ביאור מרדכי ברכות עח

ומ"מ להחולקים יש לקיים ג"כ הגי' דא"ה היטב לפמ"ש הב"י בסי' קצ"ט בד"ה ואהא בשם הר"ן דמגילה דיותר יש לחוש לפריצות היכא דצרופן ניכר דאז אין מצרפין לנשים בהדי' דכיון דצירופן ניכר חיישי' לפריצות משא"כ בשאין צירופן ניכר לפ"ז כאן כשיש ג' אנשים מלבד הנשים לא שייך פריצות אבל הא דנשים ועבדים אין מצטרפין זהו ודאי אפי' כשיש ג' עבדים דבהו חיישי' טפי לפריצות אפי' כשאין צירופן ניכר כמ"ש המג"א סי' קצ"ט סק"ד וכ"מ קצת בגמ' דמקשה מסיפא דברייתא ולא מקשה ממתני' דנשים אין מזמנין עליהן דג"כ הטעם משום פריצות כמ"ש הט"ז סק"ב אע"כ משום די"ל דמתני' מיירי בניכר צירופן ודאי דאסיק ה"ט דפריצותא רק בברייתא דמיירי מג' נשים וג' עבדים דהא ברישא דתניא נשים מזמנות לעצמן הוא משום דאיכא דעות דאל"כ ה"ל ב' שרצו לזמן דא"מ וכיון דרישא מיירי בג' עלה תניא בסיפא נשים ועבדים אין מזמנין וע"ז שפיר מקשה הש"ס כיון דאין צירופן ניכר אמאי ניחוש לפריצות ומשני הש"ס דאפ"ה גבי נשים ועבדים גרע טפי דאפי' כשאין ניכר צירופן חיישי' וכ"ז השתא דמשני שא"ה דאיכא דעות אבל בלא"ה הוי מוקמינן הרישא בב' נשים וכך הסיפא ובכה"ג דצירופן ניכר אסיק גם בס"ד לה"ט דפריצות כדמוכח ממתני' והא דנקיט הגמ' בקו' הא' והא מאה נשי כו' הוא לאלומי הקו' טפי וא"ש:

והטור הביא בשם הר"י הכהן וז"ל דאלת"ה אדמיבעי' לי' לעיל ך' ב' אם יכולות להוציא תיבעי לי' אם מצטרפות עכ"ל ולכאורה אינו מובן דמאי ענין צירוף לעו להוציא דנידוק הא מהא וצ"ל דהר"י הכהן דחיקא לי' לאוקים האיבעיא בלהוציא בור שיכול להוציאו בב' דסתמא קאמר לאפוקי רבים י"ח וכיון דבב' מצוה ליחלק ע"כ דמבע"ל כשהיא מצורפת לג' ולכן דייק דאי אינה מצטרפת ממילא א"א להו להוציא דה"ל כב' דכיון שאין בהם צירוף א"י להוציא זה את זה אלא דאכתי המ"ל דלמא צירוף דהאשה ג"כ תליא באבעיא זו אי חייבות בב"ה דאוריי' או דרבנן וע"ז קאמר דא"כ ה"ל לש"ס למינקט האבעיא בלהצטרף וע"כ דחה ע"ז מהר"ם ז"ל כמ"ש הטור דדלמא מיירי התם להוציא בור דאפי' בב' יכול הסופר להוציא הגור ובט"ז סק"ב מקשה להרי"ך דמצטרפות הנשים איך פי' מתני' דנשים אין מזמנין עליהן ומה שתי' ע"ז דמתני' ר"ל שלא אלו הנשים כוס של ברכה א"כ היינו להוציא ומאי קמבע"ל בש"ס אם יכולות להוציא הא מתני' היא דלא ומה שתי' עוד שקלי' ר"ל א' נשים ג"כ ק' לפ"ז מאי פריך הש"ס לקמן מ"ז א אהא ואר"א קטן מזמנין עניו והתנן נשים עבדים וקטנים אין מזמנין עליהן הא מתני' מיירי בב' דומיא דנשים ובב' מודה ר"א דאפי' למסקנא דר"א מיירי בעשרה ג"כ מודה דלא מצרפין ב' קטנים כמ"ש התו' שם סוף ד"ה וליתן אע"כ דגמ' רצה לאוקים מתני' כפשטא וקטנים קטנים דעלמא וכן נשים נשים דעלמא וא"כ הק"בע להרי"ך:

והב"ח תי' דהרי"ך מיירי להצטרף לעשרה ומתני' מיירי לג' וק' כיון דגם להב"ח הא דאין מזמנין על הנשים משום פריצות היא א"כ מ"ש ג' מעשרה דהרי משו"ה אין מצרפין נשים גבי זמון ג' משום דאיכא שינוי ברכה והוי צירופן ניכר כמ"ש הר"ן הנ"ל א"כ ה"הד לעשרה ולענ"ד א"נ לכך די"ל דהרי"ך מפ' מתני' נשים אין מזמנין עליהן ר"ל אינן חייבות לזמן אבל רשאות להצטרף וכל עצמו של הרי"ך לא אתא אלא להביא ראי' דרשאות להצטרף ולזמן עם האנשי' דאע"ג דמסקינן ב' שאכלו כאחת מצוה לחלק מ"מ שא"ה דאיכא דעות כדמשני הש"ס אברייתא וכי היכי דלא תימא דדחוי בעלמא קא מדחינן להכי מייתי ראי' מהא דלעיל דא"כ איך שייך בהן להוציא אחרים כיון שאינן רשאות להצטרף:

א"נ י"ל דהרי"ך מיירי דאיכא ג' אנשים בלאו האשה והא דקאמר להצטרף ר"ל לענין זה שיוצאות בב"ה של האיש וא"צ לחלק לברך בעצמה כמו בב' דמשום דליכא בהן צירוף צריכין לברך לבדן ע"ז קאמר הרי"ך דבנשים מצטרפות ויוצאות בברכת האיש אבל להצטרף האשה היכא שצירופן ניכר כגון בג' או בי' י"ל באמת דמודה הרי"ך דבכה"ג חיישי' לפריצות ובכה"ג תנן דאין מזמנין עליהן מיהו הרבינו שמחה שהביא הס' בסמוך שכ' להדיא להזכרת שם שמים שפיר מצטרפת לדידי' צ"ל דמפ' מתני' דר"ל שאין חייבין לזמן עליהן כתי' הראשון וא"ש:

ד ולא אחמור בה כולי האי. ק"ק לפ"ז ברכת הפירות דהוי רק דרבנן ליפטרו להדדי בלי הסבה ואנן קי"ל איפכא דבשאר דברים לא מהני הסבה ואין מזמנין על הפירות וי"ל דבפת אע"ג דלא הסבו יחד מ"מ איכא קביעות לכל א' לעצמו משא"כ בפירות ליכא קביעות אפי' לכל א' בפני עצמו:

ה רש"י הביא ראי' כו' וכן המנהג כמ"ש המג"א סי' קצ"ג סק"ב:

ו מברך המוציא כו' זהו גם דעת ר"ה שהביא הטור ודעת הראב"ד לפי מה שהבין בו הר"אש אבל הרשב"א הבין דלהראב"ד צריך לברך למפרע ב"ה ואהא הוא דפליג הרשב"א כמ"ש הב"י אבל הר"אש הבין דלהראב"ד א"צ למפרע רק ברכת המוציא והוא ז"ל פליג עלי' דאפי' המוציא אצ"ל וכן פסק בש"ע ס"ס ר':

ז פי' אין חייבין להפסיק כו' וסיים הרשב"א ובש"ע אם לא רצו להפסיק אף הוא אינו רשאי לברך ולצאת לשוק והט"ז