ביאור מרדכי ברכות עג

סוף סק"א:

ובזה א"ש מ"ש הב"י בסי' קע"ח בד"ה כתב עוד סמ"ק וז"ל ולשונו אינו מכוין כו' דמשמע דאיירי בפת ואח"כ העמידה בדברים שא"ט ב"ב עכ"ל (וע"ש במג"א סק"ג) והשתא משכחת לה אפי' בפת שא"ט ב"ב אם עדיין לא אכל כשיעור חיוב ב"ה אלא דאכתי ק' על התו' הא ה"ל מפנה לפנה דלא הוי ש"מ וקצת י"ל ע"פ מ"ש שם הר"ן שהובא בב"י שם בד"ה וכתב הר"ן שמחלק בין קביעות דפת לקביעות דיין ולדבריו י"ל דה"הד כשקובע אח"כ ע"הפ ג"כ ה"ל ש"מ טפי ודוחק בשגם דהתו' שם לא ס"ל כהר"ן וצ"ע:

והמג"א סי' קע"ד סק"ו הוכיח מדברי התו' הנ"ל דמ"ש הס' והתו' שנטל ידיו לאו דוקא דה"הד קודם נ"י אם קבע מקום מהני ע"ש משמע דס"ל דהא דלפני נ"י אינו פוטר את של ת"המ לאו משום דברך לאחריו על היין דלפני נ"י דלפ"ז לא הוי ק"מ כדפרישית אלא מצד עצמו א"פ ולכן הוקשו לו דברי התו' אהדדי ומחלק בין קבע מקום ללא קבע מקום ומ"מ י"ל לפמ"ש דהיינו דוקא בהבדלה ולא בשאר יין דבשאר יין אף קודם נ"י פוטר את היין של ת"המ אך קצת משמע כהמג"א דהרי בלא"ה קשה על התו' דהא הראי' שהביאו מהך דע"פ דב"א שקדשו בב"ה משם מוכח אפי' קידם נ"י והתם למ"ד יש קידוש שלא במקו' סעודה דמיא להבדלה וא"כ משם ק' אע"כ כהמג"א דלא אתו למעוטי אלא קודם נ"י שלא קבע מקום עדיין ור"ל וא"כ ה"ל ש"מ ותו לק"מ מהך דפ' ע"פ דהתם אזלא למ"ד ש"מ אצ"ל ומ"מ לפמ"ש דעיקר חיוב ברכה דלפניו אתיא מכח הא דברך לאחריו על היין דלפ"המא"ש א"ש בלא"ה דהתם מיירי שלא שתו השומעים כשיעור ברכה אחרונה:

צב דאין קבע סעודה בלא הסבה כ"התו' במתני' ד"ה הסבו וז"ל דמייריבין בברכת המוציא בין בב"ה בב"ה כעובדא דתלמידי דרב בברכת המוציא מההיא דפליגי ביין כו' עכ"ל. ובד"ה עשרה הוכיחו עוד דמתני' איירי בהמוציא מדפריך עלה מהך ברייתא ע"ש דמשמע מדבריהם דמפרשי הך ברייתא כפשטא דאיירי בהמוציא אבל הרר"י והר"אש מפרשי הברייתא בב"ה כדאיתא בתוספתא וע"כ כ' ההוכחה דקאי אהמוציא רק מהא דפליגי רב ור"י ביין דפליגי בברכה ראשונה ע"ש ונלע"ד דלדברי הר"אש והרר"י יש לישב מ"ש התו' ד"ה עשרה וז"ל וא"ת אמאי המתינו כו' דלפ"מש רש"י ד"ה רישא. משמע דמלישנא דרישא דקתני היו יושבין יש לדייק דניזיל וניכול כו' מהני כהסבה ומלישנא דסיפא דקתני הסבו משמע דניזיל וניכול כו' לא מהני וא"כ כי איכא דומיא דדיוקי אהדדי יש לחלק בין המוציא דמהני בעלמא טפי הסבה מבב"ה כמ"ש התו' לקמן מ"ה א' ד"ה אם וע"כ נקט ברישא יושבין לכלול גם דין המוציא ובסיפא הסבו לכלול גם דין ב"ה וע"כ בהמוציא הוי פשיטא להו לתלמידי דרב דמהני ורק גבי ב"ה אבע"ל מכח דיוקא דסיפא משא"כ מכח הרומיא דברייתא דמיירי ג"כ מב"ה ש"מ דנחיל וניכול מהני אפי' לגבי ב"ה אבל התו' דס"ל דברייתא איירי בהמוציא לא מצו לתרץ הכי דא"כ אכתי מאי דאי' מהמוציא לב"ה וא"ש:

והר"אש כ' בר"פ ג' שאכלו וז"ל כ' הרר"י ז"ל דמיירי שקבעו עצמן ביחד מתחלה לברכת המוציא אז אינן רשאין ליחלק כו' ול"נ כדברי המפרשים אע"פ שלא ברכו המוציא ביחד כו' ומה שהביא ראי' מההיא דכ"מ לאו ראי' היא כו' ע"ש ולענ"ד ראיית הרר"י הוא כך דדלמא מתני' דקאי אף אהמוציא לכן בעינן הסבה מעיקרא דוקא כדי שתהא קביעות מיד לגבי המוציא אבל הברייתא דקאי בב"ה מהני הסבה לבסוף שהרי הי' קביעות באכילה יחד קודם הברכה אע"כ דבעינן הסבה מתחלה ומשו"ה באמת פ"הג מסיפא הסבו אין כו' ולא מקשה מרישא היו יושבין כו' דמרישא ה"א דסגי בהסבה לבסוף והיו יושבין דמתני' ר"ל מתחלה ועד סוף אבל הסיפא הסבו אין כו' משמע להש"ס דוקא הסבו מתחל' ובהכי א"ש מאי דקש' לכאור' להרר"י דס"ל דבעינן הסבה מתחלה לפמ"ש התו' ד"ה עשרה דתלמידי דרב ישבו לאכול זה אחר זה וברך כל אחד לעצמו המוציא א"כ מאי ראי' מייתי להו ההוא סבא מהך ברייתא דשא"ה כיון דאמרו ניזיל וניכול כו' והדר יתבו לאכול ה"ל ישיבה דידהו כהסבה משום שאמרו ניזין וניכול והי' באמת הסבו מתחלה אבל בעובדא דידהו נהי שאמרו ניזיל וניכול מ"מ לא הי' ישיבתן בתחלה כאחת אבל להנ"ל י"ל דלהרר"י ס"ל דבאמת באו מתחלה לאכול כאחת ואפ"ה לא אבע"ל בהמוציא משום דלגבי המוציא הוי פשיטא להו מדיוקא דרישא וכנ"ל ומ"מ בהרשב"א ממה שמקשה בסוגיין לרבינו האי מבואר דס"ל כהר"אש וכ"ה בתו' ר"פ ג' שאכלו דמהני הסבה לבסוף בלי הסבה בתחלה:

צג בז"הז אין אנו רגילין לקבוע כו' אבל הטור בסי' קע"ד כ' ול"נ דמ"ש האידנא מבימיהם אלא ודאי אין חילוק כו' וע"ש בב"ח:

צד מיין ההבדלה כו' וכ"ה בתו' שכתבו מיין ומהבדלה ומשמע מדבריהם דתרתי קשה להו דאיך יוצאין בברכת היין וגם בהבדלה עצמה וק' דעל הבדלה לק"מ דהא ברכת מצוה היא והיכן מצינו דבעי הסבה לברכת המצוה וא"ל דהרי ב"ה ה"ל ג"כ ברכת המצוה כמ"ש התו' לקמן מ"ח ב' סוף ד"ה עד ובעי הסבה דז"א דהסבה דב"ה הוא לענין צירוף אבל מ"מ אף מי שלא הסב עמהם אם מחויב לברך יכול להוציא את המסובים י"ח וכדאיתא בתוספתא עשרה המתעטפים בטלית א' מברך לכולן ומובא בש"ע סי' ח' ס"ה ובמג"א סוף סי' רי"ג ויש לחלק דשאני מצוה במעשה ממצוה בדבור וכיוצא בזה במג"א ס"ס דצ"ו (ועיין ברשב"א בחידושיו לקמן נ"ג א') ומ"מ ק' מה שתירצו התו' דמתוך דיוצאין בהבדלה יוצאין ביין דהרי אהבדלה גופא קשיא להו וע"ק מה שסיימו דטוב שישבו כו' הא דפסחים ק' ב' גרסי' אותן ב"א שקידשו בב"הכ כו' והרי