ביאור מרדכי ברכות עד

סתם לא ישבו וליכא הסבה וע"ק מאי מהני ישיבה התם הא כ' במג"א סי' רי"ג סק"ז דישיבה בלא אכילה לאו כלום היא (וצ"ל כיון שטעמו כולם מהני ג"כ הישיבה) ע"כ כ' בגי' הספר דעיקר הקושי' מיין דהבדלה אבל מהבדלה גופא לא ק' להו דשפיר מוציא אחרים בלי הסבה רק הקו' איך יכולין לטעום מהיין דהרי לכתחלה צריכין שיטעמו כולם כמבואר בסי' רע"א סי"ד ועוד כיון דא"א להם למיטעם אף דיעבד לא מהני דכללא הוא בעלמא כל שאינו ראוי לבילה בילה מעכבת בו וכאן הרי א"י לטעום ע"י ברכת המברך ואהא תי' שפיר וג"כ לק"מ מסוגיא דפסחים די"ל דבאמת התם ברכו כל א' ברכת היין לעצמו ורק ברכת הקידוש שמעו מהמקדש:

ובזה א"ש מ"ש התו' שם ק"א א' ד"ה ורי"א אף ידי יין יצאו ומיירי ששתו כו' והקשה במג"א סי' קס"ז ס"ק י"ט דלהגה שם מהני טעימת המברך להמסובים די"ל דהא ע"כ צ"ל דברכו כל א' לעצמו שהרי אין יוצאין בברכת המקדש בלי הסבה וכשברכו הם ודאי אין רשאי להפסיק בין ברכה לטעימה והיינו דציינו התו' שם להקשות על ר"י ולא מקשו ג"כ על רב דפשיטא דידי יין לא יצאו אם לא שתו. אבל לפ"ז א"ש דלרב המ"ל כלישנא קמא בסוגיין דיין לא בעי הסבה ואז יוצאין בטעימת המקדש אבל לר"י ליכא למימר הכי:

צה וה"הד שושנים וא"כ זה ניחא מה שלועזין רוז"אש לפי המפרשים דורד הוא רוז"אש וברכתו בורא עצי בשמים או שנתן ריח טוב בפירות וסיג"לי ברכתו בורא עשבי בשמים א"נ דשושנים ר"ל הגדלים בקרקע כמ"ש הב"י בד"ה כתוב במרדכי ע"ש:

צו ודוקא כשמריח בהן פי' אפי' בבא לאכלו אם כיון גם להדיח מברך ולא אתא למעוטי אלא באכלן ולא כיון להריח כמבורא בש"ע ס"ב:

צז שהמדיח בו כו'. פי' שמריח בשעת נטילה בהא פליגי אבל במריח להדיא קודם נטילה לכ"ע מברך כמבואר במג"א ס"ק כ"א ובסי' תר"נג:

צח הלכה כב"ה. דאומרים מברך על ההדס ואח"כ מברך על השמן מפרש"י ד"ה שמן לסוך ידיו כו' והדס להריח וד"ה זכינו לריחו ולסיכתו כגון משחא כבישא משמע דכאן לא מיירי כלל בשמן המריח אלא שבא לסוך וא"כ צ"ל דמברך על הסיכה דהרי סיכה כשתי' כדאי' בשבת פ"ו א' וכן לעיל ל"ה ב' תניא הסך שמן של תרומה משלם כו' הרי קרינן בי' ואיש כי יאכל ודין ברכה ילפינן בפרקין מתרומה ולפ"ז הוי א"ש בסוגיין דאין ברכותיהן שוות דסיכה דהוי כשתי' ראוי לברך בפ"הע כשותה אבל בריח מברך בורא עצי בשמים ולפ"ז צ"ל דלב"ה ל"ל האי כללא דכייל המג"א ר"ס רי"ו ע"ש הטור דברכת הנאה קודמת לברכת הריח דהרי ברכת הדס הוא רק ברכת הריח וקדמה לברכת השמן דהיא ברכת הנאה כשסך אך כיון דלא מצינו כן בפוסקים לברך על סיכה אפי' אינו להעביר הזוהמא צריך לדחוק בדברי רש"י דגם כאן מיירי במשחה כבישא ובא לסוך ואגב מריח בו וכ"מ ברש"י לקמן נ"ג א' ד"ה ושמן כו' והיא מבושם בבשמים ואע"ג דדברי רש"י סתרי אהדדי בהא דשם כ' רש"י עצמו דבלהעביר הזוהמא אין מברכין וכאן פירש"י דמברכין וצ"ל דרש"י כאן ס"ל דדוקא בבא להעביר לחוד הוא דאצ"ל אבל כשגם מריח בו צריך לברך אבל לקמן ס"ל לרש"י דכל היכא דבא להעביר אע"ג שגם מריח בו אצ"ל וכן ס"ל להתו' בסוגיין ולקמן ומ"מ פירש"י שם ד"ה אין מברכין עליו בורא עצי בשמים אלא בורא שמן ערב מברכין אם שמן של אפרסמון הוא ע"ש וע"ז לא נחלקו התו' דמ"ש כאן וז"ל דאי להעביר הזוהמא הא אמרי' בפ' א"ד דאין מברכין עליו ר"ל במשחא כבישא דברכתו בע"ב וכיון דאצ"ל ברכה זו דבע"ב וגם ברכה דבש"ע ליכא במשחא כבישא ע"כ כ' התו' דאין מברכין עליו סתמא אבל בשמן אפרסמון דאיכא ברכה דבש"ע גם להתו' מברכין וראי' שהתו' העתיקו לקמן דברי רש"י ולפ"ז מצי מיירי כאן בלהעביר הזוהמא אלא שאגב מריח בו ומיירי בשמן אפרסמון שיש בו ברכה דבש"ע:

ובמג"א סי' רי"ז סק"ה מקשה וז"ל מנ"ל דעל שמן אפרסמון מברכין כשעשוי להעביר הזוהמא ולענ"ד משמע להו כך מדקאמר ר"ג שמן זכינו לריח וזכינו לסיכתו משמע דמיירי בשמן שסך בו וגם משמע שהסיכה מביא מעליותא לענין ברכה א"כ כי היכי דלא תסתור עם הא דאר"ה לקמן שמן העשוי להעביר את הזוהמא אין מברכין עליו עכצ"ל דמיירי כאן בשמן אפרסמון ועוד בלא"ה כיון דיש לפרש דאיירי ר"ה רק בשמן שאין עיקרו להריח כגון משחא כבישא וגם אין בו ברכה דבש"ע אבל בשמן אפרסמון דעיקרו להריח ויש בו ברכה דבש"ע דמברכין א"כ מנ"ל לפטרו מברכה בכה"ג ומה שפירש"י בסוגיין בסמוך בד"ה מברך על השמן בש"ע דבפלוגתא דיין ושמן איירי בשמן אפרסמון ולא פי' כן גם הך פלוגתא דשמן והדס זהו לפירש"י בסוגיין דמוקי פלוגתייהו דשמן והדס במשחא כבישא אבל לפירש"י דלקמן גם הך פלוגתא איירי בשמן אפרסמון:

והרי"ף גורס ובה"א מברך על ההדס ופוטר את השמן ולדידי' צ"ל דמיירי במשחא כבישא דברכתו בע"ב דהוי ברכתו שוה עם ההדס אבל הר"אש גורס וחוזר ומברך לדידי' צ"ל דלא מיירי ממשחא כבישא אלא משמן אפרסמון דאין ב"ש ואפ"ה מקדימין ההדס לב"ה משום דחשוב כמ"ש במג"א סי' רי"ו ס"ק י"ט אכן לפ"ז להתו' שכ' בסוגיין האי שמן להריח הוא דאי להעביר כו' וס"ל לקמן נ"ג א' דבשמן אפרסמון אף בלהעביר הזהומא מברכין בש"ע וא"כ ע"כ כאן לא מוקמי בשמן אפרסמון ואפ"ה משמע דגרסי כגי' דידן דמברך על ההדס וחוזר ומברך כו' צ"ל לדידהו דמיירי במשחא כבישא שהוציא מהם עיקרי בשמים ולדעת הראב"ד שהביא הר"אש סי' ל"ו דבכה"ג מברך במ"ב או כמ"ש במג"א שם דמיירי בשמן שבשמו בעשבי בשמים ע"ש אך לפ"ז ודאי דיש לתפוס בהא כהרי"ף דלא גרס ולא היא כו' דהרי מקדימין ברכת בעצ"ב לברכת בעש"ב או לברכת במ"ב כמבואר בב"י סי' רי"ו בשם הרוקח וכן נראה לדינא דבכה"ג ודאי יש להורות דהדס קודם מיהו לכאורה דברי הראב"ד הנ"ל הן רק לפירש"י שפי' כשרתא ומשחא כבישא כשעיקרי הבשמים בו אבל לפי' הערוך שהביא הר"אש שמפ' כשרתא עיקרו שמן ומערבין בו כו' א"כ לדידי' צ"ל דמשחא כבישא היינו שהוציא ממנו העיקרים דאל"כ היינו כשרתא ואפ"ה מברך