ביאור מרדכי ברכות ז

למרי' שרי לה"ט וי"מ הטעם שלא יהא נראה עליו כמשוי וכממהר ורוצה לילך ולפ"ז בקבוע לו מקומו שם שרי וכ' הב"י דיש לחוש לג' הפירושים:

יג בשעת קריאת התורה כו'. ובבד"ה סי' קמ"ו כ' ע"ז ומ"מ נכון לכוין אדם דעתו בכל הפרשיות ולשמעם מפי ש"ץ עכ"ל ע"כ לא יעשה כך אבל מ"מ לקרוא עם הש"ץ עולה לו לקריאה א' כמ"ש במ"עמ ע"ש:

יד כר"ג וכל"ק דרש"בי כו'. משמע שבא ליישב דלא תקשה הלכת' כר"ג אהלכת' כרש"בי שא' משום ר"ע דסתרי אהדדי דר"ג לא קא' רק עד, שיעלה ע"הש דמשמע אבל אחר עה"ש לא ולר"ע קורא של לילה גם אחר ע"הש לכן תי' דר"ע בשעת הדחק אבל ר"ג שלא השת"הד אין זמנו רק עד ע"הש:

ופי' החילוק יש לפרש בתרי גווני אם דר"ל דעד ע"הש אפי' לכתחלה קורא דהא ר"ג ל"ל סייג וכמ"ש הר"אש להדיא אבל אחר ע"הש הוא רק דיעבד רק לפ"ז לא א"ש הא דהשיב להם ר"ג לבניו דאם לא עלה ע"הש חייבים משמע אבל אחר ע"הש אפי' דיעבד לא וכיון דקא' דהלכה כר"ג משמע בכולי מלתא דר"ג גם בהא דמשמע מדבריו דאחר עה"ש אפי' דיעבד לא ע"כ צריך לפרש דהחילוק הוא דאחר ע"הש אפי' דיעבד לא יקרא אם הי' האיחור מחמת פשיעה אבל הא דר"ע דמתיר בשע"הד היינו אם הי' מחמת אונס כמ"ש הב"י וכדמשמע גם בר"אש כאן רק לפ"ז צ"ל אע"ג דלר"ג ל"ל סייג דחצות מ"מ הך סייג דלא יקרא אחר ע"הש אפי' דיעבד בזה מודה ר"ג ומטעם סייג (וצ"ע על רש"י שכ' בד"ה כוותי וז"ל ולא גרסינן מותרי' ואמאי מחיק רש"י הגירסא הא ע"כ אחר ע"הש לר"ג אסור לקרות משום סייג דא"לכ ממילא מחויבים לקרות גם אח"כ כדי לקיים המצוה דאוריי' וצ"ל דרש"י ס"ל דבאמת ד"ג ור"ע פליגי ומדאו' לא יצא ידי ק"ש אחר עה"ש לר"ג ול"ל לר"ג סייג כלל בדיעבד וע"כ שפיר מחק רש"י הגי' דמותרי' אבל להר"אש ולדעת הספר כאן דר"ג מודה אחר ע"הש דיוצא מדאו' ומשום סייג הוא דאסור שפיר יש לגרוס מותרי' אתם):

עוד משמע מדברי הספר דבא ליישב ג"כ הסתירה דרש"בי דבבריית' קדמייתא א' דשל לילה קודם ע"הש משמע אבל אחר ע"הש לא דא"לכ ה"לל פעמי' שאדם קורא ב"פ אחר נ"הש קודם הנץ החמה כו' אע"כ דאחר ע"הש אינו קורא ובאידך דרש"בי משום ר"ע א' דקורא אחר ע"הש לשל לילה ע"כ תי' דרש"בי קדמייתא קאי לכתחלה או שלא בשע"הד ואידך דרש"בי מיירי בשע"הד איברא דבלא"ה יש תי' ע"ז דהר"שבא תי' דמשו"ה נקוט קודם ע"הש כדי לאשמעינ' דקורא של יום אחר ע"הש תיכף לע"הש ממש והר"אש תי' משום דלקרות של לילה וגם של יום באותה שעה הוי לי' תרתי דסתרי אהדדי והוא מדברי הרמ"בן במלחמות ומ"מ גם תי' זה דהספר נכון:

ובאמת בהר"אש שכ' וז"ל וכן לענין ק"ש נמי לילה הוא למי שמרוב אונס כו' וכ"ת כיון דיוצא כו' אמאי תני רש"בי כו' לאשמעינ' רבותא טפי דיוצא בק"ש של של ערבית אחר ע"הש כו' יש להבין דמאי קו' דהרי י"ל שפיר דמשו"ה נקוט קוד' ע"הש דהתם א"צ בשע"הד דוקא אבל אחר ע"הש בעינן דוקא שע"הד ודוחק לומר דקושי' הר אש הי' כיון דהא דרשאי לקרות עד ע"הש אין בו חידוש דכבר אשמעינן כן ר"ג לכן טפי ה"ל לאשמעינן דקורא אחר ע"הש בשע"הד מיהא הוי רבות' טפי שע"הד דאחר ע"הש מלכתחלה דקוד' ע"הש ודוחק אלא נ' דהר"אש שפי' דהך דקורא של יום אחר ע"הש ר"ל דיעבד דוקא או כגון מי שרוצה להחזיק בדרך וא"כ איירי הבריית' מדיעבד ושע"הד ע"כ שפיר הוקשה לו דה"לל דשל לילה אחר ע"הש יוצא וג"כ בשע"הד דהא מיני' מיירי הבריית' בהא דיוצא בשל יום אחר ע"הש אבל הספר דס"ל דשל יום יוצא אחר ע"הש אפי' לכתחלה י"ל שפיר דבריית' קדמייתא לא מיירי כלל מדיעבד ושע"הד וע"כ לא נקט דיוצא של לילה אחר ע"הש:

ואכתי ק' הא אח"כ באידך בריית' דרש"בי משום ר"ע. כ' הר"אש וז"ל והאי דקא' אליבא דר"ע דק"ש של של שחרית אחר הנ"הח דוקא היכא דלא אניס משמע דבא ליישב שלא תקשה מבריית' קדמייתא דיצא בשל יום אחר ע"הש מיד דמיירי באניס ורוצה להחזיק בדרך ולפי הנ"ל אכתי ק' כיון דמהך בריית' דר"ע דתניא דיוצא בשל לילה קודם הנ"הח ע"כ דמיירי בשע"הד ונאנס ומפני כך לא קרא וא"כ בכ"הג דאונס ושע"הד קורא של יום מיד אחר ע"הש והדר ה"ל לר"ע לאשמעינן רבותא דקורא קודם הנ"הח ויוצא בשל