב"הא משא"כ בשארי ב"א א"צ להדר אחר ג' אלא סגי בד' שיודע כל א' מהם ברכה א' אך לפ"ז צ"ל דלא איכפת לן אם א' מהם יודע ב' שהוא יברך הב' דוקא דאל"כ גם בשארי ב"א צריך להדר אחר ג' שיהיו בהן א' היודע ב' ברכות אע"כ דר"ל ד' לענין דיעבד אם אין כאן מי שיודע רק כל א' ברכה א' א"כ גם בברייתא דתני ג' הפי' כך הוא והדרא קו' לדוכתא וכי לא סגי דלאו ג' הא גם בד' משכחת לה ולא יכללו ב"י ב"י בב"הא וצ"ע:

והמג"א סי' קצ"ד סק"ג משמע שהבין דלהרי"ף ה"ק ג' וד' שלפעמים א"א בפחות מד' כגון אם אין כל א' יודע רק ברכה א' אם חסר הד' ברכות מעכבות זו את זו ולא יברכו כלום וכ"מ מלשון המחבר שם שכ' וז"ל ואע"פ שאין בהם מי שיודע ברכה רביעית אין בכך כלום עכ"ל מזה משמע אבל אם אין בהם מי שיודע א' משאר ברכות אית בי' עכובא ולפ"ז יש לפרש גם הברייתא קמייתא דתנא ג' ואוקימנא בפועלים ג"כ ר"ל דלא משכחת פחות מג' דבאם אין כל א' יודע רק ברכה א' בעינן ג' דוקא דברכות מעכבות זא"ז אבל לא בעינן ד' משום דלגבי פועלים סגי בג' אף מ"ש שם במג"א וז"ל ומוכח מכאן דמנין ג' ברכות מדאוריי' ור"ל לאפוקי מהרמב"ם דס"ל דמדאוריי' סגי בברכה א' וקשה הרי איהו גופא מסיק ר"ס קצ"א דהעיקר כדברי רש"י דמדאוריי' יכול לכלול ב"י בב"הא א"כ אכתי תקשה מ"ש פועלים הא אפי' בשארי ב"א סגי בג' דהרי אם יכלול יצא י"ת דאוריי' ותו אין ברכה פרטית שה"ל לאמרה מעכבת וע"ק לכאורה דלרש"י דיכול לכלול בברכה א' א"כ גם הזן והארץ וב"י יכול לכלול בברכה א' א"כ משכחת לה ג"כ פחות מג' וסגי בב' דהא' יברך ברכת הזמון והב יברך ברכה א' כוללת הזן והארץ וב"י מיהו ע"ז י"ל דדוקא לכלול ב"י בב"הא הוא דמהני מדאוריי' מפני ששניהן דומות כמ"ש רש"י אבל ברכת הזן צריך להיות פרטית ומעכבת אבל קו' קדמייתא קשה וא"ל דהך ברייתא דתני ד' מיירי בא"י לכלול ברכה א' בחברתה אבל ברייתא דפועלים מיירי ביודע לכלול דא"כ א"צ לאוקים בפועלים אלא הל"ל הא ביכולים לכלול הא באינם יכולים לכלול וע"ק אפי' אי נימא דהמג"א מוכיח מכאן אף דלא כרש"י דמהני מדאוריי' לכלול אלא דבעינן דוקא ג' ברכות פרטיות. קשה הא ע"כ ג' ברכות פרטיות אינן מעכבות זא"ז דאל"כ תקשה הפועלים שמברכין רק ברכה א' פרטית וכוללין ב' הא אינן יוצאין כלל ידי ב"ה כיון דברכות מעכבות זא"ז ול"ל השתא כמ"ש התו' לעיל י"ו א' דיש כח ביד חכמים לעקור דבר מ"הת דא"כ לא יברכו כלל דאדרבה השתא עוברים משום לא תשא כיון דברכות מעכבות זא"ז (וצ"ל דאעפ"כ חכמים תקנו להם ברכה זו א"כ מה שהוא דאוריי' עקרו ותקנו להם ב"ה דרבנן תחתיו וזה רחוק מאוד) אע"כ צ"ל דאע"ג דהברכות מעכבות היינו אם לא יאמרוה כלל אבל אם יאמרוה בכללות בכה"ג אינן מעכבות זא"ז ולכן יוצאין הפועלים ידי ברכת הזן כיון דמ"מ מזכירין ברכת הארץ וב"י בברכה כללית א"ל הדר תקשה כאן דגם בבע"הב סגי בג' אם יכולין לכלול דאז עכ"פ אין מעכבת הברכה שיודעין לכ"ע וע"ק אם נפרש ג' דברייתא קמייתא דר"ל דלא סגי דלאו ג' משום דאם חסר א' ברכה זו מעכבת האחרות א"כ איך משכחת ב' דהא בב' ודאי דלא סגי דהא חסר ברכה הג' דל"ל ב' ביחיד או בהפסקה דהא להרי"ף לא ס"ל כלל הך דינא דא' שהפסיק לב' שיחזור אח"כ למקום שפסק אלא לעולם חוזר לראש ואפי' בלא אכל בנתים כלל רק סיפר או שהה ס"ל להרמב"ן אליבא דהרי"ף חוזר לראש לכ"ע והא דלקמן להיכן הוא חוזר קאי לענין נוסח הזמון כמפורש בהרי"ף וא"כ להרי"ף לא משכחת לפרש ב' דברייתא דליהוי סגי בב' אע"כ דר"ל ב' אם א' יודע ב' ברכות כמ"ש התו' בשם הרי"ף א"כ ממילא גם הא דתניא ג' אינו ר"ל למעט דליכא פחות מג' אלא דלא משכחת יתר על ג' כמ"ש התו' דלחצאין אין לברך אם הא' א"י כ"א החצי ברכה וא"כ הא דברכה א' מעכבת אינו מבואר כלל בברייתא:

ויש לדחוק דאע"ג דהא דתניא ב' ר"ל כפי' התו' מ"מ הא דתנא ג' דוקא קתני לדיוקא יתר מג' דלא וכן פחות מג' דלא ומשום דברכות מעכבות זא"ז ומשמע לי כן משום דלאוקימתא דר"נ בפועלים ק' איך תני ג' דוקא לאפוקי יתר מג' הא משכחת לה שיפרטו כל ברכה וברכה לעצמה אע"כ דלאותו אוקימתא צ"ל דאתי לאפוקי פחות מג' דלא ר"ל אם חסר א' היודע הברכה ברכות מעכבות זא"ז אבל קו' קדמייתי קשין וצ"ל דבאמת להרי"ף מנין הברכות מעכבות ואפי' בכוללין לא מהני והא דפועלים כוללין ב"י בב"הא הוא רק מתקנתא דרבנן וגם צ"ל דגם בהם תקנו דברכות מעכבות זא"ז דאל"כ אכתי משכחת לה בפועלים פחות וצ"ע:

והנה בס' אבן העוזר משיג על המג"א דלדבריו מאי פריך בירושלמי נר"נ ניתני ד' דהיינו נברך והא נברך ודאי אינו מעכב הג' ברכות אחרות דאין ברכת זמון מעכב לב"ה וכן הא דפריך אח"כ וא"ת זו הטוב והמטיב הא ודאי לא מעכב ע"ש וצריך להבין על הגאון אמאי לא אקשי לי' כן מגמ' דידן דקאמר לר"נ מ"ד ג' וד' שפיר והיינו בהדי' ברכה דנברך והרי נברך ודאי